הוגוורטס תחתית - גמור

"מי אתה?"
האיש עם הברדס לא הסתובב "קוראים לי הנציב".
לאור הנר, נסתרים מעיני רוז, ציפורניו הארוכות התקצרו והתארכו לרצונו חלופות, פנימה והחוצה מבשרו.
אך רוז לא ידעה בחברת מי היא נמצאת, ושאלה בתמימות "אתה יודע איך אני יכולה לחזור להוגוורטס?"
"איך הגעת לפה?"
כשסיפרה לו מה קרה לה היום שמה לב שהסיפור שלה די מצחיק - היא ברחה מדרקון ונפלה לתוך מדרגה, שם גילתה שחברה שלה היא שדון שמחבב את אותו הדרקון, ולכן ברחה, ובטעות נכלאה במעגל קסם - "...ואז התעוררתי פה".
היא סיימה לספר והוא צעק "נעאלה טומרסקי!!".
כששתי השדונים נכנסו לחדר נפלטה מפיה של רוז צווחה קטנה.
היצורים הנמוכים עם העיינים השחורות הקטנות היו מפחידים. אבל היו מגוחכים מצד שני.
"תראו לילדה את הדרך חזרה לבית הספר."
בעוד הם תופסים את ידיה וגוררים אותה החוצה, רוז הביטה על האיש בפעם האחרונה. הוא לא זז ולא נע.
"מי אתה?" שאלה שוב.
הרוזן נאנח, סימן בידיו והיא נגררה החוצה.

               .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~.................
               ‎
הדרך היתה מדהימה ביופיה. הקירות האפורים הגסים היו משובצים אבני חן צבעוניות שהאירו את הדרך ברכות. היו שם אבנים שהכילו בתוכן אש, ויהלומים אחרים בגודל של אגרוף. רוז שאלה אם היא יכולה לקחת.
"פחחחח לא ממליץ לך" אמר אחד מהם.
"מקוללים הם האבנים" המשיך השני.
"סלאזר סליתרין מקלל אותם פחחח"
"פחחח לא ממליץ לך לקחת , לא פחח"
ואז שניהם פרצו בצחוק מתגלגל, ולא עצרו עד שנשמעה מרחוק שאגה אדירה.
"קראאאאאאאק"
רוז זיהתה את השאגה, זה היה הדרקון הלבן.
אבל השדונים המשיכו ללכת בלי הפרעה, היא הלכה אחריהם והביטה אחורה מידי פעם.
ואז השאגה נשמעה חזק וקרוב יותר.
"קראאאאאאאאק!!"
השדונים רק פלטו צחקוק קל.
"פחחחח הואט הטסופ פססס" אמר אחד והשני צחק.
"אתם יודעים מה שואג שם?" אמרה להם רוז "זה דרקון. גדול ואכזרי"
"הוו דרקון כן" אמר לה אחד "את באה איתנו לראות"
הם הגיחו משם לתוך מערה ענקית שתקרתה זוהרת בשלל צבעים. לרגליהם השתרע אגם גדול וכחול.
"את תסתכלי פה" אמר השדון והצביע על המים.
רוז הביטה. היא לא ראתה דבר.
"את בואי תסתכלי פה פחחחח" הוא סימן לה להתקרב יותר.
היא נעמדה צמוד למים והורידה את ראשה וראתה.
"זה לא מים" אמרה.
שתי השדונים צחקו "כן פחחח".
היא הביטה על האגם הגדול. זה מדהים.
"אתם אומרים לי שכל זה בעצם קערה גדולה של..."
היא נזכרה מאיפה היא מכירה את זה, בהוגוורטס תולדות היא קראה את האגדה על האגם השוקע.({* הערת העורך - המקור בספר מצוטט למטה})
"אתם אומרים שכל זה קערה גדולה של נוזל חד צדדי.." היא הביטה על הנוזל "ולמטה קבורים כל המפלצות שנכלאו בכל תולדות הוגוורטס?" בהווגורטס תולדות מסופר על יצורים מזוויעים.
הם צחקו "הווו מפלצות. את דרקון לבן ואת הוא טנקריי הוא הצטרפו למטה. נעאלה וטומרסקי אנחנו לכדנו אותם" הם חייכו בגאווה.
"טנקריי?" שאלה רוז. אבל עוד לפני שהם ענו כל הנקודות התחברו לה בראש. אם הם תפסו את הדרקון הלבן, ובפעם האחרונה בה רוז ראתה אותו זה היה יחד עם בל...
"אתם משוגעים??" היא צעקה "זרקתם ילדה לתוך הבור מפלצות הזה?"
"לא לא לא ילדה" נבהלו "טומרסקי היא יצור כלאים"
"אז מה אם היא חצי שדון..." רוז היתה בשוק. בל יכולה למות "תוציאו אותה".
"לא, לא ככה."
רוז שלפה מכיסה שרביט וכיוונה עליהם. שדון אחד קפץ בבהלה והתחבא מאחורי חברו שהרים את ידו בהתגוננות "תוציאו אותם" אמרה.
"אבל אי אפשר הוציא" אמר השדון "הם נכנס במעיין הסגור".
לא. זה לא יכול להיות, חשבה רוז. חייבת להיות דרך. היא ניסתה להיזכר במשהו שקראה בספר, אבל נאדה, לא עלה בידה דבר. היא הביטה סביב ולא ראתה דבר שיעזור לה.
אין ברירה.
היא סידרה את גלימתה, לקחה צעד אחורה, רצה וקפצה לאגם.
כשהיתה באוויר היא הספיקה כבר להתחרט, קצת שכל ישר חדר לקודקודה והבהיר שרק בסיפורים קורים ניסים. רק שם הגיבור נכנס לתוך מוות בטוח, ויוצא עם שלל.
ואז היא נחתה בקול גדול ושלל רסיסים.

               .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~.................

הנוזל באגם לא היו קר. הנוזל לא היה חם. רוז פשוט שקעה במהירות. ולפתע - פלוווווווווופ... בקול שאיבה נפלה על רצפת אבן קשה.
"אחחחח" זאת כבר הפעם השניה היום שהיא נופלת ככה. פעם קודמת היתה בנפילת המדרגה.
היא נעמדה בשרביט מורם וראתה מסדרון ארוך מתמשך לפניה, דומה למסדרון בו הלכה קודם - מלא אבני חן.
היא הביטה מעליה, אך לא ראתה פתח כניסה. רק תקרה רגילה.
היא נשמה עמוק והחלה להתקדם לאור היהלומים הנוצצים.

               .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~.................

**** הערות -

ציטוט מהוגוורטס תולדות, עמ' 301 חמש שורות מסוף השליש העליון:
"...וכן, כמו חדר הסודות כן מצינו שרווחת אגדה אודות הבריכה התת קרקעית המכונה "המעיין האסור" "ימת המוות" "אגם המוות" "מכלאת סלאזר" או "הוגוורטס תחתית".
על פי הסיפורים הבריכה היא מראה חד צדדית, אליה זורקים את המיוזעות במפלצות, וממנה אין דרך לצאת.
אין מקורות ברי סמכא לאגדה, את המקור הראשון אנו מוצאים בספר "בדרכם של המנהלים" (בהוצאת 'הדרקון העירום - הוצאת ספרים לעור') בו מסופר על פיניאס-ניגלוס-בלק, שהיה מנהל בית הספר בעבר, שהשתמש במושג זה כדי לחנך תלמיד, בזו הלשון "אם תשחרר עוד גמדון בית אחד, חיי נפשי וביתי האצילי שאשחרר עליך את כל המכלאה של סלאזר".
ממקור זה אנו רואים שייתכן שסלאזר סליתרין הוא הבונה והמייסד של הבריכה.
אך מקורות אחרים סותרים זאת וטוענים שלא ייתכן שהיה קיים מקום שכזה בדור המייסדים, ובעצם מי שייצר את המעיין הוא לא אחר מאשר 'ברומסטיק המגמגם' שפחד שלטאות לבה יאכלו אותו בשנתו, וכלא אותם.
המיקום של האגם מעולם לא נרשם, ואין עדות על שום אדם שראה את המקום בעיניו.

ונעבור לאגדות קצת יותר מאומתות, נתחיל מחדר המנהל -...".

נתראה בפרק הבא - "סודות הוגוורטס תחתית"

הפרק הקודם		הפרק הבא