מסע בין עולמות

"היית צריכה לראות את הפרצוף שלו כשהוא גילה שהעיפו אותו מהנבחרת." אמר קייל מבעד לצחוק.

"בטח לא יותר גרוע מפרופסור ספראוט כשרון עבר לידה בתחתונים שנה שעברה." צחקה הרמיוני.

"אההה.. כן. זה היה קורע... ואת.. באיזה לחץ היית כשראית אותו ככה."

"נכון. רק אחר כך יצא לי לחשוב על עד כמה זה מצחיק."

קייל צחק שוב, "אני חושב שהבירקצפת מתחילה לעלות לנו לראש."

"יש לי הרגשה שאתה צודק." צחקה הרמיוני.

"אז כדי שנעבור לוויסקי אש."

"עוברים לוויסקי אש." קראה הרמיוני בחיוך.

"את יכולה להסביר לי מה הטעם בשוקולד דיאטטי אם יש לו טעם של עץ?" רטנה לונה.

"לא. זה למה אני לוקחת עוגיות." השיבה אמנדה.

"את צריכה לאכול איזה צפרדע שוקולד גדולה."

"אסור. רון ישתגע אם יראה את הקלף." צחקה אמנדה.

לונה חייכה וקראה לואראס שבדיוק נכנס שיצטרף אליהן.

"מה קורה דרדסיות?" שאל בחיבה.

"מה קורה גרגמל?" השיבה לונה באותו מטבע, אמנדה הייתה יותר מדי עסוקה בלבחון סופגנייה נטולת קלוריות.

"מה? איפה שומרי הראש שלכן? מרשים לכן לסתובב לבד?" צחק.

"הארי היה נותן לך נוגרה אם היה שומע אותך אומר את זה." השיבה לונה.

"תיקון," התערבה לפתע אמנדה "הוא היה משכנע את רון לתת לך נוגרה."

"ובסוף היה יוצא ששניהם במרפאה." אמר ואראס.

"מעניין אם גם אותך פילץ' ייענה כשיגלה את הלכלוכי דם שלכם." אמרה לונה.

"הוא ימשוך אותי מהאוזן תוך שהוא מכוון לי רובה לתחת כדי שאכריח את קייל לנקות."

"תזכיר לי כמה פעמים קייל כבר ניקה אחריך..." אמרה לונה בחיוך.

"הפסקתי לספור כבר בסוף השנה השנייה." צחק ואראס.

"ואני חשבתי שרק ממתי שאני מסתובבת איתכם היית מניאק." צחקה לונה.

"הוא היה כזה תמיד." אמרה אמנדה "לא אשכח שכשהתארחת אצלנו שלחת את מארק לבדוק אם יש מפלצת בשירותים ונעלת אותו בפנים עד שיגלה לך מה הפחד הכי גדול שלי כדי שתוכל להתעלל בי קצת." אמרה לואראס.

"היי!" קרא "את לא יכולה לומר שלא היה מצחיק לשמוע אותך צורחת כשגילית את העכבישים על הכרית."

"והיה אחד שנתקע לך בשיער." הזכירה לונה.

"שלא נדבר עליך." אמרה אמנדה לואראס "כבר שכחת שיצאת לשחייה לילית באמבטיה של המדריכים? נעלמו לך הבגדים ולא הייתה שום מגבת, איך רצת כל הדרך למועדון על פני כל הטירה, מסתיר את העניינים שלך."

"מוח מרושע." אמר בחיוך.

"רק ללונה לא עשינו כלום..." רמזה אמנדה.

"אני בסדר גמור." מיהרה לונה לומר.

"בינתיים." צחק ואראס.

"אז, מי מהם השדכן?" שאלה הרמיוני בחיוך לאחר שנרגעו קצת.

"אמנדה." השיב קייל.

"תיארתי לעצמי." אמרה הרמיוני בשקט, קייל הנהן.

קייל תקע מבט ארוך, שותק.

"מה אתה רוצה לדעת?" שאלה הרמיוני, קוראת את מחשבותיו.

"למה לא קמת והלכת ברגע שהבנת שזה ניסיון שידוך?" שאל לבסוף.

"לא יודעת." הודתה "כנראה שבכל זאת הרעיון מצא חן בעיני."

"השידוך או אני?" שאל בערמומיות.

"האמת, קצת משניהם." אמרה בחיוך וקמה "כבר מאוחר, צריך לחזור."

קייל הנהן וקם, הם הלכו יחד, שותקים לכיוון הטירה. השתיקה נעמה לה, עידנים שלא יכלה פשוט לשתוק מבלי להרגיש מבוכה. העננים האפורים נראו לה צבעוניים מתמיד והעובדה שכלל לא הייתה שמש נראתה לה שולית. קייל ליווה אותה עד לדיוקן האישה השמנה בשתיקה.

"נתראה?" שאל לפני שנכנסה.

"בטח." השיבה בחיוך, הדביקה נשיקה ללחיו ונכנסה.

גם כשנסגר חור התמונה הוא נשאר לבהות בה, מחייך חיוך מטומטם.

"נראה לך שהצלחנו?" שאלה אמנדה את הארי בדרכם של הארבעה בחזרה לטירה.

"אני מקווה." נאנח הארי "היא צריכה להסיח את דעתה מר- ..מויקטור." מיהר לתקן, לונה תקעה בו מבט חודר. בין אם אמנדה שמה לב או לא, היא הבינה למי באמת התכוון.

"אני חייבת להודות, אף פעם לא חשבתי שהיא עד כדי כך אוהבת אותו." ציינה אמנדה.

"את ר-.. את ויקטור?"

"כן."

"על מה אתם מתלחשים שם?" שאל קולו של רון.

"על הרמיוני וקייל." אמרה לונה ששמעה את שיחתם.

"אוו.. יש לי רעיון למשהו יותר חשוב לדבר עליו."אמר רון "אתן באות לעודד אותנו במשחק, נכון?"

"יש עוד שבוע." רטנה לונה.

"נראה אם יבוא לנו." אמרה אמנדה בחיוך.

"במה זה תלוי?" שאל הארי בחיוך.

"רק אם תבקשו מספיק משכנע." אמרה לונה בחיוך. הארי משך אותה אליו בחיבוק והדביק לה נשיקה בלחי.

"העיקר הם קוראים לנו דביקים." לחש רון לאמנדה בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא