סתם נערה

בס"ד

היי. מצטערת שכבר הרבה זמן לא העלתי. פרק קצת ארוך- אני מקווה שהוא יצא טוב. בבקשה אל תקראו אותו בראש השנה- שבת!!!

שנה טובה ומוצלחת לכולנו!

"יום הולדת שמח, יום הולדת שמח יום הולדת לג'יני..."

'אוי ואבוי כמה רעש על הבוקר' חשבה לעצמה ג'יני והתהפכה במיטתה 'שנייה, מה הם שרות שם?' לפתע קלטה את המנגינה המוכרת, ולאחריה את המילים, ואז נזכרה מה התאריך היום- ופקחה את עיניה.

"יאללה ילדת יומולדת, לקום" אמרה לה קלאריס. ג'יני חייכה. החדר כולו היה מקושט בשלטים יפים, שעליהם נכתב באותיות גדולות ג'יני, ומידי כמה דקות האותיות היו נעלמות ובמקומן נכתבו אותיות חדשות- מזל טוב! בשלטים אחרים נכתבו שלל ברכות בצבעים יפים שהתחלפו גם הן. המוני בלונים בצבעי כחול, תכלת ירוק זית, ירוק דשא, בורדו, זהב, סגול, כתום וכו' בגדלים ענקיים היו תלויים מכל כיוון, חלקם מזמרים שירי יום הולדת, וחלקם אומרים את שמה.

בקצה מתתה נחה ערמת מתנות לא קטנה. חיוכה של ג'ני גדל. "אתם כאלה חמודות!" אמרה לחברותיה.

"תפסיקי לדבר ותפתחי כבר את המתנות" אמרה ננסי בחיוך. ג'יני החליטה להקשיב לה. היא פתחה אותן אחת אחת, מתלהבת ושמחה מהן. קודם כל הייתה המתנה מההורים שלה. אמה סרגה לה שני צעיפים מהממים בגווני ורוד וסגול. חוץ מזה היו שם כמובן מיטב מאכליה של מולי- פשטידות עוגות ושאר מטעמים. ביל קנה לה מצפן מיוחד שאומר בכל את הכיוון שאתה נמצא בו, ולאן אתה צריך ללכת כדי להגיע למחוז חפצך. צ'רלי שלח לה חבילה ענקית של כל הממתקים שהכירה, וגם אחרים. הרמיוני הביאה לה ספר על מכשפות שעשו דברים חשובים בהיסטוריה לאורך הדורות, וגם צירפה לזה תג של אלרג"ה. ג'יני חייכה כשראתה אותו. הרמיוני והאגודה המגוחכת שלה. פרד וג'ורג' הביאו לה שוקולדימום, ורון הביא לה דגם קטן של מטאטא שטס בחדר.

לבסוף היא פתחה את המתנות של חברותיה. קלאריס קנתה לה בושם יקר וטוב שג'יני כבר מזמן רצתה. "עכשיו סוף סוף אני יוכל להתקרב אליך" אמרה קלאריס וג'יני חבטה בידה.

ננסי קנתה לה חגורה יפה ואופנתית שבה אפשר לשים את השרביט כשאין כיס. "עכשיו תוכלי ללבוש שמלות" היא אמרה לג'יני. ג'יני גיחכה. אין סיכוי. לפחות לא בזמן הקרוב.

אביגיל קנתה לה דיסק כמובן. ג'יני חיבקה אותה בשמחה. זאת הייתה אחת הלהקות האהובות אליה.

לאחר שכולן התארגנו, ועזרו לג'יני לזרוק את כל העטיפות לפח הן ירדו לארוחת בוקר.

כשעברה ליד הארי רון והרמיוני, היא אמרה תודה לשניים האחרונים, וחיבקה את הרמיוני. רון לא ממש שמע אותה, כי כרגיל בזמן האחרון היה עסוק בלהתבונן על הבנות של מדאם מקסים.

"מזל טוב ג'יני." אמרה לה הארי וחייך אליה חיוך גם עם העיניים. "זה מצחיק, את קטנה ממני רק בחצי שנה בעצם..." "כן.." מלמלה ג'יני, מהופנטת לעיניים. "די מצחיק..."

היא מיהרה להתיישב ליד חברותיה.

בשיעור הראשון, שהיה שיעור שינוי צורה, הבוקר שהתחיל בכיף כל כך קצת נהרס, מכיוון שמקגונגל לימדה המון חומר חדש וקשה, ונתנה להם שיעורי בית בכמות עצומה, לא מתחשבת כלל ביום הולדתה של ג'יני. לפני סוף השיעור היא הפסיקה ללמד, ודיברה.

"כפי שכולכם יודעים, השנה חזרנו למסורת העתיקה של 'טורניר הקוסמים המשולש'. קיימנו כבר משימה אחת ויש עוד שתיים שעלינו לעבור " ג'יני הצטמררה. לראות עוד פעמיים את הארי במשימות מסוכנות כאלה!

"ובכן כחלק מההיכרות ושיתוף הפעולה עם אורחינו היקרים-"

"ממש יקרים! היה הרבה יותר נחמד בלי כל הדרומשטנגים המעצבנים האלה!" מלמל אחד הבנים מהפלאפף.

"וכן וכל הבנות המפונקות האלה! צרפתיות מעצבנות!" הוסיפה ננסי.

"לא מעניין אותי עד כמה מעצבנים אתכם שאר המשתתפים!" אמרה מקגונגל בכעס. "הם פה, ואתם תצטרכו להתמודד עם זה, ולהתנהג כראוי! חוץ מזה, עצם הרעיון של הטורניר הוא לקשר בין בתי הספר, ואני מניחה שאתם מספיק בוגרים בשביל להשתדל להתגבר על הדחייה מאנשים שאינם בדיוק כמוכם!!!"

נשמעו קצת מלמולים אבל מקגונגל השתיקה אותם במבט זועף. "בכל מקרה, כפי שהתחלתי להגיד, התקיים השנה נשף חג המולד ביחד עם האורחים, אך יוזמנו אליו תלמידי שנה רביעית ומעלה."

כצפוי צעקות רבות נשמעו. פרופסור מקגונגל הרימה את ידה בזעף. "שקט! תלמידי שנה שלישית שירצו להצטרף יוכלו לעשות זאת אך ורק אם יבואו אם בן או בת זוג משנה רביעית ומעלה. אין על זה ויכוחים, זה חלק מהמסורת, ולכן לא יעזור כמה שתצעקו ותרעישו." כמה אנחות נשמעו מסביב.

"אתם תשתתפו כמובן בסעודה, ולאחריה תאלצו לצאת. פרט לאלה אשר יוזמנו על ידי בני או בנות זוג הגדולים מהם, כפי שאמרתי. אל תנסו להתחמק ולהישאר בפנים, אני מזהירה אתכם מראש- זה לא ילך לכם, אל תנסו אפילו. בערב אתם תלבשו את גלימות הטקס שלכם. מי שלא ילבש גלימת טקס לא יכנס לסעודה! אני מצפה מכם להראות ולהתנהג כיאות."

היא אספה את דבריה ויצאה מהכיתה בארשת חשובה. כולם מיהרו לאסוף את הדברים וללכת לשיעור תולדות הקסם. "וואו זה פשוט שווה!" אמרה ננסי.

"שווה? בטח שזה שווה! אבל מה זה עוזר לנו אם אנחנו לא יכולות להיכנס??" שאלה ג'יני בעצבנות. זה כל כך לא הוגן! למה זה רק לשנה רביעיית ומעלה? היא הרבה יותר בוגרת מחצי השכבה שלהם לפחות.

"חלקנו יכולות" אמרה קלאריס במרירות, והביטה בננסי בקנאה. "למה ננסי יכול-" התחילה לשאול ג'יני ואז נזכרה. כמובן, לננסי היה חבר משנה חמישית הוא בטוח יזמין אותה. "חמורה." אמרה לננסי שהוציאה לה לשון.

"תרגיעי בטוח שאת יכולה למצוא מישהו שיזמין אותך. חצי מהבנים דלוקים עליך." אמרה  לה ננסי. "וגם עליכן, קלאריס ואביגיל." זה היה נכון. הן היו חבורה של בנות יפות ובוגרות יחסית, והסיבה שרק לננסי היה חבר- הייתה שאף אחת אחרת מהן לא רצתה.

"אני בכלל לא רוצה ללכת לנשף הזה" אמרה אביגיל. "אני שונאת לרקוד, אני פשוט דפוקה בזה."

"טוב." אמרה ננסי "אז עכשיו המשימה זה למצוא לשתיכם בת זוג. אני אשאל את ג'ון. בטח יש לו חברים פנויים."

******

בימים הבאים נראה שכל הבית ספר מחפש בני/ בנות זוג. בנים ובנות היו מודעים זה לזאת יותר מתמיד. ג'יני וקלאריס קיוו שננסי תימצא להם בני זוג, אבל נראה שהמשימה יותר קשה משחשבו.

"לא תאמינו, אבל כל החברים של ג'ון כבר תפוסים, או שלא רוצים לבוא!!"

אביגיל ג'יני וקלאריס ישבו בחדר המועדון של גריפינדור כננסי התפרצה עם ה"בשורה המרה". כשראתה את הפרצופים המבואסים של חברותיה מיהרה להוסיף: "אבל אל תדאגו. יש לנו את כל השנה הרביעית. אנחנו נמצא מישהו."

"אני מאוד מקווה" אמרה ג'יני "יהיה מאוד מבאס לשבת בחדר סתם ככה."

"אני בעד שנלך לבדוק את המלתחה שלנו." אמרה קלאריס. "לא יעזור אם יהיה לנו בנים אבל לא בגדים..."

ג'יני הסמיקה. "לא נראה לי שיש לי גלימת טקס, או משהו נורמאלי ללבוש  לנשף..." היא אמרה במבוכה.

"לי יש" אמרה אביגיל. "יש לי פה מלא בגדים יפים שיתאימו לך, אל תדאגי..." והן עלו לבחור בגדים, ולתכנן איך יראו, בלי לדעת בכלל אם הן הולכות.  

*******

"היי ג'יני! תגידי יש לך את ה"שיקוי לשיער של ד"ר חליקה"? ג'יני הפסיקה לצייר במחברת שלה והסתובבה להרמיוני שנכנסה לחדר.

"או משהו אחר שיחליק לי את השיער?" שאלה שוב.

ג'יני הרימה גבה. "כן יש לי את הזה של חליקה, למה את צריכה?" היא שאלה בעודה מוציאה מהארון בשירותים את השיקוי המדובר.

"לנשף. את יודעת, שאני יראה נורמאלי..."

"עם מי את הולכת?" שאלה ג'יני בסקרנות. "מישהו מהבנים בשכבה שלך?"

"לא. נוויל הציע לי, אבל כבר הוזמנתי..." היא אמרה, ואז חייכה חיוך מסתורי. "את לא תאמיני מי זה. הוא אפילו לא מהווגורסט."

ג'יני פערה את עיניה "מבובאטון??"

חיוכה של הרמיוני גדל. "אוקי אני יגיד לך- ויקטור קרום."

ג'יני שתקה במשך כמה זמן. "את לא רצינית." אמרה לבסוף.

נדרשו להרמיוני עשר דקות לשכנע אותה, שלא רק שויקטור קרום הציע לה לצאת איתו-הוא גם חיפש הזדמנות לעשות זאת במשך כמה ימים.

"וואו את גדולה! איזה כיף לך! זה כזה מצחיק שדווקא את, -אולי האדם היחיד בהווגורסט שלא אכפת לו מויקטור קרום-  הוזמנת על- ידו."

"אולי בעצם זאת בדיוק הסיבה" אמרה הרמיוני. "הרי אדם יכול לקלוט מי מעריץ אותו, ומי לא סובל אותו. אני מניחה שויקטור לא רצה לצאת עם מישהי שתכרכר אחריו כל הזמן, ורק בגלל שהוא מפורסם. אולי הוא הבין שלי זה לא ממש מזיז, ושיש לו פה הזדמנות להתחבר למישהי שתדבר איתו בגלל האופי שלו, ולא בגלל הפרסום שלו."

"אני מניחה שאת צודקת. את אוהבת אותו?"

הרמיוני משכה בכתפיה. "אני לא מכירה אותו. הסכמתי לצאת איתו כי הוא הראשון שהציע לי, וגם חשבתי שיהיה נחמד להכיר לעומק אנשים שונים גם מבתי הספר האחרים."

"כיף לך." נאנחה ג'יני. "הלוואי שמישהו מהשכבה שלך היה מציע לי לבוא איתו... אני פשוט רוצה ללכת לנשף הזה!"

"אל תדאגי" הרמיוני הניחה יד על גבה. "אני בטוחה שמישהו יזמין אותך. את אחת הבנות הפופולאריות בשכבה שלך, ובכלל." היא לקחה את השיקוי.

"יאללה אני ארד למטה לגמור את השיעורים" אמרה ג'יני, ושתיהן יצאו מהחדר, כל אחת פונה לכיוונה.

ג'יני גילתה שחדר המועדון ריק- פרט לאדם אחד. נוויל. הוא נראה די מדוכא אז ג'יני החליט לגשת אליו.

"הי נוויל. מה קרה?"

"נמאס לי מהנשף הארור הזה! כל הבנות תפוסות! אני לא מצליח למצ-" לפתע הוא קלט מי עומדת מולו, ואז פנה אליה בתחינה. "בבקשה ג'יני, בבקשה שאת לא תפוסה ומוכנה לבוא איתי!!"

ג'יני הביטה בנוויל, שדמעות בצבצו בזוויות עיניו, והחליטה שגם ככה זהו הסיכוי היחיד שלה ללכת לנשף. "טוב בסדר. אני יבוא איתך." אמרה ג'יני.

הפנים המאושרות שלו היו שוות את זה.

*****

"וכך קרה שאני יוצאת עם נוויל לונגבטום." סיכמה ג'יני.

קלאריס נחנקה מרוב הלם. אביגיל תפחה לה על גבה, חיוך נסוך על פניה.

"אני לא מבינה למה אתם כאלה מגעילות. הוא לא כזה נורא, וג'יני ממש חמודה שהיא הסכימה לצאת איתו.."

"כן אבל נוויל?" הנידה ננסי בראשה. "טוב" היא אמרה אחרי מעט זמן. "לפחות מצבך יותר טוב משל קלאריס, לה אין אף אחד." אמרה ננסי בניחום לג'יני.

"תודה באמת!" אמרה קלאריס."אני שמחה שאתן מעודדות אותי."

"יאללה עוד נמצא  מישהו. תפסיקו לדאוג כל הזמן. נשארו עוד כמעט יומיים עד הנשף" אמרה אביגייל.

"שזה כלום" אמרה קלאריס בייאוש. "נראה לי שבסוף אני יזמין את קראב מסליתרין."

כולן צחקו. "עדיף לך את גוייל, הוא יותר חתיך" אמרה ננסי. "בואו נלך מתחיל להיות קר."

הן קמו מהדשא, עליו ישבו כל אחר הצהריים וניסו ללמוד. הן כבר כמעט הגיעו למגדל גריפינדור כשג'יני נזכרה ששכחה את השרשרת שצ'רלי פעם קנה לה, ליד האגם.

"תתקדמו, אני יחזור להביא אותה" היא אמרה לבנות ופתחה בריצה לעבר האגם, לפני שהשרשרת תאבד.

"אוהו, הנה עוד אחת מהג'ינג'ים שלנו! תיזהרי לא להתחיל עם ויקטור קרום!"

ג'יני קיללה. מה פיבס עכשיו? איזה נודניק!

