רֶפָּרְצְיוֹ

פרק 8


"אז אני מבין שוויזלי לא חטף אותך ושלח אותך בדואר לניו-יורק." העיר דראקו בעודו מחליק באלגנטיות לשבת על כיסא הבר שעל ידו: היה זה ערב יום שני, והם שבו להדר-נושן לשתות על הבר. הפעם ככל הנראה, לא עשו לדראקו בעיות בכניסה. "תרחיש לא בלתי-סביר לעניות דעתי."

"סביר," אמר הארי בזעף, "שזה יהיה משהו אפילו יותר גרוע. מרוצה מעצמך?"

"לגמרי," פסק דראקו. הוא סימן לברמן לבוא והזמין חסד-מושחת.

חצי תריסר אנשים עצרו לפטפט עם דראקו, על דברים טריוויאליים לחלוטין, ועוד כמה החליפו איתו הינהונים מכשהבחינו בו מעבר לקצה המרוחק של הבר. הארי גילגל את עיניו כשדראקו זרח משביעות רצון. "טוב בסדר, עכשיו תסביר לי מה בדיוק יוצא לך מכל זה. חשבת פעם לאסוף בולים? הם קלים יותר לאחסון מאשר אנשים."

דראקו נשף בזלזול, "טוב בוא איתי, אם אתה זקוק להדגמה." הוא רכן קדימה ושלף את העט הכדורי החביב על הארי מתוך התיק שלו.

הוא לקח את הארי לטיול תמוה ברחבי ארבעת אולמות הסועדים שהיו מְקוֹרִים ומחופים בעץ, בכל אחד מהם הוא ניגש אל קוסם או מכשפה אחת בלבד באופן אקראי לחלוטין, אף אחד שהארי הכיר, ופצח עימם בשיחה. אחרי חמש דקות של פיטפוטים הוא אמר, "הארי הראה לי עטים מסוג חדש שהמוגלגים המציאו-- היצורים האומללים! כבר יצא לך לראות אחד כזה? לחש פשוט של דיו בלתי-נדלית, וזה באמת יהיה שמיש למדי, רצית לשדרג את משרד ההילאים, לא פוטר?" ואז הוא שרבט קצת עם העט והעביר להם אותו על מנת שיוכלו להתרשם בעצמם, וכעבור חמש דקות נוספות של שיחה הוא נפרד מהם בזריזות והמשיך הלאה אל עבר הקורבן האקראי הבא.

"האם פספסתי משהו?" אמר הארי אחרי שדראקו סיים עם האדם הרביעי, ופנה בחזרה אל חדר השעון, ההדגמה ככל הנראה באה אל תומה.

"הרבה, מסתבר," אמר דראקו, והניף את גלימתו בחזרה על כתפיו, "אם זה לא היה ברור מספיק, אז פשוט תצטרך להמתין פוטר, אין לי זמן להסביר הלילה. אני אעבור במשרד שלך לקראת סוף השבוע: אולי עד אז זה יתבהר לך."

"מה, אתה לא-- אה, בסדר," אמר הארי בחופזה, בקושי מצליח לכסות על העובדה שהוא הניח שהם יחזרו לאחוזת מאלפוי ביחד. הוא הסתובב ללבוש את המעיל שלו, חושב לעצמו בתקיפות כי הוא לא היה מאוכזב, כל דבר מלבד מאוכזב, והוא ממש לא חשב על מה מאלפוי העדיף לעשות במקום לעשות את זה איתו, שוב, ועד אובדן הכרה.

"הו, האם אכזבתי אותך?" אמר דראקו, כמעט צוהל משמחה. הארי חרק שיניים, רון צדק, מה הוא חשב בכלל, הוא לגמרי איבד את זה-- "אתה מבין שהלילה הראשון של הירח החדש מתחיל בעוד עשרים דקות?"

כמו קפיץ, הארי הסתובב חזרה והביט בו. דראקו הסתכל עליו עם חיוך זחוח של חתול שמצא את השמנת. אבל להארי זה לא הזיז אפילו. "אתה צריך עזרה?"

"אילו יכולת לעזור היית מסוגל לעשות את המלאכה בעצמך," אמר דראקו. "אל תהיה מדכא, פוטר. ביום רביעי אפצה אותך ואעשה אותך על שולחן המשרד שלך."

ואז דראקו תפס את המעיל שלו, משך אותו אליו ונישק אותו, לפני שהסתובב ונעלם מבעד לדלתות, עוד לפני שבכלל הייתה להארי הזדמנות להשיב בחלומות שלך.


~






 

הפרק הקודם		הפרק הבא