נצר וולדמורט

"עוד חמש דקות מגיעים להוגוורטס!" צעק קול מתחילת הרכבת.
פרסי הרגיש כאילו בבטנו פרפרים-סימן שהתרגש.
הרכבת נעצרה והדלתות נפתחו לרווחה.
המוני תלמידים רצו לעבר פתחי הדלתות וירדו מהרכבת.
הארי,פרסי,הרמיוני ורון קמו מכסאותיהם (רון עצר לרגע ותחב לכיסו את הממתקים שהארי קנה) ויצאו מדלת הרכבת.
החברה ופרסי התקדמו לעבר המרכבות שזזות "לבד".
לכרכרות היו רתומים יצורים מוזרים. הם היו בנויים מעצמות,ולא היה להם בשר והם היו שחורים .הם נראו ממש שברירים.


נ.מ. פרסי

התקרבנו למרכבות .אני מודה שמרחוק לא כל כך שמתי לב למה שהם אבל כשהתקרבתי ראיתי בצורה שלהם משהו שדומה סוסים ומה שהכי ביסס את האשארה שלי זה כששמעתי את אחד מהם מדבר לי במוח.
אני מודע זה היה די מוזר כי הם לא ניראו כמו סוסים...
"פרסי אתה עולה?" שאל אותי קול שזיהיתי כשל הארי.
"כן,כמובן". אמרתי ועליתי.
"על מה אתה מסתכל?" שאלה הרמיוני.
"מה? אה על הסוסים האלה" עניתי.
"אתה רואה אותם?" שאל הארי בחשד.
"כן..למה? אתם לא?" שאלתי.
"רק מי שראה מישהו מת יכול לראות אותם" ענה לי הארי בקרירות.
"את מי ראית מת?" שאל רון בחוסר טאקט מוחלט.
כנראה הבחינו למבט הקודר על פניי והפסיקו לשאול שאלות.
הגענו של אולם גדול והארי,רון והרמיוני התיישבו בשולחן גדול וארוך לצד שלושה שולחנות אחרים.
התקדמתי לעבר הארי,רון והרמיוני ויד אחזה בכתפי וסובבה אותי.
"עצור רגע, מר ג'קסון" עצרה אותי פרופסור כלשהי.
"אני פרופסור מקגונגל" אמרה לי הפרופסור.
"אני פרסי" עניתי לה.
"אני יודעת. רציתי לומר לך שדמבלדור מבקש שתגיע למשרד שלו לפני הטקס פתיחה" אמרה לי הפרופסור.
"אוקיי" עניתי. מה כבר יכולתי לעשות בחמש דקות שאני כאן?!
פניתעי לחברה והארי שאל: "מה הפרופסור רצתה?"
- "היא אמרה שדמבלדור ביקש שאגיע למשרד שלו לפני הטקס" עניתי.
"אוווו מישהו פה הסתבך!" אמר רון בהתלהבות.
הארי הראה לי איפה המשרד והכניס אותי.
נכנסתי פנימה הייתי צריך לרדת בגרם מדרגות ולהיכנס.
בפנים ישב איש זקן אם משקפי חרמשים על אפו.
"אתה יודע למה את כאן?" שאל אותי דמבלדור בנינוחות.
"לא,פרופסור" עניתי לו.
ניסיתי להעביר במחשבותי מה יכולתי כבר לעשות בקצת זמן שאני בהוגוורטס.
"טוב אני אספר לך...בן פוסידון"
-
שאלת הפרק: שיעור אהוב בהוגוורטס?

ורצינו הפעם לבקש ביקורת בונה על הפרק:)

ניסינו שהפעם הפרק יהיה ארוך יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא