יורשו של הלורד

הם נקשו על הדלת,אלוירה וארנולד רגועים למדי ואלבוס כועס מכדי לחשוש.קולה של המנהלת הזמין אותם להיכנס אל המשרד, שהיה חדש לאלוירה,אבל מוכר היטב לאלבוס.

פרופסור מקגונגל סימנה לשלשתם להתיישב. אחרי כמה רגעים של דממה היא ביקשה מאלבוס לספר לה בדיוק מה קרה ובקול נוקשה הזהירה "ואל תכחיש שהיית ביער האסור. אני יודעת את זה בוודאות."

אלבוס החניק אנחה וסיפר לה איך הם הלכו ליער ועל שני העכבישים שהופיעו משום מקום, ועל לחש השיתוק המוצלח של ארנולד שהציל את סקורפיוס. "רגע אחד" קטעה אותו פרופסור מקגונגל "אמרת שארנולד שיתק אותו?עם לחש שתק?"

אלבוס הנהן, ומקגונגל העבירה בהפתעה את מבטה אל ארנולד ואלוירה."קיבלתי כמובן דיווחים עליכם, התלמידים המוכשרים ביותר בשכבה בכל התחומים. אבל אף אחד לא אמר לי..." היא ננערה ואז פנתה לאלוירה "גם את יכולה לבצע לחשים שלא אמורים להיות ביכולתם של תלמחדח שנה ראשונה?" אלוירה הסמיקה והנהנה. הפרופסור נפנתה לאלבוס בפנים חמורות ואמרה "אלבוס פוטר, נהגת בטיפשות רבה כשנכנסת ליער. סיכנתם את חייכם אני מקווה שהבנת את זה"? אלבוס מלמל "כן" רפה והשפיל את מבטו."30 נקודות יורדות לסלית'רין, ושבוע עונשים לך ולסקורפיוס כשיחלים. ובלי תלונות!" אמרה למראה אלבוס המתקומם."אתה משוחרר." ארנולד ואלוירה התחילו לקום גם כן, אבל מקגונגל עצרה אותם."אתכם לא סיימתי" והם התיישבו חזרה.

"בתור התחלה 20 נקודות לסלית'רין לכל אחד מכם בתור התחלה" אמרה מקגונגל באנחה.ארנולד ואלוירה החליפו מבטים בשמחה, ואלוירה אמרה "תודה רבה פרופסור" המנהלת הנידה בראש."זה הגיע לכם ללא כל ספק.אין טעם להודות לי.ועכשיו בואו אחרי."

היא הובילה אותם לקונה החמישית, נעצרה ליד אחד הקירות ומלמלה משהו תוך כדי נפנוף מורכב בשרביטה, ודלת הופיעה.ארנולד ואלוירה התנשמו בהפתעה. פרופסור מקגונגל חייכה למראה ארשת פניהם המופתעת."כן. חדר הנחיצות.ולפני שאתם שואלים הוא לא הושמד,לא נראה לי שאפשר להשמיד אותו. הוא רק ננעל"הם נכנסו לחדר נרגשים. אינספור אגדות הסתובבו על המקום הזה.

הפעם הוא קיבל צורה של משהו שנע בין ספריה- היו שם עשרות ספרים- ומשטח מוגבה שהיו מפוזרות עליו כריות רחבות. לנגד עיניהם ארשת פניה של פרופסור מקגונגל הפכה לנרגשת ועליזה. "נו?למה אתם מחכים?קדימה תנו לי פה מופע דו קרב!"

ארנולד ואלוירה הביטו בה בחוסר הבנה. קצת מקוצר רוחה הרגיל שב אל פרופסור מקגונגל בשאמרה "מה אתם מסתכלים עלי כמו טרולי הרים? קדימה תנו לי את כל מה שיש לכם!"

