ג'יני והרמיוני-המלחמה

"ג'ינברה מולי וויזלי." רעם קולו של שר הקסמים. "את מואשמת ברצח של הרמיוני ג'יין גריינג'ר. האם את מודה?" ג'יני הנהנה בראשה, במבט מטורף. "מודה בהחלט, ואף מתגאה." הארי עמד לצד כל חברי הקסמהדרין, דמעות מעיניו בכל פעם ששמה של הרמיוני הוזכר.

"ובכן, גברת וויזלי, מאחר שאת מודה באשמה ויש לנו די והותר ראיות, אני דן אותך למאסר עולם באזקבן!" וג'יני, במקום לבכות, או להיות מבועתת, (בכל זאת, אזקבן,) רק צחקה, וצחקה, וצחקה, וצחקה, והיא המשיכה לצחוק בזמן שהכניסו אותה אל תאה ובזמן שהסוהרסנים, שלא יכלו לסבול שמחה, נישקו אותה ושאבו ממנה את נשמתה בהוראת שר הקסמים.

ג'יני התעוררה, מזיעה ומבועתת, במיטתה אשר בביתה החדש. היא גרה בשכירות אצל אישה מאוד נחמדה והייתה יחסית מאושרת, ולרוב הארי והרמיוני פרחו מזכרונה, ("שיעשו להם מה שהם רוצים, מה אכפת לי..." היא מלמלה בכל פעם שרון או כל אחד אחר הזכיר אותם.

במהירות היא בחליפה מצעים, (כי הנוכחיים היו רטובים מהזיעה, הסיוט היה נוראי) והיא התקשרה במהירות אל לונה לאבגוד, שהייתה חברתה הטובה ביותר. "היי, ג'יני," לונה השיבה בקולה החולמני. "היי לונה, אני מקווה שלא הערתי אותך." "לא, לא, אני ערה כבר כמה שעות..." אמרה לונה, וג'יני יכלה לשמוע את החיוך שלה. "אז את יכולה לבוא?" "בטח, אני בדרך." אמרה לונה. "מה הכתובת שלך?" "אני גרה בלייג'רלי," "אה, עיירת הקוסמים החדשה הזאת? זה קצת רחוק פתאום. אבל אני אגיע. מה המספר בית?" "תשאלי על הבית של גברת סיטוס, היא תוביל אותך אליי. אני גרה ביחידת דיור שלה." "אה, אז בסדר." "ביי, לונה." "ביי,"

תוך מספר דקות לונה כבר דפקה בדלת. "לונה!" ג'יני כל כך שמחה לראות את חברתה הטובה. "מה קרה שהיה כל כך דחוף?" שאלה לונה. ג'יני נשמה עמוק וסיפרה לה על הסיוט שחלמה. לונה הנהנה בהבנה, ואז היא פתחה ספר גדול וביקשה מג'יני לענות על כל מיני שאלות מוזרות, כגון: "מה לבשת, צבעים חמים או קרים?" או: "הסוהרסנים לבשו בגדים שחורים או כחולים כהים?" וג'יני ענתה על כולן. לבסוף, לונה הנהנה ברוב חשיבות ואמרה: "אני יודעת מה קרה לך." "מה?" ג'יני הייתה להוטה ללא ספר לשמוע.

"את רוצה להרוג את הרמיוני, אבל את יודעת את תוצאות המעשה שלך ומודעת לכך שהן יהיו קשות. מצד שני, מאחר שסיפרת שלבשת בגדים בהירים, ושהסוהרסנים היו לבושים בכחול די בהיר, את חושבת שזה לא יהיה כל כך נורא ושתוכלי להשיג ככה את הארי בקלות, אך מאחר שכל חברי הקסמהדרין לבש שחור, את יודעת שזה לא יהיה בדיוק כך ושהארי די ינתק איתך קשר אם תעשי את זה." "ואת כל זה הבנת מבגדים? וואו!" "יש עוד המון דרכים לפרש חלומות. אני בחרתי בבגדים כי היא פשוטה יחסית ונותנת את המושג הבסיסי יחסית לחלום, אבל אפשר לפי תסרוקות ותכשיטים ושמש ואני יודעת לעשות גם קריאה בקפה." "את כמו מגדת עתידות, אבל שלא לוקחת 250 אוניות לטיפול של שעה..." "לא, רק 200." לונה וג'יני צחקו.

"אז מה לעשות?" ג'יני שאלה בזמן שהיא ולונה שתו את הקפה שלהן במטבח. "לשחרר." אמרה לונה בפשטות. "הא?" "לעזוב את הארי. לעזוב את הרמיוני. לעזוב את הכל. את צריכה למצוא לך מישהו חדש ולחיות את החיים. לא להסתגר בדירה אפלולית עם טונות של יתושטושים." "יש פה יתושטושים?" ג'יני שאלה. היא כבר למדה לא לריב עם לונה והשטויות שלה, והיא ידעה שאין בבית שלה אפילו לא יתושטוש אחד, כי דעתה תמיד הייתה צלולה, והיא כבר עברה מתקפת יתושטושים במוח והיא ידעה בוודאות שמאז שעברה לכאן, היא לא עברה אפילו יתושטוש אחד.

"הו כן, יש לך הרבה יתושטושים. טוב, תיכנסי לאיזה אתר היכרויות, תמצאי קוסם חתיך ותצאי מהדיכאון שלך. אני חייבת לזוז. ביי!" "ביי לונה!" הן התחבקו ולונה צעדה כמה צעדים במורד השביל אל המדרכה, וידאה שאין מוגלגים באזור, (בעיירות חדשות תמיד היו) והתעתקה בקראק המסורתי. "למצוא לי קוסם חתיך?" חשבה ג'יני. לונה המליצה לה על לאב-מג'יק, שם לונה הכירה את כריס, הארוס שלה, שבאופן מפתיע הצליח לסבול את השטויות המוזרות-אך-המצחיקות שלה. ג'יני פתחה את המחשב ונכנסה לאתר. היא פתחה לה פרופיל, כתבה על עצמה כמה פרטים, שמה תמונה יפה, וחיכתה.

היא לא ציפתה שעוד באותו ערב היא תקבל הודעה.

הפרק הקודם		הפרק הבא