עולמות מתנגשים

פרק 9

נ.מ הארי

"מה קרה?" שאלה אנבת' את פרסי בדאגה.
פרסי לא ענה אלה רק הצביע על סוס בנוי מעצמות שמשך את הכרכרה.
ראיתי שגם אנבת' רואה את הסוס המכונף, אחריה כל החבורה המוזרה ראו אותו.

אף פעם לא ראיתי מה מושך את הכרכרות, זה היה יצור ממש מוזר.

"הייזל, זאת רוח?" שאל פרנק בלחש, אך אני הצלחתי לשמוע אותו.

"אני לא מרגישה בזה, אבל אנחנו צריכים את ניקו בשביל לדעת באמת" לחשה לו הייזל בחזרה. 

איך היא אמורה לדעת אם היצורים האלו הם רוחות או לא? 

"מה זה החיות האלו?" שאל ליאו
"איזה חיות?" אמר רון בבילבול
"אלה שדוחפות את הכרכרה, ממש מולך" אמרתי לו והפנתי את מבטו אל מול הסוס.
"איפה?" אמרה הרמיוני "אין כאן כלום"
"זה עומד ממש כאן, רתום לעגלה" המשכתי להתווכח
"אני לא רואה את זה" אמר רון
"אתם רואים אותם?" שאלה הרמיוני אשר שמה לב להתלחשויות של החדשים.
"כן, את לא?" שאלה אותה פייפר
"לא" ענתה לה.
"הם דווקא מאוד נחמדים" התערב פרסי
"איך אתה יודע?" שאל רון
"אני, אה.." גמגם פרסי, אך נבצר ממנו הצורך לענות מכיוון שהגענו לטירה.

מצד אחד, שמחתי שאני לא היחיד שרואה את היצורים המוזרים.
מצד שני, לא רציתי לחלוק באותה הזיה ביחד עם הנכד של וולדמורט

התחלנו ללכת לכיוון האולם הגדול כאשר פרופסור מקגונגל עצרה אותנו.
"אתם" אמרה והצביעה על פרסי, ג'ייסון, אנבת', פייפר, הייזל, ליאו ופרנק "בואו אחרי"
והם הלכו אחרי, חוששים במקצת.

"אתם חושבים שהם הסתבכו?" שאל רון בתקווה
"אין מצב, מתי הם יכלו להספיק. היינו איתם כל הזמן" אמרה הרמיוני
"אז למה היא צריכה אותם?" שאלתי
"אני חושבת שזה למיון" אמרה הרמיוני

*************************************************************************************

נ.מ דראקו

"תעקוב אחרי הנכד שלי

תוודא שהוא בצד שלנו

תביא אותו אלי"

נזכרתי בהוראות שקיבלתי לפני חודש מאדון האופל.
עוד מעט הוא יתמיין לסלית'רין ואני אוכל להתחיל לפקח עליו, לשכנע אותו לעזור לאדוני.

המיון התחיל. המצנפת גמרה לשיר את השיר המטופש שלה ופרופסור מקוגנגל התחילה להקריא את שמות הילדים החדשים.

"קטרד, אווה" אמרה מקוגנגל.
אווה נגשה חוששת אל המצנפת ולבסוף אחרי בערך חצי דקה המצנפת החליטה.
'הפלפאף!' צעקה המצנפת שלפתע התעוררה לחיים

 "אטמרק, נורה"
'רייבנקלו!'  הכריזה המצנפת.

מחאתי כפיים לכול מי שהתמיין לסלית'רין.
המצנפת המשיכה למיין עוד ועוד ילדים עד שלבסוף היא מיינה את הילד האחרון ואז דמבלדור אמר,
"השנה אנחנו מקבלים שבעה תלמידים חדשים אשר הגיעו אלינו מאמריקה, הם יצטרפו לתלמידי השנה החמישית"

שבעה תלמידים?
אני ידעתי רק על נכדו של וולדמורט – פרסאוס ג'קסון.
הם נכנסו אל האולם והתחילו להתמיין.

"ז'אנג, פרנק"
'גריפינדור' אמרה המצנפת לאחר חצי דקה של חשיבה ופרנק פנה ללכת לשולחן שהריע לו.

"לבסק, הייזל"
'גריפינדור' אמרה המצנפת, הייזל מהרה ללכת לעבר פרנק שחיבק אותה.

"צ'ייס, אנבת'"
המבט על פניה של התלמידה שנכנסה עכשיו היה קטלני, ידעתי שאיתה אסור להתעסק. 
'גריפינדור' אמרה המצנפת אחרי דקה של התלבטות.

"גרייס, ג'ייסון"
'גריפינדור'

התלמידים החלו להתלחשש, ארבעה תלמידים זה אחר זה שכולם הולכים לגריפינדור.

"מקלין פייפר"
'גריפינדור'

"ואלדז ליאו"
'גריפינדור'

ואז הגיע תורו
"ג'קסון פרסאוס" צעקה פרופסור מקוגנגל
הוא התיישב על השרפרף.

כבר דמיינתי את השנה.
דמיינתי את פרסאוס כחברי הטוב בסלית'רין. איך ביחד אנחנו מתעללים בכל הבוצדמים שנמצאים כאן, דמיינתי איך אדון האופל יהיה מרוצה מהעובדה שהתחברתי עם נכדו.
אבל כל זה התנפץ לי מול העיניים כאשר המצנפת הודיעה על בחירתה.

'גריפנדור!'
הליחשושים עברו לדיבורים שוטפים ורועשים.
שבעה אנשים שרק עכשיו בגיל שבע עשרה הגיעו לבית הספר וכולם משתייכים לגריפינדור.

אני ידעתי שהלורד לא יהיה מרוצה מהעובדה שנכדו שלו נמצא בגריפינדור.

בעודי שוקע במחשבות הסעודה התחילה.
חבריי דיברו מסביב אבל אני בקושי שמתי לב עד שגויל משך את צומת ליבי.
כל השבעה החדשים קמו משולחנם החדש והלכו לכיוון שולחן המורים, הם אמרו לדמבלדור כמה מילים והוא הנהן ולחש משהו ופתאום באמצע האולם נוצרה מדורה קטנה מעלה עשן, החדשים חייכו והלכו להביא את הצלחות שלהם.
עכשיו כל בית הספר שם לב למה שקורה.
הם חזרו עם צלחותיהם למדורה הקטנה וכל אחד מהם שם קצת מהאוכל שלו במדורה. הם חזרו לשבת, מתעלמים מהשאלות שהפנו אליהם.

"למה הם עשו את זה?" שאלתי.
אף-אחד לא ידע.

הפרק הקודם		הפרק הבא