המופלאההההההה!

אחרי שיר הפתיחה שוב רואים את נוף פריז, ומתמקדים על הבית של מרינט.
ואז רואים את פנים הבית, אמא של מרינט מסדרת פרח ורוד בשיערה.
מרינט יורדת במדרגות מאחוריה.
אמא של מרינט: טוב, עם או בלי?
מרינט: אה.. עם.
אמא של מרינט: את בטוחה שלא עדיף בלי?
מרינט: כך או כך את מושלמת, אמא.
אמא של מרינט: את יודעת, לא בכל יום חוגגים עשרים שנות נישואין!
"וואו, עשרים שנים," התפעלה אליה "זה די הרבה. אבל ההורים שלי נשואים יותר זמן, כמובן."
אבא של מרינט (מחדר אחר) מרינט, תוכלי לבוא לכאן בבקשה?
מרינט ממהרת אליו.
אבא של מרינט: נו?
מרינט: (מסתכלת עליו בתמיהה) מה נו?
אבא של מרינט: השפם שלי, עיצבתי אותו! (מצביע על שפמו) הוא קצר מדי? להוריד את כולו? אולי קצה אחד שלו קצת-
"לי השפם שלו נראה אותו דבר כמו תמיד," העירה טיקי, "אני לא רואה שינוי."
היא חתמה את דבריה בנגיסה מדובון גומי אדום.
מרינט: (קוטעת אותו) אתה נראה מושלם, אבא, חוץ מדבר אחד...
היא מחווה לכיוון הסינר התכול והמוכתם בקמח, הקשור סביב מותניו.
אבא של מרינט מבחין בכך בהתנשמות וממהר להחליף בגדים.
אבא של מרינט: תודה, מותק!
מרינט: (מצחקקת בשעשוע) אין בעיה, אבא!
רואים את ההורים של מרינט יוצאים מהמאפיה, אמא של מרינט עם הפרח בשיער ואבא של מרינט לבוש בבגדים נקיים.
מרינט דוחפת קדימה את אביה.
מרינט: אתם עומדים לאחר!
אבא של מרינט: טוב, אל תשכחי שגברת שאמק תבוא לאסוף את עוגת מגדל האייפל בעוד חצי שעה. אני סומך עלייך.
מרינט: כן, כן, לא לדאוג, קלי קלות.
"תני לי לנחש: את שכחת מזה," אמרה אליה בחיוך.
"האמת היא שלא, לא בדיוק," ענתה לה מרינט.
היא סוגרת את דלת המאפיה וההורים שלה מתחילים ללכת.
מרינט: וואו, עשרים שנות נישואין (טיקי יוצאת מתוך המקטורן שלה), זה די מגניב, נכון, טיקי?
טיקי: הזמן טס כשנהנים!
מרינט: ועומד מלכת כשעושים שיעורים. (לוקחת ספר לימוד.)
"מדויק, אחותי," העירה אליה.
טיקי צוחקת.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
רואים את הוריה של מרינט מתיישבים ליד שולחן במסעדה במלון של ראש העיר בורז'ואה.
אבא של מרינט מבחין באלכס, ילדה מהכיתה של מרינט שיושבת שם עם אביה, הוא מנופף לה והיא מנופפת לו בחזרה.
"הי, זאת אלכס!" הבחינה מרינט ואז אמרה בעצב: "אוי לא... זאת אלכס. היא הפכה להיות מרושעת באותו יום."
אלכס היא ילדה בעלת שיער ורוד כהה, כמעט אדום, עור שזוף למדי ועיניים כחולות מלוכסנות.
היא לובשת חולצה שחורה עם דוגמה של נחש ירקרק על השרוולים.
אביה של אלכס מבחין בכך ומחייך.
אלכס: אלה ההורים של מרינט, אתה יודע, אחת הבחורות שאני מסתובבת איתן.
אבא של אלכס: כן, אני זוכר, הם אופים את הלחם הכי טוב בכל פריז.
הוא מבחין בנעל הספורט שאלכס נועלת.
אבא של אלכס: לא יכולת להשקיע קצת יותר בלבוש שלך היום?
אלכס: מה זאת אומרת? הורדתי את הכובע.
היא מחווה לעבר כובע מצחיה אפור כהה המונח על השולחן.
אבא של אלכס: אבל זה יום מיוחד!
אלכס: טוב, זה רק יום הולדת.
"אוי לא, אלכס הפכה למרושעת ביום ההולדת שלה?" הגיב אדריאן בעצב, "זה יותר גרוע מזה שנינו הפך למרושע ביום ההולדת שלי."

אבא של אלכס: לא, זה יום הולדת מיוחד.
עיניה של אלכס נפערות בסקרנות.
אביה של אלכס מוציא ממקטורנו האפור מכשיר קטן, עגול וכסוף.
אבא של אלכס: שעון הכיס הזה נוצר בידי אחד מאבות אבותינו לפני שנים רבות מאוד. הוא עבר מדור לדור!
אביה של אלכס מדבר בהתלהבות, אך אלכס נראית מאוכזבת.
אבא של אלכס: תמיד ביום ההולדת החמישה עשר. והיום הגיע תורך לקבל אותו.
אלכס: הוא די מגניב, אבא, אבל כבר יש לי שעון. (מראה את פרק כף ידה הימנית) הוא מסונכרן עם הסמארטפון.
אבא של אלכס: אבל לפעמים הדברים הם לא תמיד כפי שהם נראים.

אני רק אגיד שהיצרן של השעון הזה-

(פותח את השעון במגע יד, מכסה השעון זוהר באור תכלכל והשעון נפתח,

יוצא מתוכו ערפל כחלחל שמתפוגג וחושף דמות הולוגרמה תכלכלה של ילדה המחזיקה בידה שעון)- הקדים את זמנו.

"מגניב," התפעלה אליה.
אלכס מתנשמת בחיוך של התפעלות.
אביה סוגר את השעון ומקרב אותו אליו.
אבא של אלכס: מובן שאני אבין אם את תעדיפי שאקנה לך זוג רולרבליידס חדשים..
אלכס חוטפת את השעון מידיו.
אלכס: לא, אבא, זאת מתנה נהדרת, זה מדהים, תודה לך.
הפלאפון של אלכס מצלצל ואלכס לוקחת אותו.
אבא של אלכס: החברים שלך ממתינים?
אלכס: כן, אבל אני לא רוצה לברוח לך. הכל טוב.
אבא של אלכס: לא, לא, לכי לך.
אלכס מהנהנת, קמה וחובשת את הכובע שלה.
אבא של אלכס: (אוחז בידה) שמרי עליו היטב.
אלכס מהנהנת.
רואים את מרינט בחדרה, מול שיעורי הבית שלה.
טיקי מרחפת לידה:
טיקי: קדימה, מרינט, את מסוגלת! פשוט היזכרי בנוסחה. תחשבי, מרינט, תחשבי!

"אולי היא הייתה מצליחה אילו לא היית מדברת כל כך הרבה," העיר פלאג.

טיקי הזעיפה את פניה.
מרינט: אולי הייתי מצליחה אילולא היית מסיחה את דעתי כל הזמן עם העידודים.

"אפילו מרינט מסכימה איתי," הוסיף פלאג.
טיקי מצחקקת.
הפלאפון של מרינט מזמזם: אליה מתקשרת אל מרינט.
מרינט עונה לפלאפון.
מרינט: הי, אליה! מה קורה? (שתיקה) המה? ההתערבות בין אלכס לקים?

לא, ברור שלא שכחתי! כבר הכנתי את השלט בשביל זה!

אני יודעת שכולם סומכים עלי... בעוד חמש דקות? אה, אין בעיה, אני כבר בדרך לשם! אני כבר באה!
מרינט מנתקת את השיחה ומניחה את ידיה על שני צידי ראשה,לחוצה.

"אחותי, אחותי, אחותי," אמרה אליה והנידה בראשה בחיוך קל. 
היא ממהרת אל השלט שהכינה.
טיקי: אבל מרינט, את צריכה לחכות שגברת שאמק תיקח את העוגה שלה!
מרינט: (קצת צורחת) יש לי עשרים דקות עד שהיא תגיע, אני אמרתי להם שאני אטפל בשלט והם סומכים עלי!

חוץ מזה, גם אדריאן יהיה שם. (מחבקת את השלט.)
טיקי: את לא תגיעי לגני טרוקדרו תוך חמש דקות, זה רחוק מדי!
על פניה של מרינט מופיעה הבעה ערמומית.
מרינט: אבל לא בשביל החיפושית.. (קורצת). טיקי, נקודות!

"וואו, טיקי, לא ידעתי שאת מרשה למרינט להשתמש בכוח שלה למטרות אנוכיות," אמר פלאג.
רואים את ליידיבאג קופצת מעל גג ביתה של מרינט ומתרחקת משם באמצעות היו-יו שלה.
היא נוחתת במחוז חפצה ומשתנה בחזרה.
היא רצה אל קבוצה של ילדים מכיתתה, השלט מגולגל בידיה.
היא פורשת אותו ומציגה אותו.
ילדי הכיתה: וואו!
אדריאן: מרשים, מרינט! (קורץ.)
מרינט מצחקקת.
קים: אתם מעודדים את הצד הלא נכון! נראה שאלכס לא מגיעה בכלל. כנראה היא מפחדת להתחרות מול אתלט מקצוען כמוני.
אלכס: אל תצא בהכרזות, קים.
היא מגיעה אל השטח על גבי הרולרבליידס שלה.
ילדי הכיתה מריעים.
אלכס: היום נסיים את ההתערבויות האלה. אתה תאכל את האבק שלי, טמבל.
קים: את לא מפחידה אותי. הצוואר שלי יותר עבה מהירך שלך.

אליה, מרינט וטיקי צחקו.
אליה צוחקת.
אליה: (למרינט) בטוח שזה טוב?
גם מרינט מצחקקת.
אלכס וקים נועצים אחת בשני מבטים נחושים עד שילד בשם מקס מפריד ביניהם.
מקס: בואו נעבור שוב על החוקים:

שני סיבובים מסביב למזרקות, חמש מאות מטרים בערך, הראשון שעובר את הקו יוכרז כמנצח!

אם קים ינצח, אלכס תעביר את הרולרבליידס שלה אליו. אם אלכס תנצח, קים לא יוכל להציב עוד אתגרים עד סוף שנת הלימודים.
ג'וליקה: סיימנו עם כל האתגרים שלך!
אייון: אהה, נכון מאוד!
נתניאל: תראי לו מה זה!
מקס: למקומות, היכון-
אלכס: רק רגע!
קים נופל קדימה וכמה תלמידים צוחקים.
קים: (על ארבע על הרצפה) מה, כבר נכנעת?

"היית רוצה," נשפה אליה בבוז.
אלכס ניגשת אל אליה ונותנת לה את השעון.
אלכס: שמרי על זה בשבילי, בסדר, אליה? אני לא רוצה להפיל אותו בזמן המרוץ.
אליה: רק רגע, אחות, אני לא יכולה- אני צריכה ל-
אלכס: הגני על זה בגופך. זה עבר בירושה!
אליה: אבל.. (ממצמצת) מרינט, קחי את זה. (מעבירה אל מרינט את השעון) אני צריכה לצלם את המרוץ לבלוג!
מקס: למקומות, היכון, צא!
השניים יוצאים לתחרות, אלכס על גלגלים וקים בנעלי ספורט רגילות.
כולם מריעים ומרינט מחזיקה קצה אחד של השלט בידה האחת ואת השעון בידה האחרת.
מרינט: אבל.. היא ביקשה שאת תשמרי עליו, אני צריכה להחזיק את השלט!
היא נמשכת אל הצד השני ונופלת והשעון נשמט מידה.
אך לפני שהוא נוחת על הרצפה אדריאן תופס אותו.

"והחתול השחור שוב הציל את המצב," אמרה אליה בחיוך.
אדריאן: (למרינט) את צריכה עזרה?
מרינט: (מתנשמת) כן, תודה! אבל תצטרך להיזהר, אף על פי שאתה מדהים..
אדריאן: הא?
מרינט: (תופסת מה היא אמרה) בלהחזיק דברים! בידיים!

אליה, טיקי, פלאג ואדריאן צחקו.

מרינט התכווצה במושבה במבוכה.
כולם מריעים כשקים ואלכס חולפים על פניהם בדרכם לסיבוב נוסף.
מקס: סיבוב אחרון!
אליה: (למרינט) מדהים בלהחזיק דברים?
מרינט רוטנת.
קלואי: אדריאנוש, מה יש לך שם? (לוקחת את השעון מידו של אדריאן) קופסה ממש ישנה או משהו?
אדריאן: היזהרי, זה שייך לאלכס!
קלואי: אם זה שייך לאלכס אז זה בטח חסר ערך.
אדריאן נועץ בה מבט לא מרוצה.
מרינט: תחזירי את זה לאדריאן, קלואי.
קלואי מסרבת.

"הו, אני זוכר מה קרה," אמר אדריאן, שוברת הזמן והחיפושית הגיעו והפתיעו את קלואי, לכן היא שמטה את השעון והוא נשבר!"
היא נוגעת במכסה השעון והוא נפתח בהבזק של אור תכול.
התחרות מגיעה אל סופה ואלכס עוקפת את קים.
קלואי מפילה את השעון מרוב הפתעה והוא מתגלגל אל המסלול.
אלכס דורסת אותו, לא רואה אותו בנחישותה לנצח ומגיעה אל קו הסיום.

"מה?" הופתעה אליה, "אלכס מעולם לא ניצחה במרוץ, שוברת הזמן הפריעה!"

"אני חושבת שמה שאנחנו רואים פה זה מסלול הזמן הקודם, בו נוצרה שוברת הזמן הראשונה," הסבירה טיקי.

"מה? אנחנו עומדים לראות עולם מקביל? זה מגניב בטירוף!" התלהבה אליה.
אלכס: יש!
ואז היא מתנשמת בצער.
קים: אני דורש סיבוב חוזר, הביטול בהתחלה הסיח את דעתי!
ואז הוא שם לב לאלכס המתגלגלת לאיטה לעבר שרידיו של השעון.
היא יורדת אל ברכיה ואוספת את השברים.
אלכס: (לאליה) זאת את עשית את זה?
אליה: אני.. הייתי צריכה לצלם, אז נתתי אותו למרינט, שהיתה צריכה להחזיק את השלט אז היא נתנה אותו לאדריאן,

אז קלואי חטפה את זה ממנו, הפילה אותו, ואז.. ואז דרסת אותו.

"סיכום לא רע.." שאני לא זוכרת שאי פעם עשיתי," אמרה אליה, בבירור עדיין נלהבת ממסלול הזמן השונה.
אלכס: אבא שלי נתן לי אותו ליום ההולדת שלי! השעון הזה עבר במשפחה שלי במשך דורות!
מרינט: זו היתה תאונה!
אדריאן: לא עשינו את זה בכוונה, אלכס.
קלואי: מה אכפת לי? ממש לא היה לי שום קשר לזה.
אלכס: (בדמעות) כולכם אשמים!
היא מתגלגלת משם בעצב וכעס.

"לא יאמן," לחשה אליה, ואז פנתה אל מרינט.

"את זוכרת את מסלול הזמן הזה?" היא שאלה אותה.

מרינט הנהנה.

"איך זה לא מפוצץ לך את המוח?" שאלה אותה אליה בהתפעלות.

"אני משתדלת לא לחשוב על זה," הודתה מרינט, "ולמען האמת זה כבר די מעורפל, זה קרה מזמן.
מרינט מתחילה לרוץ אחריה עם השלט המגולגל בידה.
מרינט: אלכס, חכי!
הקוואמית שלה מציצה מעבר לכתפה.
טיקי: מרינט, מה עם העוגה של גברת שאמק?
מרינט: יש עוד זמן, התחבאי, טיקי!
היא ממשיכה לרוץ בעקבות אלכס.
שוב החלון המכאני נפתח בחדרו האפל של עש לילה.
עש לילה: איזו אכזבה... תסכול ושליליות.. הו, כמה שזה עושה לי טוב בלב...

"אנחנו עוד נתפוס את האדם המגעיל הזה," אמר אדריאן בזעף ובנחישות.

"אתה קולט שאפילו עש לילה לא זוכר שהוא שלח את הפרפר הזה?" שאלה אליה בהתרגשות.
פרפר לבן נוחת על כף ידו ועש לילה משחיר אותו.
הפרפר השחור יוצא החוצה ועף בשמי העיר.
עש לילה: עוף לך, אקומה קטן שלי... והפוך אותה למרושעת!
גברת שאמק נוקשת על דלתה של המאפיה הסגורה.
היא מציצה בחלון, רואה שאין אף אחד ושולפת את הפלאפון שלה, מתקשרת.
המלצר במסעדה מגיש להוריה של מרינט את המנות שלהם.
מלצר: בתאבון.
אביה של מרינט מלקק את שפתיו וניגש לאכול, אך הפלאפון שלו מצלצל.
מי שמתקשרת אליו היא גברת שאמק, כמובן.
אבא של מרינט: זאת גברת שאמק. (עונה) הלו?
גברת שאמק: הי, אני מול המאפיה, והיא סגורה, והעוגה ממש דחופה לי לעכשיו!
אבא של מרינט: כן, אני יודע שאת זקוקה לעוגה ממש עכשיו ו- הבת שלי בבית, היא בטח בחדר שלה- אתקשר אליה מיד.
הוא אכן מתקשר אל מרינט.
מרינט הולכת אחרי אלכס.

"כל הכבוד מרינט," החמיאה טיקי, "זה היה הדבר הנכון לדבר עם אלכס כדי למנוע ממנה להפוך למרושעת."

"רק חבל שלא הצלחתי למנוע את זה,, ענתה מרינט.
מרינט: אולי נוכל לתקן אותו?
אלכס: השעון הזה נדיר. יחיד במינו! איך תתקני אותו?
מרינט: טוב, חייבת להיות דרך להחזיר אותו למצבו הקודם!
אלכס מסתובבת כך שהיא פונה אל מרינט.
אלכס: איך בדיוק, הא? על ידי חזרה בזמן כדי לשנות את העתיד? כשתמצאי דרך לעשות את זה תודיעי לי!
היא מתגלגלת משם בכעס.
הפלאפון של מרינט מצלצל והיא רואה כי אביה מתקשר אליה.
האקומה חולף ברפרוף ליד ראשה של מרינט, אך היא לא רואה אותו.
מרינט: או-או, זה בטח לא טוב... (עונה לפלאפון) שלום, אבא.
האקומה מתקרב אל אלכס, נוחת על הרולרבלייד השמאלי שלה והופך אותו לשחור- סגול.
אלכס מרימה את ראשה ומסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניה הכעוסים.
עש לילה: שוברת הזמן, אני הוא עש לילה.

(רואים אותו בחדרו, וגם מול פניו מסגרת בצורת פרפר) אני מעניק לך את הכוח להתנקם בכל אלה שעשו לך עוול...
ערפל- דיו שחור סגול מתפשט במעלה רגליה של אלכס, ומשם בהדרגה אל שאר גופה.

"למה השינוי התחיל עוד לפני שהיא הסכימה לעבור אותו?" שאל אדריאן.

"אולי היא היתה כל כך עצובה בגלל אובדן השעון שהיא אפילו לא היתה צריכה לתת הסכמה מילולית כדי להפוך למרושעת," ענתה מרינט בעצב.
עש לילה:... ולחזור אחורה בזמן כדי לתקן אל העתיד. רק תצטרכי להחזיר לי טובה.. בזמן המתאים.
אלכס: קיבלת, עש לילה.
כשהיא אומרת את זה, את מרבית פניה כבר מכסה קסדה מבהיקה ומשונה.
שינוי הצורה שלה הושלם עוד לפני שהיא אישרה אותו באופן מילולי.
היא חולפת מאחורי מרינט, מתגלגלת במהירות.
אבא של מרינט (מהפלאפון): גברת שאמק מחוץ למאפיה, מחכה לעוגה!
מרינט: (שמה לב שאלכס התגלגלה משם) אני חייבת לזוז, אבא. אסור לתת לגברת שאמק לחכות!
היא מנתקת את השיחה וממהרת משם.
אבא של מרינט מסתכל על הפלאפון שלו בתמיהה.
אבא של מרינט: (מצחקק) היא פשוט האזינה למוזיקה...

"לא בדיוק, אבא," אמרה מרינט.
רואים את שוברת הזמן, לשעבר אלכס, מתגלגלת במהירות.
היא מתקרבת אל ילדי הכיתה שלה בגיחוך אכזרי.
הם נראים מבוהלים.
אדריאן: (בנחישות) רוצו!
הם רצים לכל עבר.
שוברת הזמן רודפת אחרי קים, משיגה אותו ונוגעת בו.
הוא קופא במקומו.
שני פסים על הרולרבליידס של שוברת הזמן זוהרים פתאום- אחד באדום ואחד באדום בהיר.

"היא הטעינה את עצמה באנשים!" הגיבה אליה בעיניים פעורות.
מרינט מגיעה לשם בריצה.
מרינט: מספיק, אלכס, מה את עושה?
שוברת הזמן: השם הוא שוברת הזמן עכשיו. אני אחזור בזמן ואציל את השעון! ואני אשתמש בכולכם כדי להצליח!
מרינט: את תחזרי בזמן?
היא מבחינה בקים, שהוא לא רק קפוא במקומו עכשיו אלא גם הולך ונעשה שקוף.
מרינט: מה עשית לקים? למה הוא מתפוגג?
שוברת הזמן: לקחתי ממנו אנרגיה. הבחור היה מעצבן בכל מקרה עם כל ההתערבויות שלו, מגיע לו להיעלם לנצח. וגם לך!
היא מתגלגלת לכיוון מרינט, שצועקת בבהלה ואז חומקת ממנה.
שוברת הזמן ממשיכה לרדוף אחרי מרינט, שזורקת על פניה את שלט הבד שהיא הכינה לכבוד התחרות ובכך גורמת לה להיתקל במדרגה וליפול.
שוברת הזמן קמה ונוהמת בכעס ומרינט מתחבאת מאחורי קיר, מביטה לכיוונה בהבעה נחושה על פניה.
טיקי מציצה מתוך התיק שלה.
מרינט: צריך לשנות צורה. עכשיו!

"קדימה, חיפושית!" הריעה אליה.
טיקי מתחילה לרחף במהירות לכיוון אחד העגילים של מרינט, שנעשה אדום.
מרינט: טיקי, נקודות!
טיקי נשאבת אל תוך העגיל ומרינט משנה צורה והופכת לליידיבאג- החיפושית.
החיפושית שולחת את היו-יו שלה מלמעלה לכיוון שוברת הזמן ובכך מכשילה אותה.
שוברת הזמן נופלת.
ליידיבאג: פסק זמן, שוברת הזמן!
אך שוברת הזמן פונה בדברים אל רוז, ילדה לבושה בורוד, בעלת עיניים כחולות גדולות ושיער בלונדיני קצר.
שוברת הזמן: (פחות או יותר מייללת) בקשה, תעזרי לי! אני ממש בצרות, בבקשה, בבקשה!
רוז מתקרבת אליה בהיסוס.
ליידיבאג: לא!
אך רוז כבר מושיטה את ידה אל שוברת הזמן.
ברגע שידה נוגעת בה, עובר ברוז מעין הבזק חשמלי והיא קופאת במקומה, פיה פעור.

"טוב הלב של רוז הפך אותה לקורבן!" אמרה אליה בשילוב משונה של התפעלות ועצב.
שוברת הזמן: (בלעג) רוז המתוקה, תמיד חושבת על אחרים ולא על עצמך.
ברולרבליידס של שוברת הזמן זוהרים שני פסים נוספים, בגונים שונים של אדום.
שוברת הזמן: דקה אחת.

"אז בעצם היא מבזבזת זמן על הקפאת אנשים כדי להרוויח זמן? זה לא חכם במיוחד," העיר פלאג.

"אל תדאג לה, היא מצאה דרך להתגבר על זה," ענתה לו טיקי.
ליידיבאג: אני מוכרחה להשמיד את האקומה שלה לפני שכולם יעלמו לנצח! איפה החתול הזה יכול להיות?
אדריאן מסתתר מאחורי עץ, מביט בליידיבאג.
אדריאן: זמן לשנות צורה. פלאג, ציפורניים!
הוא משתנה והופך לחתול השחור, מקסים כרגיל.
מילן רצה בבהלה ושוברת הזמן בעקבותיה.
מילן נופלת ושוברת הזמן נוגעת בה, גורמת לה לקפוא ולדעוך.
שוברת הזמן: תפסתי.
זוהרים על הרולרבליידס שלה שני פסים נוספים, הפעם בגוונים של צהוב.
ליידיבאג נוחתת במרחק מה מולה.
שוברת הזמן: עוד דקה וחצי. לא תוכלי לעצור אותי במקום שאני הולכת אליו, חיפושית!
מטה ארוך וכסוף נשלח לכיוונה וטופח קלות על כתפה.
היא מפנה את ראשה בתמיהה.
החתול השחור: תני לי לנחש: כולנו משחקים תופסת ואת התופסת?

"הדבר היחיד שאפשר לומר להגנתך הוא שהבדיחה הגרועה הזאת יצאה מהפה שלך במסלול זמן אחר," אמרה אליה לאדריאן בחיוך.

אדריאן שפשף את עורפו במבוכה.
שוברת הזמן: בדיוק!
היא מתגלגלת לכיוון החתול השחור.
ליידיבאג: (כורעת ליד מילן) אל תיתן לה לגעת בך!
החתול השחור קופץ מעל שוברת הזמן שמתגלגלת אליו.
החתול השחור: פספסת! (מתמתח) שניה אחת מאוחר מדי!
שוברת הזמן מבחינה באליה, המתעדת את הנעשה בפלאפון שלה. 
כשאליה רואה ששוברת הזמן מבחינה בה היא מתנשמת בבהלה ומתחילה לברוח.
שוברת הזמן צוחקת ברוע ודולקת אחריה.
היא נוגעת באליה, הקופאת בריצתה.
ליידיבאג: לא!

"וואו!" קראה אליה, "הרגע נעלמתי? אני.. נרצחתי! נרצחתי בעולם מקביל!"

"ואת לא היחידה," אמרה לה מרינט.
שוברת הזמן ממשיכה להתגלגל, מחפשת קורבנות נוספים.
החתול השחור: טוב, היא לא בדיוק מבזבזת זמן, מה?
ליידיבאג: ככל שהיא מקפיאה עוד אנשים, ככה היא יכולה לחזור עוד ועוד בזמן!
רואים את קורבנותיה של שוברת הזמן דועכים ומתפוגגים, הבעות מבוהלות קפואות על פניהם: מילן, קלואי, סברינה, אליה.
ליידיבאג: המסכנים האלה שהיא הקפיאה- הלך עליהם אם לא נשיג את האקומה שלה!
אייון מסתתר מאחורי שיח אך שוברת הזמן מוצאת אותו ומזנקת לעברו.
הוא צועק בפחד.
החיפושית שולחת את היו-יו שלה וכורכת אותו סביב ידה של שוברת הזמן לפני שהיא מספיקה לגעת בו.
ליידיבאג: שמרי את הידיים שלך לעצמך.

"בדיוק ככה!" הגיב אדריאן בהתלהבות.
שוברת הזמן מגחכת ומקרבת בהנפת יד את ליידיבאג אליה, מנצלת את העובדה שהיא קשורה אליה בחוט היו-יו.
ליידיבאג עכשיו שכובה על הקרקע שלרגליה.
שוברת הזמן מחייכת בניצחון ומסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניה.
עש לילה: עכשיו, שוברת הזמן, קחי את המופלא שלה, העגיל שלה!
שוברת הזמן שולחת את ידה אל החיפושית מבוהלת, אבל היא לא מי שידה יוצרת איתה מגע.
החתול השחור הגיע לסוכך על החיפושית, מהיר כברק הוא מתייצב בינה לבין שוברת הזמן בחיבוק של הגנה.
הוא קופא ומתחיל לדעוך, אך פניו אינם מבוהלים, הוא עוצם את עיניו בהבעה של אצילות ושל נחישות.

"חתול שחור!" קראה אליה.

"אדריאן!" קרא גבריאל.

"אני!" קרא אדריאן.

"גם אני!" קרא פלאג.

ארבעתם הפנו את פניהם לעבר מרינט וטיקי, המומים.

"את זכרת את זה?" שאלה אליה כלא מאמינה, "אדריאן הקריב את חייו למענך!"

"אני מתי, טיקי!" אמר פלאג בהלם, "הייתי בתוך הטבעת! התפוגגתי יחד עם אדריאן!"

"אני לא זוכר שעשיתי את זה," לחש אדריאן.

מרינט לא ענתה.
ליידיבאג: חתול שחור! לא!
פסים נוספים זוהרים על הרולרבליידס של שוברת הזמן, עכשיו יש קשת של גוונים מסודרים בהדרגה מאדום, דרך צהוב ועד לירוק בהיר ועז.
ליידיבאג מחבקת את החתול השחור המתפוגג.
שוברת הזמן: הו, וואו! שש דקות בבת אחת! כנראה בגלל תשע הנשמות שלו.

"בדיחה אכזרית," העיר פלאג.

אדריאן בהה במסך, עדיין המום למדי.
החיפושית מביטה בה בזעם.
שוברת הזמן: צריכה לזוז, העבר מחכה.
אך מסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה שוב מול פניה.
עש לילה (בבהילות): שוברת הזמן! המופלא שלו! קחי את הטבעת של חתול שחור לפני שהוא יעלם!
אך ליידיבאג קמה על רגליה ומביטה בה בנחישות.
ליידיבאג: נראה אותך מנסה!
שוברת הזמן מסתערת וליידיבאג נלחמת בה בזעם, מרחיקה אותה מגופו הדועך של החתול השחור.
עש לילה מזעיף את פניו עד מאוד.
שוברת הזמן: תירגע, עש לילה. יש לי תכנית גאונית!
היא מתחילה להתרחק משם בגלגול.
ליידיבאג הכעוסה שולחת את היו-יו שלה וכורכת אותו סביב מותניה.
שוברת הזמן ממשיכה להתגלגל והחיפושית נגררת אחריה.
אחרי כמה שניות אור צהוב זוהר מופיע לרגליה של שוברת הזמן בעוד היא מתגלגלת.
האור הולך וגדל בהבזקים חשמליים עד ששוברת הזמן מתגלגלת לתוכו וליידיבאג איתה.
שתיהן נעלמות בהבזק צהוב.

"את נסעת בזמן, מרינט!" התפעלה אליה.
רואים שוב את אלכס מתחרה בקים ואת ילדי הכיתה מריעים.
ההבזק הצהוב מופיע ושוברת הזמן מתגלגלת מעל ההתרחשות, החיפושית נמשכת בעקבותיה.
שוברת הזמן מעיפה את החיפושית בעזרת חוט היו-יו והחיפושית נוחתת בצורה מביכה למדי.
ליידיבאג: טוב, מה.. קרה עכשיו?
היא רואה את תלמידי כיתתה מריעים למטה.
ליידיבאג (המומה): וואו, חזרנו אחורה בזמן, נכון?
קלואי מושיטה את ידה אל השעון שבידו של אדריאן.
קלואי: מה יש לך שם? 
אדריאן: היזהרי, זה שייך לאלכס!
קלואי: מה זה? קופסה ממש ישנה או משהו?
שוברת הזמן מתבוננת בהתרחשות.
קלואי: אם זה של אלכס זה בטח חסר ערך.
מרינט: (מחזיקה את השלט) תחזירי את זה לאדריאן, קלואי.
שוברת הזמן: השעון שלי!
ליידיבאג: (בבהילות) קלואי, תעזבי את השעון!
קלואי, אדריאן ומרינט מסתכלים מעלה בהלם.

"הו, זו כבר ההתרחשות שאני זוכרת," אמרה אליה.
שוברת הזמן מזנקת מטה.
קלואי שומטת את השעון בבהלה, והוא מתרסק על הרצפה.
שוברת הזמן: לא!
אלכס מגיעה על הרולר בליידס שלה ונעצרת בהפתעה.
שוברת הזמן: חיפושית! (מצביעה מעלה לכיוונה) הפעם זו אשמתך! אני צריכה עוד אנרגיה. אני חייבת לחזור עוד אחורה בזמן. 
אלכס מתגלגלת לאט לכיוון השברים של השעון.
אלכס: (בזעם) חיפושית.. הכל באשמת החיפושית!
ושוב החלון המכאני נפתח בחדרו האפל של עש לילה.

"השטן הזה!" קראה מרינט בכעס.
עש לילה: האם זה אפשרי? האם אני רואה הצלחה כפולה בעתיד שלי, או שמא אומר: רשע כפול?
הוא פותח את כף ידו ופרפר לבן נוחת עליה.
עש לילה משחיר אותו.
עש לילה: עוף לך, אקומה שטני שלי, התאחד עם הנשמה האומללה הזאת!
האקומה עף אל מחוץ לחדר ומעל גגות העיר.
ליידיבאג: כולם, תברחו מכאן! אל תתנו לה לגעת בכם!
כולם מציתים ורצים לכל עבר, מלבד אלכס, שעומדת על ברכיה ודמעות זולגות מעיניה.
פרפר שחור-סגול, האקומה, חודר אל אחד מהרולרבליידס שלה.
אדריאן שוב מסתתר מאחורי אותו העץ.
אדריאן: זמן לשנות צורה!
ליידיבאג פתאום שומעת קול השואל: מי את?
הקול הוא קולה של מרינט, שעלתה מעלה אליה ועכשיו היא מתייצבת מולה בתמיהה.

"אני חייבת לשאול אותך, מרינט, איך זה היה להתייצב מול עצמך?" שאלה אליה.

"זה היה מטורף לגמרי," ענתה מרינט,

"והחלק הכי מטורף הוא שאני זוכרת את המסע בזמן וגם את עצמי רואה פתאום את ליידיבאג שם למעלה!"

"לא נורמלי," הגיבה אליה בהתפעלות טהורה.
ליידיבאג: או, אה, אה, (מתקרבת אליה) אין לי ממש זמן להסביר עכשיו, אבל אני את מהעתיד של עוד כמה דקות.
מרינט מקרבת אליה את פניה, מניחה את ידיה על מותניה ונועצת בה מבט חשדני ונחוש.
מרינט: הממ..
טיקי מציצה מתיקה.
טיקי: זה נכון, אני מרגישה את זה. היא באמת את. מהעתיד!
מרינט: מטורף!
ליידיבאג: תקשיבי, אני יודעת שזה נראה לא יאמן, אבל סמכי עלי, כלומר, סמכי על עצמך.
היא אוחזת בכתפיה של מרינט.
ליידיבאג: הו, ואבא הולך להתקשר אלי, כלומר אלייך, עוד שתי דקות.

והוא לא יהיה מרוצה בגלל גברת שאמק שמחכה לך מחוץ לדלת המאפיה.
מרינט: העוגה.. אבל עדיין יש לי-
ליידיבאג: זמן? זה גם מה שאני חשבתי. גברת שאמק עומדת להקדים, רק צאי אליה עכשיו ותוודאי שהעוגה תגיע אליה.

אל תדאגי, החיפושית תטפל במצב בכוחות עצמה.
מרינט מהנהנת בחיוך ורצה משם.
ליידיבאג: איך אני תמיד מכניסה את עצמי למצבים המטורפים האלה?

"כשרון טבעי," מלמלה מרינט.
אלכס הכורעת ליד השעון כבר הפכה לשוברת הזמן ושוברת הזמן הראשונה מושיטה לה יד.
היא מקימה אותה על רגליה והן עומדות אחת מול השניה.
החתול השחור נוחת ליד ליידיבאג.
ליידיבאג: חתול שחור! אין זמן להסביר אבל צריך ללכוד את האקומה של שוברת הזמן! חייך תלויים בזה!
החתול השחור: איזה מהם? יש לי תשע..

"אבל את כולם איבדת במכה אחת," אמר פלאג לאדריאן, שעדיין נראה המום מההקרבה של עצמו.
החיפושית מסתכלת עליו, זעופה.
ליידיבאג: אני רצינית, האקומה ברולרבליידס שלה. חייבים לשחרר אותה!
החתול השחור מהנהן ברצינות ושניהם מזנקים מטה.
שתי שוברות הזמן מביטות בהם.
החתול השחור: אני רואה כפול או משהו כזה?
ליידיבאג: זה עוד משהו שאין לי זמן להסביר.
"אין זמן, הה?" הגיבה אליה.

שוברת הזמן: אנרגיה משני אלה תספיק לשתינו לחזור עוד אחורה בזמן.
שוברת הזמן: אני רוצה את השעון שלי. בואי נעשה את זה!
ליידיבאג: מה שלא תעשה, אל תיתן לאף אחת מהן לגעת בך!
עש לילה: (בחדר שלו, עם מסגרת ורודה בצורת פרפר מול עיניו) תפסו את המופלאים, שוברות הזמן!
שוברות הזמן מתחילות להילחם בחיפושית ובחתול השחור.
החיפושית והחתול השחור מצליחים להפיל אותן, אך הן קמות על רגליהן אחת ליד השניה.
שוברת הזמן: אם נהיה מהירות יותר, לליצנים האלה לא יהיה סיכוי!
שוברת הזמן: אז בואי נאסוף עוד אנרגיה קודם, ואז נחסל אותם!
השתיים מסתובבות אחורה בתיאום ומתרחקות מהחיפושית ומהחתול השחור, שמתחילים לרדוף אחריהן.
שוברות הזמן חולפות על פני אנשים ונוגעות בהן, גורמות להם לקפוא ולהתפוגג.
רואים את מרינט רצה לכיוון המאפיה, שם עומדת נדיה שאמק ומדברת בטלפון.
נדיה שאמק: הו, חכה, הנה היא באה עכשיו. זה בסדר, תודה.
היא מנתקת את השיחה.

"מעניין מה היה קורה אילו לא היית שולחת את עצמך להביא את העוגה לנדיה שאמק," אמרה טיקי בסקרנות.

"בבקשה אל תעשי לי כאב ראש," ביקשה מרינט.
רואים את אבא של מרינט עם אמא של מרינט במסעדה.
אבא של מרינט: הכל טוב.
אמא של מרינט מחייכת בהקלה.
רואים את נדיה שאמק מחזיקה קופסה גדולה, גלילית ולבנה, מעוטרת בסרט מתנה ורוד.
הקופסה כנראה מכילה את העוגה.
מרינט: אני שוב מתנצלת על ההמתנה.
היא סוגרת את הדלת אחרי שנדיה שאמק הולכת ונאנחת בהקלה.
טיקי: המשימה הושלמה!
מרינט: את מתכונת שמשימה אחת הושלמה. זמן למשימה מספר שתיים! טיקי, נקודות!
מרינט משתנה והופכת לחיפושית המופלאה, ליידיבאג.

"ווהו!" הריעה אליה, "שתי חיפושיות באותו זמן? זה פשוט גאוני!"
שתי שוברות הזמן מתגלגלות להן, שני גיבורי העל רצים בעקבותיהן.
שתיהן נעצרות ומשנות כיוון.
שוברת הזמן: יש מספיק מהירות, בואי נכסח לחיפושית ולחתול השחור את הצורה!
שוברת הזמן: ברגע שנשיג מספיק אנרגיה משניהם..
שוברת הזמן: נוכל לחזור בזמן ביחד!
שוברת הזמן: ונשיג את השעון!

"זה נחשב שהן משלימות אחת לשניה את המשפטים אם הן בעצם אותה אחת?" תהתה טיקי.

פלאג משך בכתפיו הקטנטנות.
השתיים מתחילות להתגלגל לכיוון החיפושית והחתול השחור, שנראים מופתעים.
החתול השחור: חשבתי שאנחנו רודפים אחריהן!
החיפושית והחתול השחור נדרכים.
לפתע יו-יו אדום עם נקודות שחורות מגיע כמו מהשמים ומכשיל את שוברות הזמן.
הן נופלות ארצה בצעקות.
החתול השחור והחיפושית: הא?
הם רואים את החיפושית שעומדת בקרבת מקום מעליהם, מושכת את היו-יו בחזרה לעצמה.
ליידיבאג: הי, שניכם, צריכים עזרה?
ליידיבאג: תודה!
החתול השחור נראה המום למדי.
הוא מעביר את מבטו בין ליידיבאג לליידיבאג.
ליידיבאג קופצת מטה ונוחתת על הקרקע, נעמדת כך שהחתול השחור נמצא בין שתי החיפושיות.
ליידיבאג: הן מהירות בטירוף על הרולרבליידס.
ליידיבאג: בלתי ניתנות לעצירה על הקרקע.
ליידיבאג: טוב, ואם הן לא יהיו על הקרקע?
החתול השחור: (בחיוך של אושר) שתי חיפושיות? אני בגן עדן!

"טוב, זה קצת שונה מהתגובה שהיתה למרינט כשהיא ראתה שני חתולים שחורים," העירה אליה.

"אפילו אחד זה יותר מדי לפעמים," אמרה מרינט.

אדריאן נראה פגוע.
שתי החיפושיות מסתכלות עליו במבטים חסרי סבלנות.
שוברות הזמן רוכנות על ברכיהן, מסתכלות על שלושת גיבורי העל.
שוברת הזמן: שינוי בתכנית: כדאי לחזור בזמן עכשיו. יהיו פחות מהם!
שוברת הזמן: אני איתך!
רואים את עש לילה בחדרו, מסגרת ורודה בצורת פרפר מול פניו.
עש לילה: (בנימה מאיימת) אל תאכזבו אותי הפעם...
שוברות הזמן מתחילות להתרחק בגלגול מגיבורי העל.
החיפושיות: הן עומדות לחזור בזמן שוב. קמע המזל!
שתי גיבורות העל משתמשות בכוח שלהן בו זמנית, ונוחתים אל ידיהן קונוס וכבל משונה, שניהם אדומים עם נקודות שחורות.
החיפושיות: יש רעיונות?
החתול השחור: בזמן שאתן תנסו להבין את זה, אני ארוויח לנו זמן.
הוא מתרחק, כנראה רץ לעבר שוברות הזמן.
רואים את אחת החיפושיות סורקת את הסביבה בנחישות, והכל נעשה אפור.
שלט של דוכן גלידה מהבהב באדום עם נקודות שחורות לפני שהצבעים חוזרים.
ליידיבאג: את חושבת על מה שאני חושבת?
ליידיבאג: (בחיוך) כמובן!

"זה כזה מגניב!" התפעלה אליה.
הן ממהרות לדרכן.
רואים את שוברות הזמן מתגלגלות קדימה, הבזקים תואמים של ברק צהוב מול רגליהן, מסמלים את העןבדה שהן מתחילות את תהליך החזרה בזמן.
החתול השחור נוחת מאחורי עמוד אבן עם תגליפים.
החתול השחור: חתולאגאן!
בידו נוצר הקסם השחור של ההרס.
הוא נוגע בעמוד שלידו נחת והעמוד מתפרק ונשבר.
שברי האבן הגדולים מפריעים לשוברות הזמן בדרכן.
שוברות הזמן: הא?
הן מסתובבות ומתגלגלות בכיוון ההפוך, לכיוון ליידיבאג שעומדת שם.
שוברות הזמן מגחכות ברשעות.
שוברת הזמן: בואי נקפיא אותה על הדרך!

"נראה אתכן מנסות!" אמרה אליה בבוז.
ליידיבאג אוחזת בכבל, ובתנועה זריזה היא כובלת את רגליהן הימניות של שוברות הזמן זו לזו.
הן צועקות, אך ממשיכות להתגלגל יחד.
ליידיבאג השניה מושכת את השלט של דוכן הגלידה וממקמת אותו על הקונוס.
שוברת הזמן: (בבהלה) אנחנו נוסעות מהר מדי! לא נוכל לעצור!
הן פוערות את פיהן באימה לנוכח הרמפה המאולתרת רגע לפני שהן עולות עליה בניגוד לרצונן וטסות באויר.
לידיבאג (מסחררת את היו-יו שלה): עכשיו!
החיפושיות שולחות את היו-יואים שלהן אל שוברות הזמן לפני שאלה נוחתות על הקרקע וכורכות אותם סביב הרולרבליידס שלהן.
כששוברות הזמן נוחתות לכל אחת מהן חסר הרולרבלייד הימני.
החיפושיות שוברות את שני הרולרבליידס בזה אחר זה.
צמד פרפרים שחורים, מעוטרים בסגול, יוצאים ברפרוף מבין השברים.

אליה וטיקי הריעו.
החיפושיות מעבירות אצבעות על היו-יואים שלהן כדי לפתוח אותם.
החיפושיות: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן. זמן לעקור את הרשע!
הן מסחררות את היו-יואים הזורחים בלבן ואז לוכדות בתוכן את האקומות.
החיפושיות: תפסתי!
הן נוגעות קלות ביו-יואים שלהן כדי לפתוח אותם ושני פרפרים לבנים כשלג עפים מתוכם כלפי מעלה.
החיפושיות: להתראות, פרפר חמוד!
אחת הליידיבאגיות מרימה את הכבל וזורקת אותו באויר.
החיפושיות: החיפושית המופלאה!
הכבל מתפוגג והופך לאלפי חיפושיות זוהרות בורוד שמתקנות הכל, אפילו את השעון של אלכס.
אחת החיפושיות מרימה את השעון.
החיפושיות: תני אגרוף!

