עיניים ירוקות

אז תודה לכל המגיבים, המנויים, ולמי שאיחל לי יומולדת שמח💖

הפרק הזה מוקדש לכם⁦❤️⁩

האמת שבהתחלה הוא נמחק לי, הייתי צריכה לכתוב הכל מחדש.

תהנו⁦❤️⁩

_____________

בוקר.

רגע, ניוט מלקק אותי?

לא, זה לא ניוט. זה חיה מוזרה עם לשון סגולה.

הרוק שלה דביק ומגעיל. איכס.

"בוקר טוב, אלארה" אומר ניוט, ואני מביט בו בתימהון.

אז יש לדבר הזה שם. אמממ.

ניוט מלטף את אלארה וצוחק.

"כן, המותק הזאת היא נקבה."

אני תוהה מי יכול לקרוא לדבר הזה 'מותק'.

ואז אני תוהה איך אפשר ללטף עור רירי מגעיל.

זה ניוט, מן הסתם. 'יש לי כמה חיות בבית, הוא אמר לי אתמול, 'אתה תתרגל'.

מעניין אם זה נקרא 'כמה חיות בבית'.

אאוץ'. דרך עליי דינוזאור נכחד תינוק.

כן. אני ממש אתרגל.

נראה לי שיש לי הראש לשלשת של איזה עוף נדיר.

בעצם, למי אכפת אם הוא נדיר? יש לי הראש לשלשת!

מטורף כאן, אבל כיף.

הי, אנטילופה ירקה עליי. איכס.

אבל ניוט עובר בין החיות, צוחק.

הוא חכם, להגדיל מזוודה ככה זה בטח לא קל. והבית גדול, עם אגם לחיות המים. הוא אמיץ, מכניס את ידיו לתוך פיהם של החיות הכי אכזריות ונוראיות. אבל יותר מכל, הוא טוב לב. כל החיות אוהבות אותו, אפילו הטורפים המפחידים.

ואז אני מבין מה הסוד של ניוט.

אמונה.

הוא מאמין בכל אחד, משדר אהבה. הוא מאמין הטורפים, מאמין שהם לא רוצים לטרוף. הוא מאמין שאין מישהו שהוא רע, יש מישהו שרע לו. וכך כולם הולכים אחריו, מראים לו שלא האמין בהם לשווא. כי אמונתו כל כך טהורה, שפשוט אי אפשר לאכזב אותו.

בזמן שאני חושב, ניוט מדבר:

"במקור אני מאמריקה, אבל באתי לכאן כדי ללמוד. אתה יודע מה אומרים על הבית ספר כאן, שהוא הכי טוב. אז הנה אני. האנגלים מה זה מקובעים, הם לא יודעים איך להשתמש בדרך יצירתית בקסם! אתה פשוט לא קולט מה אתה מפסיד. בחופשים אני לפעמים מטייל בעולם. אני עקרונית חי די לבד, אבל הנה, אתה באת! אני בבית הפלפאף. אה, ואני אוהב חיות."

את כל זה הוא אומר תוך כדי זה שהוא מגיש לחיות אוכל, מנקה אותן ואפילו מצחצח להן שיניים.

"אתה חי 'די לבד'???" אני שואל.

"ברור."

" לא ידעתי שאתה אוהב חיות," אמרתי בציניות.

"ברור שלא ידעת. לא אמרתי לך."

שנינו מסתכלים אחד על השני, ואז מתפוצצים מצחוק.

הוא מוציא גלימה ישנה שלו, ומניח אותה.

"רפארו," הוא אומר בביטחון, והגלימה מתקנת את עצמה.

"קירידו,"הוא ממשיך, מניח את הגלימה על גופי והגלימה מתאימה את עצמה.

הוא מעביר את שרביטו על הגלימה והיא מתנקה.

"אבירן," הוא אומר, ושולי הגלימה משנים את צבעם הצהוב לשחור.

"עכשיו, תוציא את שרביטך, ותגיד 'אבירן'. תחשוב על הצבע שאתה רוצה ליצור."

אני מוציא את שרביטי, מנסה כמה פעמים ולבסוף מצליח.

אני מרגיש חום לא מוכר בחזי, מתפצח כמו להבה דקה.

עשיתי את הקסם הראשון שלי!

"כל הכבוד," אומר ניוט, תוך כדי זה שהוא מכין עוד כמה גלימות, מתקן כובע ומבריש פרווה של חד קרן, "עשית ת'קסם הראשון שלך! אגב, השרביט מפרווה של חד קרן, נכון? שלי מנוצה של דינוזאור, פרווה של אטילורן גריזילי וניראלי עוד כמה דברים. הכנת אותו בעצמך, אה? כל הכבוד, סוורוס!"

אני רק שם לב לזה שהוא הפסיק לקרוא לי ילד.

ניוט משתמש בקסם בצורה יצירתית וגאונית:

בגדים ישנים מתקנים, מבריקים ומתאימים את עצמם.

סקוץ' מנקה לבדו קדרה חלודה, עד שהיא מבריקה.

עטי נוצה מתמלאים מחדש בדיו.

לניוט ש מעבדת שיקויים משל עצמו: הוא מייבא את הכל מהחיות שלו.

"יו! כיף לך!" אני מתלהב, "אני ממש אוהב להכין שיקויים!"

"אז קח עוד," הוא אומר, ומוסיף לי עוד מרכיבים.

פתאום, נהמה נשמעת.

"גריניק!" ניוט נבהל. אני תוקע בו מבט שואל.

"ההיפוגריף," הוא אומר בבהלה, "נראה לי שהוא נפצע!"

"אני יכין בשבילו שיקוי מרפא מיוחד," אני אומר.

"זה לא ברמה של כשיפומטרי?" שואל בחיפזון ניוט.

"כן, זה כן. אבל הכנתי אותו פעמים רבות. אל תדאג."

כן. הכנתי אותו פעמים רבות מספור לאמי האומללה, שנפצעה. מאבא שלי.

אני ממהר ומכין את השיקוי, בזמן שניוט מרגיע את ההיפוגריף.

"אתה באמת מוכשר," מתלהב ניוט כשהשיקוי מטפטף על ההיפוגריף והפצע נרפא.

"הכנתי לך עוד, זה נמצא בקדרה," אני אומר, והוא מחייך.

הוא שורק שריקה חדה, וינשוף עם עיניים גדולות וחומות שקדים מופיע.

"זה סומסום," אומר ניוט, "הוא בשבילך."

תודה," אני אומר, "ולמה קוראים לו סומסום? כי הנוצות שלו חום בהיר?"

"לא. כי פעם כשבישלתי שמתי הרבה סומסום וזמזמתי 'סומסום, סומסום' ומאז הוא לא מגיב לשם אחר," צחק ניוט. 

צחקתי גם, וליטפ י את הינשוף החמודה בקצוות אצבעותי.

לבסוף, ניוט הביא לי מזוודה קשיחה.

" לי הביאו מזוודה כזאת כשהייתי בגילך, והיא איתי מאז ועד היום."

הוא אומר, טיפה רגש מתגנב לקולו. ברגע הזה הוא לא עסוק באף חיה, רק מסתכל בי בעיניי רגבי האדמה שלו.

"תודה," אני אומר ברגש, מחבק אותו.

"אין בעד מה," הוא אומר, חוזר לצחוקו הרגיל, "אולי זה יהיה הבית שלך מתישהו, הא? הרחבתי לך אותה טיפה, שיהיה מקום לכל הדברים שלך. ועכשיו קדימה, הרכבת של הוגוורטס מחכה לנו! מחר בבוקר-"

"ניוט," אני קוטע אותו בחדות.

"מה?" הוא אומר, מתרכז רק בי.

"אני מבטיח, אני  לא אאכזב אותך."

ואני לא מתעכב, אוחז ביד אחת את ידו של ניוט ובשנייה את המזוודה.

אני יוצא.

________________

אשמח לתגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא