המייסדים

אם הייתם רואים ברחוב איש מחזיק בכלוב, ולידו אישה מסתכלת שוב ושוב על מפה, כנראה לא הייתם חושבים שזה מוזר.
גם אם הם היו לובשים אדרות מוזרות באמצע הקיץ, אולי הייתם מעריכים שהם תיירים.
אך, כמובן, הם לא היו תיירים רגילים.

האיש, שמו סאלאזר, מאוד לא רצה להצטרף לגברת הפלפאף.
הרי היה קשה להתנייד עם חיותיו לכל מקום, ולא הייתה שום אפשרות שישאיר אותן עם אחרים.

ובכל זאת, הוא הצטרף, גם אם רק לצאת מעט מהטירה הסגורה.
הלגה, בניגוד לסאלאזר, מאוד אהבה לטייל ולחפש מקומות משונים.
למרות שלרוב היא העדיפה שהיה לה אזור מסוים להתחיל איתו.
"סאלאזר, תוכל לעזור לי כאן?" שאלה הלגה, מביאה לו את המפה. לפני שאמרה דבר, סאלאזר ענה.
"איני מתמצא במפות, הלגה, אני חושש שלא אוכל לעזור לך." אמר בקול מצחקק.
"אני מנסה לחשוב איפה נוכל לאתר מספיק מקום לטירה של ממש, ואין לי שום רעיון."
סאלאזר הביט בבתים תוך כדי שחשב. משהו בו הרגיש מוזר.
"אולי אנו מסתכלים על זה מהזוית הלא נכונה," אמר, מדבר בעיקר לעצמו.
"אז כיצד אנו אמורים לחשוב?"
"אולי צריך למצוא אדמה ללא בעלים."
"אין זה הגיוני, סאלאזר, כל האדמות שלא נקנו שייכות למלך-" היא נעצרה בפתאומיות, עיניה מוארות.
"זהו זה!" אמרה, מסתכלת על סאלאזר. " אחזור עוד מעט, הישאר כאן בינתיים."
וכך היא נעלמה בכל פקיקה, משאירה את סאלאזר מבולבל.
סאלאזר נאנח בשקט, הלך למסבאה הקרובה והזמין כוס שיכר טוב.
הוא אפילו לא שם לב שהוא נמצא בבר של מאגים.
ושהוא יושב ליד אדם עם ביצה משונה.

הפרק הקודם		הפרק הבא