"מה אתה רוצה? תן לעבור!" פיבס גיחך וריחף באוויר בסיבוב.

"מישהי פה עצבנית... זה בסדר ג'ינג'ית, אף אחד לא ירצה אותך- את מבינה זה משהו משפחתי, ולכן אין לך מה לרוץ לשום מקום" ובמילים אלה ריחף בהנאה אל המדרגות.

ג'יני המשיכה לכיוון הדלת הראשית תוהה מה הסיפור שלו, ומה זה היה אמור להביע. לפתע היא נתקעה במישהו ונפלה על הגב.

"אח!!!" היא שפשפה את מצחה. "שים לב לאין אתה- רון??" אחיה היה זה שנתקע בה. אבל במקום לקלל אותה, הוא המשיך לשבת על הרצפה, במבט מבוהל, וקצת מרחף.

"מה עובר עליך? קום כבר! ותשים לב לאן אתה הולך פעם הבאה" להפתעתה רון עשה כדבריה.

"מה עשיתי! אני פשוט מפגר!" הוא אמר בקול קלוש.

"זה נכון" אמרה ג'יני. "אבל מה באמת עשית?"

אבל רון לא הקשיב הוא הסתכל בבהלה מאחורי גבה- שם נראו חבורת אנשים מצחקקים, ובניהם פלר דלאקור.

"בואי מהר!" הוא אמר ומשך אותה אל עבר המדרגות, בחזרה למגדל גריפינדור.

"רגע" היא אמרה ומשכה את ידה ממנו "השרשרת שלי-"

אבל רון לא הקשיב. "בואי עכשיו" הוא אמר בפאניקה והתחיל לרוץ.

כשהגיעו סוף סוף לחדר המועדון רון התיישב באנחה על אחת הכורסאות. ג'יני הביטה סביב, היו שם מעט אנשים, חברותיה לא היו בניהם. כנראה עלו למעלה.

"אני פשוט מטומטם" אמר רון, שנראה היה כעומד לבכות.

"היא הייתה שם- פלר דלאקור, ואני ראיתי אותה וככה לא ידעתי מה אני עושה, אז שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא לנשף ו- והיא- אוי הם צחקו, כל מי שהיה שם והרגשתי כמו אידיוט"

ג'יני התאפקה בכל  מאודה לא לצחוק. "די אל תילחץ" היא אמרה לרון בניחום. "היא תשכח מזה בעוד רגע."

"בטוח" אמר רון בלגלוג. "פשוט כל חמש דקות בא אליה איזה מישהו מטומטם ומבקש ממנה לצאת איתו, אז היא בטח לא זוכרת אותי."

"טוב" אמרה ג'יני בזהירות "אם היא תזכור אותך, זה רק בגלל שחתיך כמוך אי אפשר לשכוח"

רון לא היה במצב רוח אפילו בשביל להרביץ לה.

"מאוד מצחיק..." אמר במרירות.

ג'יני המשיכה לנסות להרגיע אותו, כלפתע תמונת האישה השמנה זזה, והארי נכנס.

הוא הביט בהם בהפתעה והצטרף אליהם. הוא שאל את רון מה קרה, וג'יני סיפרה לו משתדלת לא לצחוק.

הארי היה בשוק, ורון סיפר לו איך זה קרה.

הארי הרגיע אותו.

"יש לה דם של ויליה" הוא אמר. "צדקת- סבתא שלה הייתה ויליה. זאת לא אשמתך, אתה בטח בדיוק חלפת על פניה כשניסתה להפעיל את הקסם האישי שלה על דיגורי, וזה תפס אותך- אבל היא סתם בזבזה את זמנה. הוא הולך עם צ'ו צ'אנג."

ג'יני תהתה מאיפה הארי יודע את כל זה, וכנראה שגם רון, מפני שהוא הרים את מבטו.

הארי הסביר להם. "הרגע ביקשתי ממנה לצאת איתי" הוא אמר בקול מדוכא. "והיא סיפרה לי."

ג'יני הרגישה שמשהו חונק אותה בגרון. לעזאזל צ'ו הזאת! היא אף פעם לא אהבה אותה. למה? למה? מה הוא מוצא בה? לפחות אם זאת הייתה מישהי אחרת... לא. היא ידעה שלא אכפת לה מי זאת- כמה אנוכי שזה נשמע, כל עוד הארי אהב מישהי שזאת לא היא- אוף! זה כל כך כואב. היא הרגישה את הגוש המוכר בבטן, הגוש העצוב הזה, שלבטח יסתובב איתה עכשיו כמה ימים אם לא יותר.

רון והארי היו מדוכאים לגמרי. עוד רגע הנשף- ולשניהם אין בנות זוג.

לצערה של ג'יני הם החלו לצחוק על נוויל, ועל מי שתרצה לצאת איתו. שזאת בעצם היא. (רק שהם לא ידעו את זה כמובן.)

"די כבר!" היא אמרה בעצבנות. "אל תצחקו-"

אלא שהיא לא הספיקה לסיים כי בדיוק הרמיוני נכנסה  ותהתה למה הם לא היו בארוחת הערב.

ג'יני הסבירה לה ששניהם בדיוק נדחו על ידי הבנות שהזמינו לנשף. השניים סתמו סוף סוף.

הם התחילו לדבר עם הרמיוני- רון בדיוק נזכר שהיא בת- וג'יני ניסתה בכל מאודה לא לבכות. 'תתנהגי רגיל' אמרה לעצמה. 'רק ככה יש סיכוי שהוא ישים עליך- מתישו בעוד כמה שנים אולי...- ביינתים תחיי חיים נורמאלים. את לא צריכה לחשוב עליו כל הזמן. זה מה שהרמיוני אמרה'

אגב הרמיוני- היא יצאה מהחדר בסערה לכיוון חדרי השינה של הבנות, אחרי שאמרה לבנים שהיא כבר יוצאת עם מישהו, ולכן לא יכולה לצאת איתם. כמובן שזה נגרר לריב איכשהו. רו והרמיוני לא יכולים לדבר חמש דקות בלי לריב.

"היא משקרת" אמר רון.

"היא לא" אמרה ג'יני מקיצה מהרהוריה.

"אז עם מי היא יוצאת?" ניסה רון לחקור, אבל ג'יני לא הסכימה להגיד. אם הרמיוני לא רצתה לספר להם היא לא צריכה להתערב.

רון התעצבן. הוא התחיל להגיד שג'יני תצא עם הארי אבל ג'יני קטעה אותו.

"אני לא יכולה" אמרה ג'יני. היא הסבירה להם שהיא מוזמנת עם נוויל. היא אמרה להם שהיא הולכת לאכול ארוחת ערב ויצאה בראש מורכן, מסתירה את דמעותיה.

היא לא האמינה שזה קורה לה. עד שהייתה לה הזדמנות- היא כמעט יצאה עם הארי- אין דבר שהייתה רוצה יותר. אבל היא לא יכולה. כי היא יוצאת עם נוויל.

'אוף זה כל כך לא הוגן!!' היא חשבה. היא תהתה אם זה יהיה לגמרי רשע אם תגיד לנוויל שהיא לא יכולה, ותצא עם הארי. אבל היא ידעה שהיא בחיים לא תעשה את זה. זה מעשה שמתאים אולי לסברינה, לא לה.

וחוץ מזה, הארי לא אוהב אותה. הוא אוהב את צ'ו, אז זה לא היה עוזר.

היא הביטה מבעד לדמעות- וגילתה שהגיעה לאגם. למרבית הפלא השרשרת הייתה שם, מונחת במקום שבו שכחה אותה, וג'יני הרימה אותה, וניגבה את דמעותיה בשרוול חולצתה.

'טוב' היא אמרה לעצמה. 'לפחות לך יש מישהו לבוא איתו לנשף- לקלאריס אין.' היא ניסתה לחשוב איזה כיף יהיה שם- והסיחה את דעתה מהארי. לעת עתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא