קרבה אמיתית

השיר של הפרק הוא..... Jar of hearts של כריסטינה פרי. בלי קאברים הפעם כי זה שיר מושלםםםםם.

תיהנו!!! 

אני מקווה שהקטע של הריב יצא על הפזמון המהמם.

"בהתחלה חשבתי שאתה האחד,אבל בסוף,אתה סתם עוד אחד"

לא ידוע.

הרמיוני קמה בבוקר שתחושה של רעל קטלני מפעפע בתוכה,היא נשמה עמוק. היא התחילה לרעוד,הרמיוני תפסה את העמוד של מיטת האפיריון שלה ונאחזה בו כאילו תורן הספינה,ואם תפסיק לאחוז בו,היא תיפול למים הקפואים. 

לרגע היא שכחה מה קרה אמש,ואז כשהתבוננה בשמלת הנשף ההרוסה שלה,היא נזכרה בהכל. פרץ של מחשבות ורגשות הסתחרר בראשה במהירות מדהימה שאפילו מוח מבריק כמו שלה לא היה יכול לעכלן.

הרמיוני התקפלה והקיאה את נשמתה על הרצפה כשדמעות זולגות מעיניה.

בחדר השני,דראקו ישן שנת ישרים,לפחות עד ששמע את הקול המחליא של הקאה.

דראקו קם ממיטתו וידע כבר לבד מה קרה,הוא נכנס לחדר השינה של הרמיוני וצפה במראה איום, הרמיוני אוחזת בכאב בבטנה שדמעות זורמות על פניה,ושלולית של קיא (איוווו) ממולה. ביד אחת היא עדיין אחזה בעמוד וביד השנייה היא ניסתה להעלים את הקיא.

"קורמי-מיאטוס" גימגמה הרמיוני והקיא הפך לישות חיה שזינקה על דראקו,למרבה הגועל.

"איו! איו! שמישהו יוריד את זה ממני! אם זה יגע לי בשיער אני אבוד! הצילו!" צרח דראקו.

"אציו שרביט של דראקו!" קראה הרמיוני חלושות.

השרביט נכנס בטיסה מהירה והחמיץ את ידו המושטת של דראקו ועף אל הקיר מאחורי הרמיוני, בינתיים,מפלצת הקיא כבר נתלתה על צווארו של דראקו המיילל.

"בררר! גררר!" קרא מפלץ הקיא.

"עזרה! גריינג'ר! איך הצלחת להחיות את זה?!" צעק דראקו "הוא מתקרב לפרצוף שלי!"

מפלץ הקיא קפץ על פרצופו של דראקו שמילמל משהו לא מובן מתחתיו.

"קורמיאטוס!" אמרה הרמיוני ונופפה בשרביטה ומפלץ הקיא נעלם.

"למען מרלין! הדבר הזה כמעט תלש לי את הפרצוף!" אמר דראקו ומישש את פני בחרדה.

"הוא לא היה מצליח"

"לעזאזל! לא ביקשתי היגיון! ביקשתי תמיכה נפשית!" 

"אני צריך קו ישיר לכשיפולוג שלי!"

"אני צריכה כשיפולוג! לא אתה!"

"המפלץ קיא כמעט הוריד לי את הפרצוף!"

"אני תפסתי את רון קודם בוגד בי!"

"אני חושב שאת ניצחת"

"זה לא עניין של ניצחון פה!" קראה הרמיוני, "איך אני אמורה ללכת לאולם הגדול?" שאלה בשקט,בתחינה. היא באמת קראה לעזרה.

"דיברנו על זה,רון אשם. לא את. הוא לא יכול לכעוס עלייך ואל תשכחי את וויזלי הבת, שיודעת שהוא אידיוט והיא גם חברתו של הארי,והיא תוכל לשכנע אותו"

"תודה רבה דראקו" אמרה, "אני חושבת שאני אתלבש עכשיו"

דראקו יצא מהחדר וחזר לחדרו שלו. 'מה לעזאזל קרה עכשיו?'.

הרמיוני עזבה את עמוד המיטה שלה וניגשה לארון שלה ושלפה משם את ג'קט הג'ינס הענק שלה,ג'ינס אדום וחולצה לבנה.

היא מחתה את דמעותיה בכף ידה והתלבשה. הרמיוני נכנסה לחדר האמבטיה והטילה על עצמה כמה כשפי ייפוי. העיניים כבר לא היו אדומות,אפיה היה בצבעו הרגיל ושובלי הדמעות היבשים נעלמו. היא נראתה כרגיל. זה מה שהיא צריכה,שגרה נורמלית ויציבה.

היא לקחה את תיק הצד שלה וירדה לאולם הגדול. מבני שכבתה רק הארי,רון,היא ובני המוגלגים נשארו להשלים את השנה השביעית. אם הייתם נכנסים למעונותבנות  השנה השביעית בגריפינדור, הייתם מוצאים שם רק את פיי דנבר.

הרמיוני נכנסה לאולם הגדול ואז היא ראתה את ג'יני עוצרת אותה מלהיכנס,היא הסתכלה עליה בשאלה.

"אנחנו צריכות לדבר"

"עלייך?"

"עלייך" אמרה בקור לא אופייני.

ג'יני דילגה לעבר הארי,נשקה לו על לחיו והתיישבה לצידו ופתחה בשיחה מהירה.

הרמיוני נכנסה לאולם הגדול והתיישבה לצד הארי,שחייך אליה חיוך קורן. היא הבינה שג'יני עדיין לא סיפרה לו.

"מה קורה?,לא ראיתי אותך בנשף הרבה. רקדת עם רון לא?"

"כן. היה מאוד נחמד" אמרה בקיצור.

"הצ'יפס היה חלומי!" אמר הארי בערגה

"אני מסכימה" אמרה ג'יני והתרפקה על הארי, "זה היה הדבר הכי מושלם שאכלתי"

"נכון" אמרה הרמיוני, "הוא היה באמת נפלא"

"אני יודע! אני צריך לשאול את גמדוני הבית איך הם הכינו אותו!"

הרמיוני צחקה.

"אני חושבת שזיהיתי שם תפוח אדמה ראט"

"ראט? עכברוש?! בשם מרלין!" נבהל הארי, "אכלתי עכברוש!"

ג'יני התגלגלה מצחוק,"אל תהיה טיפש,זה השם של התפוח אדמה!"

"עכברוש!" קרא בבעתה, "אני לא מאמין!"

"רון!" צווחה ג'יני בחדווה,"אנחנו פה!"

רון נראה כועס והתקרב במהירות שיא אל מקום הישיבה שלהם.

"את" סינן לעבר הרמיוני, "איך יכולת?"

"אני? אתה זה שהתמזמזת לך עם איווי באסט כמעט חודשיים! וכנראה גם עכשיו" 

פניו של רון הביעו תדהמה טהורה שמיד נעלמה והוחלפה בכעס.

"איך ידעת?"

"חודשיים זה היה ניחוש מוצלח וגם מרוח לך שפתון על הצוואר בצבע אדום לוהט. אני לא חושבת שמישהי חוץ מאיווי הולכת עם שפתון כזה,דומיננטי"

"ואת! התחבקת לך אתמול עם מאלפוי המסריח!"

"מה?!" קרא הארי, "פיספסתי משהו?"

"דיברתי איתו אחרי שאתה ברחת ממני אליה לסככה!" 

"אני יודע כי ג'יני סיפרה לי!"

"ג'יני?" שאל הארי, אבל אף אחד לא הקשיב לו.

"לא שאלתי איך אתה יודע" אמרה הרמיוני בארסיות.

"אוי,נכון. איך את יודעת?!" אמר בתוכחה מוחצת.

"חיפשתי אותך אחרי שנעלמת באופן מסתורי" אמרה בזלזול, "אם אתה מתכנן לבגוד, רונלד וויזלי,לפחות תהיה יסודי ואל תסמוך על טמטום של אחרים"

"זאת לא אשמתי!" קרא

"לא אשמתך? לא אשמתך?!" קראה בתדהמה, "שדים נכנסו לך לראש לחודשיים וגרמו לך להתמזמז עם איווי באסט?!" שאלה ברחמים מזויפים.

"זאת לא אשמתי שאת אף פעם לא הסכמת ללכת רחוק יותר ממזמוזים בלי חולצה!"

הרמיוני נראתה פגועה מעל ומעבר,הארי היה המום לגמרי וג'יני הקשיבה בעניין למריבה.

"תסלח לי באמת שאני לא זונה מסריחה!" צעקה הרמיוני.

"אני לא רוצה שתהיי זונה,אני רוצה שתהיי,שתהיי,שתהיי-"

"שאני אהיה מה? רון? רופסת,חסרת עמוד שדרה,עלובה,אחת שתעשה כל מה שאתה אומר? אחת שתסתכל עליך בעיניים מעריצות?" שאלה בארסיות שקטה,כמו נחש הזוחל בדשא ומחפש את ההזדמנות המושלמת להכשה.

"שתהיי נורמלית!" צעק רון. הנחש הכיש והרמיוני הייתה המומה לחלוטין.

היא לקחה במהירות כמה טוסטים מרוחים בריבת אוכמניות,דחפה אותם לתיקה ויצאה בריצה מהאולם הגדול,רון קרס על אחד הכיסאות והשלושה המשיכו לאכול בלי להחליף מילה.

אני יודעת שהם אמורים ללבוש גלימות אבל פשוט זה מוזר לדמיין את זה אז תסלחו לי! אני מקווה שנהניתם מהשיר ומהפרק!

אני מניחה שהגזמתי עם לבקש תגובות,אה התפרעתי הפעם?

הפרק הקודם		הפרק הבא