הם נעמדו על המשטח המוגבה וקדו אחד לשני בחיוך. אלוירה תקפה מיד באקספליארמוס. לחש פתיחה. ארנולד חסם אוטומטית בפרוטגו והחזיר בשתק. לאט לאט הם החלו להעלות קצב. הלחשים התעופפו במהירות הולכת וגוברת. 
ארנולד הלך ונרגע ככל שהם המשיכו בקרב. לא היו פה תקיפות ממארב. המטרה הייתה ברורה. הוא נע כמו הרוח עונה להתקפות של אלוירה. ואז הניע אותו נשהו עמוק יותר. עוצמה הציפה אותו והוא שחרר אותה בפרץ אדיר של כח. שלשה סילוני אור אדומים עפו לעבר אלוירה שחסמה אותם בפרוטגו, אבל הם פשוט שברו את לחש המגן והפילו את אלוירה משותקת, עיניה קפואות מתדהמה.

הכח עזב את ארנולד והוא צנח על ברכיו בתשישות.פרופסור מקגונגל עמדה לרגע נדהמת, ואז מיהרה לעבר אלוירה וציוותה בשרביטה"שחרר!" אבל שום דבר לא קרה. מקגונגל כיווצה את גבותיה בחוסר הבנה ואמרה שוב "שחרר!" וכששום דבר עדיין לא קרה, היא נפנתה לארנולד שהתאושש מעט ואמרה "בא תתקן את מה שעשית, עכשיו!" הוא צעד לעברה וכיוון את שרביטו לאלוירה תוך כדי נפנוף שרביט ואמר "שחרר". אלוירה קמה בבהלה ואמרה "זה בלתי אפשרי, ארנולד! אני חסמתי אותך, אני בטוחה!איך שברת לי את המגן?" ארנולד משך בכתפיו "אין לי מןשג. הכח פשוט השתחרר ממני." הוא עזר לאלוירה להיעמד כשעל פניה חיוך ענקי. "בכל אופן ארנולד, זה היה מדהים נהנתי עכשיו כמו שלא נהנתי המון זמן!! הקלה שטפה את ארנולד והעלתה חיוך על פניו. הוא פחד שהיא תכעס עליו. "תודה אלוירה. בשבילי זו היתה חוייה בלתי נשכחת."

 מקגונגל נעמדה לפניהם, והם השתתקו. היא חייכה חיוך ענקי ואמרה "ארנולד ואלוירה, כל הכבוד לכם. אין לי מושג איך למדתם כל כך הרבה לחשים שגם תלמידי שנה חמישית מתקשים בהם ואיך הגעתם לשליטה שלא היתה מביישת קוסמים בוגרים! מה שאומר ששיעורי התגוננות מפני כוחות האופל שאתם לומדים מיותרים לגמרי. כמה פעמים קראתם את ספרי ההתגוננות שלכם? אבל בכנות!"

אלוירה הסמיקה ואמרה "ארבע פעמים." ארנולד לא פיגר אחריה ואמר " שנינו עכשיו בפעם החמישית". מקגונגל הנהנה כאילו ציפתה למשהו כזה ואמרה "החל ממחר אתם פטורים משיעורי התגוננות מםני כחות האופל."מה??" הקריאה נפלטה מפי שניהם ביחד. "כן." חיוך נוסף סדק את פניה של מקגונגל."ממחר במקו להיכנס לשיעורי התגוננות אתם תבואו לפה. אני אלמד אתכם אישית. אף פעם למיטב זכרוני - ואני מלמדת פה יותר משלשים וחמש שנים - לא ראיתי משהו עם חצי מהכישרון שלכם.

" הכח שלכם הוא מתנה. אתם  צריכים לפתח אותה וללמוד להשתמש בו לטובה.אני לא מאמינה שאני אומרת את זה לתלמידי שנה ראשונה, אבל נראה לי שבעתיד עוד נשמע משניכם". חיוכים ענקיים התפשטו על פניהם. ארנולד ניסה להודות לה אבל היא נופפה בידה ואמרה "אין צורך,ארנולד. מחר, כשתבואו לפה, רשמו את שמותיכם בעזת השרביט כדי להיכנס. הנעילה על החדר לא הוסרה. ועכשיו רוצו לכם." הם פנו ללכת ,וליד הדלת עצרה אותם מקגונגל."בינתיים, שמרו את השיעורים בסוד. אני כבר אסתדר עם פרופסור לונגבוטום." הם הנהנהו "כן, המנהלת, ותודה רבה המנהלת." ורצו לכיוון מרתף סלית'רין נרגשים.

הפרק הקודם