קוואמים מופלאים

"אההההההה!" צרחה טיקי וניתקה את עצמה מפלאג.

"אההההההה!" הסכים פלאג, "איכס! זה לא אני! הגוף האנושי הזה גרם לי לנשק אותך! איך יוצאים מהדבר הזה??"

לפתע, בהבזק ירוק, מסנוור וחשמלי, פלאג התכווץ וחזר להיות קוואמי.

"ככה הרבה יותר טוב," הוא אמר בהקלה, "למישהו יש קממבר?"

טיקי הושיטה את אצבעה ונגעה קלות במצחו של פלאג.

"אתה כל כך קטן," היא אמרה בתימהון.

"אל תתלהבי, קוביית סוכר, בקרוב גם את תשתני בחזרה," אמר לה פלאג.

"אל תקרא לי קוביית סוכר!" התעצבנה טיקי.

"אבל את קוביית סוכר מרחפת," הקניט אותה פלאג, "או נכון לעכשיו קוביית סוכר מהלכת. ואני הגרב המסריח שלך."

"אז אתם בעצם זוג, הא?"

טיקי ופלאג הפנו את ראשיהם לכיוון הקול שאמר את המשפט האחרון.

הדוברת היתה אליה סזאר, החברה הכי טובה של מרינט, והיא תיעדה את טיקי ופלאג בפלאפון שלה.

"לא!" ענו שניהם, טיקי קצת יותר בנחרצות מאשר פלאג.

"אבל בסרטון שאני מצלמת אפשר לראות אתכם מתנשקים," ענתה אליה, "מה יש לכם להגיד על זה?"

"לקוביית סוכר יש טעם לא רע בכלל, אבל אהבת חיי היא קממבר," השיב פלאג, מה שגרם לטיקי להעוות את פניה,"יש לך קממבר?" 

"לא, אבל יהיה לי קממבר אם תרשו לי לראיין אתכם," ענתה אליה.

"מעולה!" אמר פלאג בשמחה, "מה דעתך, קוביית סוכר?"

טיקי לפתע זהרה באור ורוד ואז חזרה להיות קוואמי.

"אני באה רק אם יהיו גם עוגיות," ענתה טיקי, "ואני לגמרי במקרה מכירה מקום שיש בו עוגיות מצוינות..."

"המאפיה של דופן צ'אנג!" קרא פלאג בשמחה, "אין כמו בגט טרי כדי להשלים את הקממבר שלי!"

 פלאג ריחף קדימה ונחת על הכתף השמאלית של אליה.

"למה את מחכה?" הוא האיץ בה.

טיקי ריחפה אל הכתף הימנית של אליה.

"בואו נצא לדרך, גיבורי על חדשים שלי!" קראה אליה בשמחה ורצה לעבר ביתה של מרינט דופן צ'אנג.

מרינט היתה כמובן מופתעת לראות את אליה פוסעת אל המאפיה עם שני הקוואמים על הכתפיים שלה, מדברים אליה כמו דמויות של יצר טוב ויצר רע בסרטים מצוירים.

"א- אליה? מה אלה היצורים האלה?" היא שאלה אותה, המומה.

"את בטוחה שאת לא מזהה?" שאל פלאג בחיוך זדוני.

טיקי רצתה להחטיף לו.

הוא לא אמור לסכן את הזהות הסודית של ליידיבאג רק כדי להצחיק את עצמו!

"לא, אני לא מזהה," היתממה מרינט.

"טוב, אני פלאג, הקוואמי של החתול השחור והמושיע החדש של פריז," הציג הקוואמי את עצמו, "וזאת טיקי, הקוואמית של החיפושית שאת בכלל לא מכירה. תגידי יפה שלום לטיקי!"

"שלום, טיקי!" אמרה מרינט.

"שלום," ענתה טיקי והתאפקה לא לנעוץ בפלאג מבט רצחני.

"מרינט, את יכולה בבקשה ללכת לקנות קצת קממבר?" ביקשה אליה, "אני חייבת לראיין את שני אלה, הם הצילו את פריז היום!"

"בטח," ענתה מרינט בחביבות, "רוצה לראיין אותם במרפסת שלי?"

"כן! זה מיקום מצוין!" ענתה אליה.

אליה קנתה מהוריה של מרינט שקית של עוגיות שוקולד צ'יפס ואז היא עלתה אל המרפסת של מרינט ושלפה את הפלאפון שלה.

שני הקוואמים עזבו את כתפיה וריחפו במרחק נוח מול המצלמה של הפלאפון.

"שלום לגיבורי העל החדשים של פריז," אמרה אליה בטון של כתבת בחדשות, "תרצו להציג את עצמכם לעוקבי הבלוג?"

הפרק הקודם		הפרק הבא