מכשפות vs פיות

קפצתי למים הקפואים שהימהמו את כל הרעשים מבחוץ. קפצתי עם עיניים סגורות, אבל עכשיו פתחתי אותם בתוך המים והסתכלתי מסביבי. מתחת לפני המים לא היו כמעט צמחים חוץ מקצת טחב על האדמה. מסביבי ראיתי עוד גופים עירומים קופצים למים ומעלים המוני בועות. הסתכלתי למעלה לעבר פני האגם וראיתי את ההשתקפות של הירח זזה עם מי האגם. התחלתי לשחות לעברה כשמשהו תפס לי בקרסול. הסתעלתי למטה וראיתי שמין צמח תפס לי בקרסול והתהדק עליו. הצמח נראה כאילו הוא התחיל להתרקב, הגבעול היה בצבע חום, והפרחים היו שחורים ומקומטים, ולחקם היו חסרים עלי כותרת. מאיפה הצמח הזה הגיע? לא ראיתי אותו מקודם. הצמח סיים להתהדק לי על הקרסול והתחיל למשוך אותי למטה. התחלתי להיאבק, ובשולי ראייתי ראיתי שגם שאר החניכים נכבלו והתחילו להיאבק. התחיל להיגמר לי האוויר, אז התחלתי להיאבק חזק יותר, אבל ככל שנאבקתי חזק יותר ככה גם הצמח התחיל למשוך אותי חזק יותר. התחלתי להיכנס לפאניקה. אני לא רוצה למות עירומה באגם! פתאום הרגשתי כאילו נוצר לי גוש קרח בחזה שהתפשט לכל שאר הגוף, ואז אור לבן סימא את עיניי וגל עדף יצא מתוכי והעיף את כולם כמה  סנטימטרים אחורה. ואז, בהדרגה ובאיטיות, הצמח שהתלפף לי מסביב לקרסול התחיל להתכסות בשכבת קרח. אחריו כל שאר הצמחים שכבלואת האחרים גם התכבו בשכבת קרח. כשהצמח האחרון התכסה, כולם התפוצצו לרסיסים. ואז הרגשתי איך המים דוחפים אותי החוצה ומנחיתים אותי על האדמה. התחלתי להשתעל ושמעתי את כל שאר החניכים משתעלים מסביבי. בום! אה, וגם המים (כל המים) שהיו באגם התפרצו כלפי מעלה כמו התפרצות הר געש ונפלו בחזרה לאגם בקול מחריש אוזניים. כל החניכים היו שנייה בהלם, ואז התפרצו בשאלות. 

"מה זה היה?!"

"ניסו להרוג אותנו?"

"איך הצמחים התפוצצו?"

"זה היה קסם אפל?"

"כולם, שקט!" אחד החניכים הבוגרים צעק, וכולם השתתקו. "מה קרה כאן? אפשר הסבר?" שאלה אחת החניכות. "מה שקרה כאן היה ללא ספק קסם אפל," אמר החניך הבוגר. "אני לא יודע מי עשה את זה, או איך הצליחו לפרוץ את ההגנות של המחנה, אבל מי שעשה את זה ללא ספק רצה במותנו. ככה זה נראה." 

"איך הצמחים התפוצצו?" חניך אחר שאל. "למי היה מספיק כוח להרוס קסם אפל כזה חזק?" חניך אחר הסתכל עליי. "לה יש. היא עשתה את זה. ראיתי." כל שאר החניכים עקבו אחרי מבטו והסתכלו עליי. פתאום הייתי מודעת עד כאב לגופי העירום. "אין לי מושג איך עשיתי את זה, אני נשבעת." אבל ראיתי שאף אחד לא מאמין לי. כל המבטים  שלה נעו בין ספק לסקרנות ולאימה.

***

 בבוקר התעוררתי בקול גניחה שכוונה לכרית שלי, ושלחתי יד להדליק את הפלאפון. הצצתי בצג. שמונה. עוד גניחה. יש לי חצי שעה להתארגן לארוחת בוקר. אתמול בלילה נכנסתי ישר למיטה בקרטוע אחרי הקטע עם האגם ונרדמתי מיד. הבוקר גררתי את עצמי למקלחת, ואחרייה לבשתי ג'ינס שחורים, גופיה ירוקה עם המון ציורים קטנים של שני נחשים משולבים לספרה שמונה, וחולצת כפתורים ירוקה כהה קצרה לא מכופתרת. הלכתי לסלון המרכזי ושם ראיתי את אחד הנערים שאליזבת הכירה לי אתמול יושב שם על כורסא. איך קוראים לו? ניסיתי להיזכר. אה, כן, זה שמואל. "היי שמואל, " אמרתי. "היי לונה," הוא ענה במבוכה. "איך עבר עלייך הלילה? זאת אומרת, אחרי כל הקטע עם האגם," הפרצוף שלו נהייה אדום. "בסדר,חוץ מהעובדה שהיה לי חלום על אגמים שמתעוררים לחיים בצורת אנשים עירומים," עניתי בעוקצנות. זה השתיק אותו. למזלו הרב, איזבת, רייצ'ל והילה בדיוק הגיעו כדי לגרור אותנו לארוחת בוקר תוך כדי שהן לא מפסיקות לפטפט.

טוב, נקווה שזה יעלה, אחרי חמש פעמים שניסיתי וזה לא עלה...

בבקשה תגיבו! 

הפרק הקודם		הפרק הבא