האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד

מממנים


יומנו של לוק-תורגם על ידי *גמור*

ההרפתקאות של לוק ותאליה והפגישה שלהם עם אנבת'



כותב: סטאר
הגולש כתב 7 פאנפיקים.
פרק מספר 7 - צפיות: 6033
5 כוכבים (5) 4 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: פרסי ג'קסון - זאנר: הרפתקאות - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 10.07.2018 - עודכן: 12.07.2018 - הפאנפיק מתורגם(מקור) המלץ! המלץ! ID : 9936
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

תאליה נדרכה "אתה בטוח?"לא היתה לי תשובה, אבל קמתי על רגלי. הוצאתי את הפגיון של האל, בעיקר בגלל זוהר של הארד השמיימי. תאליה תפסה את חניתה וזימנה את המגן החדש שלה,אגיס. הפעם ידעתי לא להסתכל על פניה של מדוזה שמוטבעים בו, אבל הנוכחות שלה עדיין גרמה לי להצטמרר. לא ידעתי אם המגן הזה הוא האמיתי, או העתק - אבל בכל מקרה, הוא הקרין כוח. הבנתי למה אמאלתיה רצתה שתאליה תתבע אותו לעצמה.נכנסנו לסמטה חשוכה שהסתיימה במבוי סתום;רציף טעינה שנערם בו גרוטאות מתכת ישנות.הצבעתי על הרציף.תאליה קימטה את מצחה. היא לחשה, "אתה בטוח? "הינהנתי. "יש משהו שם למטה. אני מרגיש את זה ".בדיוק באותו רגע נשמע קול גלינג . ערמה של גרוטאות פח רעדה על המזח. משהו - מישהו - היה מתחת.זחלנו לעבר מפרץ הטעינה עד שעמדנו מעל ערימת המתכת. תאליה הניפה את החנית שלה. סימנתי לה לעצור. הושטתי יד אל יריעת פח אחת, אחת, שתיים, שלוש!ברגע שהרמתי את יריעת הפח, מישהו זינק לעברי - טשטוש של פלנל ושיער בלונדיני. פטיש צנח היישר אל פני.למרבה המזל הרפלקסים שלי היו טובים משנים של לחימה.צעקתי, "וואו!" והתחמקתי מהפטיש ואז תפסתי את פרק ידה של הילדה. הפטיש נפל על המדרכה.הילדה הקטנה נאבקה. זה לא היה הגיוני שהיא רק בת שבע."לכו מכאן מפלצות!" צרחה, בועטת בי ברגליה. "לכו מכאן!""זה בסדר!" ניסיתי כמיטב יכולתי לרסן אותה, אבל זה היה כמו להחזיק חתול בר. תאליה נראתה המומה מכדי לזוז. החנית והמגן שלה עדיין היו מונפים."תאליה, "אמרתי, "תרחיקי את המגן שלך! את מפחידה אותה! "תאליה התעוררה מההלם. היא נגעה במגן והוא חזר להיות צמיד כסף. היא שמטה את החנית שלה."היי, ילדה," אמרה ונשמעה עדינה יותר מכפי שאי פעם שמעתי אותה. "זה בסדר. אנחנו לא נפגע בך. אני תאליה. זה לוק.""מפלצות! " קראה שוב."לא, "הבטחתי. המסכנה לא הכתה בנו חזק, אבל היא רעדה מפחד, מבועתת מאיתנו. "אבל אנחנו יודעים על מפלצות, "אמרתי. "גם אנחנו נלחמים בהם".אחזתי בה, יותר לנחם מאשר לרסן עכשיו. בסופו של דבר הפסיקה לבעוט. היא היתה קרה. צלעותיה היו שקועות מתחת לפיג´מת הפלנל שלבשה. תהיתי כמה זמן הילדה הזאת לא אכלה. היא היתה צעירה עוד יותר ממני כשברחתי מהביתלמרות הפחד שלה, היא הביטה בי בעיניים גדולות. הן היו אפורות כמו ענני הסערה.היא חצויה - אין ספק. יש לי הרגשה שהיא חזקה - או שהיא תהיה, אם תשרוד.
"אתם כמוני?" שאלה, עדיין בחשד אבל בקולה נשמע שמץ של תקווה."כן, "הבטחתי. "אנחנו ... "היססתי, לא בטוח אם היא מבינה מה היא, או אם שמעה פעם את המילה חצוי. לא רציתי להפחיד אותה אפילו יותר. "ובכן, קשה להסביר, אבל אנחנו נלחמים במפלצות. איפה המשפחה שלך? "
הבעת פניה של הילדה נעשתה קשה וכועסת. סנטרה רעד. "המשפחה שלי שונאת אותי. הם לא רוצים אותי. ברחתי."הלב שלי הרגיש כאילו הוא מתנפץ לרסיסים. היא עברה גם כאב כזה. הבטתי בתאליה, והחלטנו בשקט. אנחנו נשמור על הילדה הזאת.אחרי מה שקרה עם הלסיון גרין ... טוב, זה נראה כמו גורל. התבוננו בחצויה. עכשיו מצאנו את הילדה הקטנה הזאת. זה היה כמעט כמו הזדמנות שנייה.
תאליה כרעה לידי. היא הניחה את ידה על כתפה של הילדה. "איך קוראים לך, ילדונת? "
"אנבת´."
לא יכולתי שלא לחייך. מעולם לא שמעתי את השם הזה קודם, אבל הוא היה יפה, ונראה היה שהוא מתאים לה. "שם נחמד, "אמרתי לה. "אני אגיד לך מה, אנבת´. את די חזקה. נוכל להשתמש בלוחמת כמוך."
עיניה התרחבו. "באמת?? "
"הו, כן," אמרתי ברצינות. ואז עלתה בי מחשבה פתאומית. הושטתי יד אל הפגיון של האל ומשכתי אותו מהחגורה. זה יגן על הבעלים שלה, אמר האל. הוא קיבל אותו מהילדה הקטנה שהציל. עכשיו נתן לנו הגורל את ההזדמנות להציל עוד ילדה קטנה.
"רוצה נשק יותר טוב ללחימה במפלצות?" שאלתי אותה. "זה ארד שמימי. עובד הרבה יותר טוב מפטיש ".
אנבת´ לקחה את הפגיון והסתכלה בו ביראה.אני יודע ... היא היתה בת שבע לכל היותר. מה חשבתי לתת לה נשק? אבל היא היתה חצוייה. אנחנו צריכים להגן על עצמנו. הרקולס היה רק תינוק כשחנק שני נחשים.

 

כשהייתי בן תשע נאבקתי על חיי תריסר פעמים. אנבת´ יכולה להשתמש בנשק.
"בפגיונות משתמשים רק הלוחמים הזריזים והאמיצים ביותר, " אמרתי לה. קולי נקטע כשזכרתי את האל גרין, ואיך הוא מת כדי להציל אותנו. "אין להם את הכוח של החרב, אבל קל להסתיר אותם והם יכולים לחדור לנקודות תורפה קטנות בשריון האויב. הלוחמים החכמים ביותר משתמשים בפגיון. יש לי הרגשה שאת די חכמה ".
פניה של אנבת´ קרנו, ובאותו הרגע, כל הבעיות שלי התפוגגו. הרגשתי כאילו עשיתי דבר אחד נכון. נשבעתי לעצמי שלעולם לא אתן לנערה הזאת להיפגע.
"אני חכמה!" היא אמרה.תאליה צחקה ופרעה את שיערה של אנבת´- הצטרפה אלינו בת ברית חדשה."כדאי שנלך, אנבת´, "אמרה תאליה. "יש לנו מקום בטוח ליד נהר הג´יימס. נביא לך בגדים

חיוכה של אנבת´ במוג.לרגע היא שבה והביטה שוב במבט הפראי שלה.

"אתה לא מתכוון להחזיר אותי למשפחה שלי?מבטיח?" 

בליתי את הגוש שהיה בתוך גרוני.אנבת´ היתה צעירה כל כך,אבל היא למדה שיעור קשה,בדיוק כמו תאליה ואני.ההורים שלנו לא אהבו אותנו.האלים היו קשים ואכזריים ומרוחקים.לחצויים כמונו היה רק זה את זה.

הנחתי את ידי על כתפה של אנבת´. "את חלק מהמשפחה שלנו עכשיו.ואני מבטיח שאני לא הולך להיכשל כמו המשפחה שלך. דיל?"

"דיל!" אמרה בשמחה, אוחזת בפגיון החדש שלה.
תאליה הרימה את החנית שלה. היא חייכה אלי באישור. "עכשיו, בחייך. אנחנו לא יכולים להישאר כאן להרבה זמן."
אז הנה אני על המשמר, כותב ביומן של הלסיון גרין - היומן שלי, עכשיו.
אנחנו חונים ביער מדרום לריצ´מונד. מחר, נמשיך לנהר ג´יימס ונחזיר את הציוד שלנו.אחר כך... אני לא יודע. אני כל הזמן חושב על התחזיות של האל גרין. תחושה מאיימת עומדת בחזה שלי. יש משהו אפל בעתיד שלי. זה יכול להיות רחוק מאוד, אבל זה מרגיש כמו סופת רעמים באופק. אני רק מקווה שיש לי הכוח לטפל בחברים שלי.
כשהסתכלתי על תאליה ואנבת הישנות ליד האש, אני נדהם עד כמה הן נראות שלוות. אם אני אהיה "אבא" של החבורה הזאת, אני חייב להיות ראוי לאמון שלהן.לאף אחד מאיתנו לא היה מזל טוב עם ההורים שלנו. אני צריך להיות יותר טוב מזה. אני אולי רק בן ארבע-עשרה, אבל זה לא תירוץ. אני חייב לשמור על משפחתי החדשה.אני מביט לכיוון צפון. אני מתאר לעצמי כמה זמן ייקח להגיע לבית של אמא שלי בווסטפורט, קונטיקט, מכאן. אני תוהה מה אמא שלי עושה עכשיו. היא היתה במצב רוח כל כך רע כשעזבתי ...
אבל אני לא מרגיש אשם על שעזבתי אותה. הייתי צריך לעשות את זה. אם אפגוש אי פעם את אבא שלי, אנחנו הולכים לנהל שיחה על זה.לעת עתה, אני פשוט צריך לשרוד. אני אכתוב ביומן הזה כשיש לי הזדמנות, אם כי אני בספק אם מישהו יקרא אותו אי פעם.תאליה מתעוררת. זה התור שלה בשמירה. וואו, היד שלי כואבת.כתבתי את זה הרבה זמן. מוטב לי לישון, ולקוות שלא אחלום שוב.
לוק קסטאלן.

הפרק הקודם
תגובות

תודה רבה רבה רבה רבה רבה רבה · 12.07.2018 · פורסם על ידי :מטורפת על הארי פוטר!!!!!
איזה כיף שתירגמת את זה

תודה · 01.01.2024 · פורסם על ידי :אלישיב ינברג
תודה על התרגום

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
3797 7004 4217 2219


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2007-2025