הלילה ההוא

הרמיוני ישבה בקלחת הרותחת, שהפעם הייתה מלאה בקוסמים, צעירים ומבוגרים יחדיו. היא שתתה לאט לאט בירצפת וחשבה על מה שקרה, כשמשהו, או יותר נכון, מישהו, קטע את קו מחשבתה. "הרמיוני." הוא הסיט את הכיסא שהונח בודד מול הרמיוני, והתיישב עליו, כשהכיסא הפוך, וכל רגל בצדו האחר של המשענת. "צירוף מקרים שאנחנו נפגשים פה, נכון?" הוא הושיט את ידו לעברה, בכוונה ללחיצת יד, אך זו לא ענתה לדרישתו, ורק סיננה בארסיות, "קראב"

~5 שעות לפני, סמטת דיאגון~

הרמיוני הלכה עוד כמה דקות, כשהגיעה לפנייה.  היא התקדמה עוד שלושה צעדים קטנים ומהירים, כאלה שלא עלו על הליכתו של חרק, ונדהמה ממה שראתה, עד שצרחה קטנה וקלילה בקעה מגרונה. "דראקו?"

--

חצי שעה לאחר מכן, היא ודראקו פסעו יד ביד ברחבי סמטת דיאגון השוממת. "אני לא מבינה, " הרמיוני התחילה לדבר לאחר דקה של שתיקה. "הם קשרו אותך? אבל למה?" "הרמיוני, אני.. אני סיפרתי את מה שקרה לבלייז וגויל. אני כל כך מצטער, באמת. הייתי טיפש וחשבתי שהם חברים שלי, ומסתבר שטעיתי." הוא הסתכל על הרמיוני, שעזבה את ידו.    עיניה נצצו מדמעות רטובות וגדולות שחסמו את ראייתה, וגרמו לה להיות מעורפלת לרגע, אך נפלו בבת אחת כשמצמצה. "אני," היא התחילה ועצרה לשנייה, אך מיד המשיכה. "אני בסדר, באמת. זה לא אשמתך"                                                                  היא התיישבה על המדרכה שמחוץ לחנות השרביטים של אוליבנדר. "פשוט, הלוואי וזה לא היה קורה. " דראקו התיישב על המדרכה, ולאט לאט התקרב אליה. "אני מבין אותך, אבל אני רק אומר, תארי לעצמך וזה לא היה קורה, איך היית שורדת בלעדיי, הא?" היא העמידה פנים שדוחפת אותו ממנה במרפקה, אך בעצם נתנה לו להתקרב אליה עוד יותר ולכרוך זרוע אחת מסביבה. "אתה יודע? לפעמים אתה באמת קוץ בתחת." היא צחקקה, והוא הצטרף אליה, אך הרצין לשנייה ואמר, "אני יודע" ברצינות מוחלטת, ושנייה אחרי זה שניהם צחקו .

"כדאי שנסדר פה" אמרה הרמיוני לאחר שנרגעו. "תמיד היית המוצלחת מביננו, תסדרי את" הוא גיחך והעמיד פניי עייף. "מצחיק מאוד," סיננה והושיטה את ידה לעברו. "טוב, טוב, עצלנית" דראקו תפס בידה ונעזר בה כדי לקום. "לעזאזל, " הרמיוני אמרה כשהושיטה את ידה לכיוון כיס המכנס שלה, אך נזכרה ששרביטה לא שם. "שכחתי שאני לא מוצאת את השרביט שלי" היא אמרה ופנתה לעברו, כוונותיה שיביא לה את שרביטו. "מה, זה?" הוציא דראקו את שרביטה מכיסו הימני והושיט לעברה. "כן! למה הוא היה אצלך?" שאלה בחשד, ולקחה בזהירות את שרביטה מידיו. "מסתבר שבלייז עשה אצלך ביקור קטן בדירה, טוב שהייתי מספיק מהיר בשביל לחטוף לו אותו" הוא חייך בניצחון לעברה, וחשף שתי גומות שעיטרו את לחייו. "תודה" אמרה בביישנות ועברה באצבעותייה על עיטורי שרביטה החום. "תמיד כאן בשבילך, מותק"

--

"טוב, אני חושבת שזה מספיק" אמרה הרמיוני בביטחון והחזירה את שרביטה לכיסה הימני, בעודה מתבוננת על סמטת דיאגון, שחזרה להיות כפי שהיא. "וואו, זה היה קל!" אמר דראקו בעודו מתנשף. "מצחיק מאוד" הרמיוני גלגלה את עיניה. "אולי בגלל שלא עשית כלום". 

"אולי" הוא משך בידה ושניהם הלכו יחד בחזרה אל עבר הקלחת הרותחת. בינתיים, השקט שהשתרר בקלחת הרותחת בקבות האירוע עם בלייז וגויל, כבר הספיק להתפוג ובמהרה כמות האנשים בפאב חזר למצבו הרגיל.

"אז, אחרי שדיברנו קצת," הוא גירד בעורפו במבוכה, "תרצי אולי ל.. לבוא אליי?" הוא גמגם, והלחץ שהוא ניסה להסתיר מצא חן בעיני הרמיוני. "אני אשמח"

-

 אוקיי אז כמו שהבטחתי לכם הפרק עלה ב1.1, מצטערת שקצת מאוחר.. לא היה לי זמן.

אני אנסה להעלות לכם פרק הכי מוקדם שאוכל, עוד מעט נגמרת תקופת המבחנים ויהיה לי זמן להמשיך!

שנה טובה לכולם!

הפרק הקודם