"הי," מחה פלאג, "לא הגיע גם לחתול השחור להשתתף באגרוף הזה? אחרי הכל הוא הציל את החיפושית!"
נחיל החיפושיות הזוהרות עובר סביבן והופך אותן לליידיבאג אחת ויחידה.
החיפושיות הופכות את שתי שוברות הזמן לאלכס אחת ויחידה שיושבת על הקרקע.
אלכס: הא?
ליידיבאג ניגשת אליה.
היא רוכנת אליה ומושיטה לה את השעון.
ליידיבאג: הנה. אני חושבת שזה שלך.
אלכס: (מתנשמת בהתרגשות ולוקחת את השעון בשתי ידיה)

מגניב, איך תיקנת אותו? תודה לך! (בחרטה) לא הייתי צריכה לתת למישהו אחר לשמור עליו.

(נעמדת) זו היתה האחריות שלי. טעות שלי.
ליידיבאג: אחריות זה משהו שצריך לקחת ברצינות. מי כמוני יודע..
אלכס: את לגמרי צודקת. אני אזהר יותר בפעם הבאה, בטוח. תודה, חיפושית.
היא מתגלגלת משם.

"הו, אלכס יכולה להיות כזו חמודה לפעמים," אמרה מרינט בחיוך.
החתול השחור נוחת ליד ליידיבאג.
החתול השחור: התחלתי להתרגל לזה שיש שתי חיפושיות סביבי.
ליידיבאג: אז עכשיו תתרגל לזה שאין אף חיפושית בסביבה, כדאי שאזוז לפני שאשתנה בחזרה.
היא שולחת את היו-יו שלה ומתרחקת משם.
החתול השחור: (באכזבה) אה! (בתקוה) היא תתאהב בי יום אחד. זה רק עניין של זמן!
עש לילה בחדרו: חמקתם מבין אצבעותיי שוב, חיפושית וחתול שחור.

אבל יום אחד, עבר, הווה, עתיד, אתם תפסידו לי ואתפוס את המופלאים שלכם! איש לא יוכל לעצור אותי!
החלון המכני נסגר ועש לילה צוחק צחוק מרושע.

"למה הוא צוחק צחוק מרושע אם אף אחד לא שומע אותו?" תהתה אליה.

"אולי הוא צוחק צחוק מרושע דווקא כי אף אחד לא שומע אותו," אמר גבריאל.

אליה הסתכלה עליו בהפתעה.

"זאת... זאת אפשרות די סבירה..." היא הסכימה לבסוף.
*מעברון של החיפושית המופלאה*
דלת המאפיה נפתחת ומרינט מחייכת בשמחה.
מרינט: הי! נו, נהנתם ביום הנישואין שלכם?
אבא של מרינט: ועוד איך! אף על פי, אה, שזה כמעט השתבש!
מרינט פוערת את עיניה.
מרינט: הו? או, כן, (מצחקקת במבוכה) גברת שאמק...אני כל כך מצטערת שנתתי לה לחכות.
אמא של מרינט: בפעם הבאה, חכי ללקוח במאפיה ולא בחדר שלך עם מוזיקה רועשת כל כך!
מרינט: סגור! אני מבטיחה שלא אפשל עוד פעם!
אבא של מרינט: טוב, כי אמך צודקת: יש רק מרינט אחת ואנחנו סומכים עליה. (קורץ)

"הפעם היו שתיים," ציין אדריאן

מרינט  מלמלה משהו זועף.
מרינט מצחקקת ומחבקת את הוריה.
מאחוריהם מופיע רקע ורוד ופניהן של ליידיבאג ושל מרינט, פונים לשני כיוונים שונים.
מופיעות כתוביות הסיום.

"טוב, חבר'ה, מגיעה לכם הפסקה קצרה," הכריזה ג'ינג'ית 266.

ארבעת האנשים קמו ממושביהם והחלו לצאת, ושני הקוואמים בעקבותיהם.

אדריאן ניסה לגשת אל מרינט, אך היא חמקה ממנו.

פתאום היא הרגישה מגע יד על כתפה.

היא הרימה את ראשה וראתה להפתעתה את גבריאל אגרסט מולה.

"א- אדון אגרסט?" היא שאלה במבוכה.

"מרינט דופן צ'אנג," הוא אמר ברשמיות, "אמנם זה קרה במסלול זמן שונה, אבל הבן שלי הקריב את חייו למענך.

אני מבקש שתפסיקי להתנהג אליו בקור כזה."

"הוא לגמרי צודק, אחותי," אמרה אליה, "גם אם את כבר לא דלוקה עליו יותר, הוא עדיין חבר טוב שלך.

את לא יכולה להמשיך להזדעף אליך ככה."

"אדריאן הקריב גם אותי כדי שאת תמשיכי לחיות!" הצטרף פלאג, "המעט שאת יכולה לעשות זה לסלוח לו!"

"בבקשה תקשיבי ללב שלך, מרינט," הוסיפה טיקי.

מרינט העבירה את מבטה בין ארבעתם, השפילה את ראשה לרגע ואז הרימה אותו והנהנה.

"אדריאן!" היא קראה ורצה החוצה אל המסדרון, שם אדריאן אכן עמד.

"מה, חיפושית- כלומר, מרינט?" הוא ענה בחוסר ביטחון.

"אתה יכול לקרוא לי איך שאתה רוצה, חתול שחור," אמרה מרינט,

"אני מצטערת שהתעלמתי ממך ושהתנהגתי אליך מגעיל ורבתי איתך- פשוט-

פשוט- זה כל כך בלבל אותי, כשגיליתי ששני אנשים שונים שאני מכירה היו בעצם אותו אדם כל הזמן הזה!

אבל אכפת לי ממך בשתי הצורות שלך- אדריאן או חתול שחור, לא משנה מה,

גם כשלמדת איתי וגם כשנלחמת לצידי תמיד היית טוב אלי.

עכשיו, כששנינו יודעים את האמת, האם תוכל לסלוח לי? האם נוכל- האם נוכל להיות-" מרינט היססה לרגע- "ידידים?"
אדריאן חייך בשמחה.

ואז התקרב אל מרינט וחיבק אותה.

"הו, חיפושית, אני אשמח שתהיי ידידה שלי," הוא לחש לאוזנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא