הגיבורים האמיתיים

נ.מ אמנדה

עבר רק שבוע מאז שנגמר החרם וכבר שלטון נינה חזר.

והפעם לי ולארגולוס מרביצים בין השיעורים.

והמורים ממשיכים לשתוק.

ורוי חזר אל נינה.

והסיפור שוב פעם סביבם.

קיוויתי רק שהסיפור יהיה שלי. עליי.

טוב, זה מה שכולם רוצים. אבל רק נינה מקבלת.

עכשיו הי רק שונאת אותנו יותר.

ואני לא מבינה מה קורה עם לאו.

עד לפני שבוע ומשהו היינו הזוג המלכותי, כולם קירקרו סביבנו וליקקו לנו.

ואז הוא נעלם.

משיעורים, מהפסקות, מארוחות וממפגשים.

הוא לא יוצא מהחדר שלו. והחברים שלו אומרים לי שהםניסו להוציא אותו ללא הצלחה.

אז הם הכניסו אותי לחדר שלהם.

"לולי?", אמרתי.

"לכי מכאן!", הוא צרח בקול צרוד.

"לאו", אמרתי ברכות.

"הוא מאחורי הווילון", אחד מהשותפים לחדר שלו אמר.

אני יודעת טיפש! רציתי לומר, אבל אני מנסה לתפוס תדמית חדשה.

ואז הוא יצא. הוא היה חיוור עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים.

שיערו הארוך נחתך כמה פעמים והיה עקום.

"לאו", התקדמתי לעברו.

"תתרחקי ממני!", היא צרח וחזר לווילון.

"תעזבי אותו בשקט", שמעתי קול מאחוריי.

הסתובבתי. "כן רגי?".

פניו של ארגולות היו מכוסות בכתמים כחולים ודם קרוש.

מראה יחסית רגיל בשבוע האחרון.

"מנדי תעזבי אותו בשקט", הוא אמר וגרר אותי החוצה.

"מה אתה רוצה? אני רק רוצה לדבר עם החבר שלי!", אמרתי.

"הוא לא רוצה לדבר איתך", הוא אמר והסיט את מבטו ממני בחוסר סבלנות.

"מה?", צעקתי.

"אוי, מה אמרתי?", הוא אמר ורץ משם.

הפרק הקודם