הארי פוטר והנשמה הנסתרת

הבריחה מאזקבאן 

~♤~♧~♤~

התלמידים חזרו בהוגוורטס אקספרס אל תחנת קינגס קרוס, ומשם התפצלו כל אחד לדרכו.

כמו תמיד, משפחת וויזלי ומשפחת פוטר החליטו לחגוג את החג במשותף, אבל עם המשפחה המורחבת.

מולי וארתור, התנדבו לארח את כל המשפחה ולעשות את החגיגה אצלם.

הם הרימו אוהל גדול בחצר, ובפנוכו הציבו שולחנות עם מפות לבנות וחגיגיות, והשולחנות היו ערוכים יפה והכל היה מסודר ומאורגן.

שעת הערב הגיעה, ומולי וארתור ישבו באוהל וחיכו לאורחים.

באמצע האוהל, בין כל השולחנות עמד עץ אשוח גדול, מקושט בכדורים קטנים וזוהרים, ובשרשראות צבעוניות, ובקצהו ניצב כוכב זוהר גדול, שבתוכו ציור של שרביט.

הראשונים שהגיעו, היו ביל ופלר.

פלר לבשה שמלה בצבע ורוד מעודן, וביל היה לבוש בחליפה.

הם נכנסו שלובי ידיים לאוהל והתפעלו מהמראה היפה והאור שהופץ באוהל.

הם התחבקו עם ארתור ומולי והתיישבו באחד השולחנות.

הבאים בתור שהגיעו, היו ג'יני, הארי והילדים, וכשהם נכנסו לאוהל לילי הייתה נראית כאילו היא עומדת להקיא אחרי ההתעתקות הראשונה שלה.

לאחר שכולם הגיעו, ג'ורג', רון, הרמיוני והשאר, החגיגה התחילה.

כולם רקדו מסביב לעץ וחגגו.

לאחר מכן הוגש האוכל, וכולם היו מותשים מהריקודים והיו חייבים אנרגיות.

רון, שישב ליד הרמיוני, ראה שהאוכל מתחיל להגיע ואמר:

"יואו, בחיים לא התרגשתי ככה מאוכל מאז הוגוורטס", והרמיוני תקעה בו מבט זועף.

הם סיימו לאכול וכולם שבעו.

"ועכשיו, למתנות!" קראה מולי.

כולם התקרבו לעץ והתחילו לחפש אילו מתנות שייכות להם.

כשאלבוס חיפש את המתנות שנועדו לו, הוא התנגש ברוז ללא כוונה.

"אלבוס, אני רוצה לדבר איתך. אתה יכול לבוא רגע?" שאלה רוז.

"טוב, אבל שזה לא יקח הרבה זמן. באתי לבלות לא לשוחח" אמר אלבוס בקול יבש.

הם יצאו מהאוהל ומבעד אוזניהם המוזיקה החלה להחלש ככל שהתרחקו מהאוהל.

"אלבוס... אני רציתי לדבר איתך" אמרה רוז, בעוד היא אוספת את כל האומץ שיש לה.

"כן, אני יודע. בגלל זה קראת לי" השיב אלבוס.

"נכון שהשלמנו בשנה שעברה, אבל עכשיו בגלל הנשף אתה שוב מתייחס אליי בצורה עוינת. מה קרה? אז רקדת עם פולי צ'פמן ראיתי שנהנת אל תעבוד עליי"

"נכון. נהנתי. אז מה? השלמנו שנה שעברה, וראית שאין לי בת זוג, יכלת להציע לי!"

"אבל אנחנו בני דודים אלבוס. אתה לא ברשימת האופציות שלי, אתה רק למקרה שלא יהיה לי בן זוג"

"אז אני אופציה חלופית בשבילך? הבנתי"

אלבוס החל ללכת זועם לכיוון האוהל, ונשמעו מאחוריה תחינותיה הבוכות של רוז:

"נו אלבוס די!", "חכה!", "בבקשה אל תלך",  "אבל עד שהשלמנו", "בבקשה אלבוס"

לאחר כמה שניות של הליכה ממושכת לכיוון האוהל, אלבוס הסתובב וגופו פנה אל רוז.

"מה? מה את רוצה?" הוא שאל ופניו זעמו.

"אני...אני..." התייפחה רוז, ודמעות זולגות על פניה.

"דברי" זירז אותה אלבוס, ופניו התרככו מעט למראה דמעותיה.

"פעם ראשונה בחיים שילד הזמין אותי! לא יכלתי להגיד לו לא!" התגברה רוז על הדמעות.

"אז מה? לא חשבת עליי רוז, על זה שאין לי בן זוג. שנה שעברה אמרת לי שכל מה שאני צריך את כאן כדי לעזור לי, ואיפה זה היה?"

"אבל אלבוס! אתה עכשיו לא חושב עליי. על ההתרגשות שלי שפעם ראשונה הזמינו אותי"

"ולפני שהזמינו אותך, התעניינת בי בכלל?"

"אתה רציני אלבוס? אתה יודע משהו? מאז שבשנה שעברה ההורים שלי ביקשו ממני להתייחס אליך התאהבתי בך. אני, רוז גריינג'ר התלמידה החרוצה מאוהבת בבן דוד שלה. בבן דוד שלה! אתה לא יודע איך זה מרגיש ממש לא! אז מה הפלא? ניסיתי להתרחק ממך. להתרחק כדי לשכוח, כדי לא לזכור, כדי לשנות את זה. ומה אתה עשית? ניסית לגרום לי להרגיש אשמה, על זה שאני מאוהבת בך. אז די, פשוט תתרחק ממני"

רוז אמרה, והמסקרה השחורה שהסתירה מקצת מעיניה נמרחה לאורך פניה האדמדמות.

"אני.. מצטער" ענה אלבוס, ובושה עטפה אותו.

רוז הוציאה את שרביטה מן הכיס, והצביעה על אלבוס "אופגנו" היא אמרה.

העלים שהיו על הרצפה התעופפו והתחילו לרדוף אחרי אלבוס.

"רוז די! בבקשה תפסיקי"

היא רק הביטה בו, ללא תגובה, עם אותן עיניים כמו של אמה, עם המבט הנחוש והשיער הגלי שקצוותיו מסולסלים מתעופף ברוח.

הוא ברח בחזרה לאוהל, והיא נשארה שם בוכה.

השמיים התחילו להתמלא בסוהרסנים, וסוהרסן אחד זיהה את רוז, שעמדה ובכתה לבדה בדשא, הוא התקרב אליה והחל למצוץ את נשמתה.

"האאאאאאייייי" נשמעה צרחתה של רוז כשהסוהרסן התקרב אליה.

המסיבה נגמרה, והאורחים התחילו להתעתק מהאוהל.

רון והרמיוני רצו ללכת, אבל שמו לב שרוז לא שם.

"הוגו" נשמעה קריאתה של הרמיוני.

"כן?" שאלה הוגו.

"לך תחפש את רוז. אנחנו רוצים לזוז"

"טוב"

הוגו הלך לחפש את רוז, והרמיוני קראה להוריה.

הוגו יצא מהאוהל והביט סביבו, והוא ראה את רוז שוכבת על הרצפה כשהסוהרסן מעליה ונשמתה נשאבת.

"אמא! אמא! יש שם סוהרסן על רוז!" הוגו רץ לתוך האוהל מתנשף.

הרמיוני רצה החוצה, שלפה את שרביטה וצעקה: "אקספקטו פטרונום!".

אחרי שהסוהרסן הורחק הרמיוני רצה אל רוז ועזרה לה להתרומם.

"את בסדר רוז?" שאלה הרמיוני.

"כן, אמא" השיבה רוז.

כולם כבר הלכו חוץ מהרמיוני, רון, רוז, הוגו והוריה של הרמיוני.

הוריה של הרמיוני שמו לב שהיא מתעכבת בחוץ ויצאו לראות מה קרה.

"הרמיוני מה קרה?" שאלה אמה.

"לא משנה. הכל בסדר אמא" הרגיעה אותה הרמיוני.

"בואו נזוז" קרא רון.

הם התעתקו משם יחד חזרה לביתם.

כשחזרו הביתה, התקשרה הרמיוני לג'יני וביקשה ממנה שהיא והארי יצפו בחדשות עולם הקסמים.

במשדר דווח כי רודולפוס לסטריינג', בעלה של בלטריקס לסטריינג', ברח מכלא אזקבאן, והסוהרסנים מבוהלים ומחפשים אותו.

"אוי לא, במה הסתבכנו הפעם?" שאל רון את הרמיוני.

"תאמין לי, אני כבר לא יודעת"

________________________________________________________________________

 דבר הכותבת:

אני עדיין מבואסת, חלק הורידו לי מנוי וזה נורא מבאס, אבל מצד שני אני שמחה שיש פה גם כאלו שתמיד מגיבים ומתייחסים, רק חבל שאלו אותם משתמשים ואין עוד חדשים שקוראים.

כמו שאתם רואים, אני משקיעה מאוד בכתיבה, ואני משתדלת להעלות את הפרקים בפרקי זמן קצרים, אבל אם לא יהיו כאן קוראים אז התדירות שבה עולה פרק תרד.

אני רוצה לראות שיש כאן באמת קוראים, אז אם אתם קראתם עד פה תעשו מנוי כדי שאני אראה שקראתם. 

הערה קטנה, את הבריחה של רודולפוס אני לא המצאתי, ג'יי קיי רולינג הודיעה שהוא יברח מאזקבאן ב2020, אז שילבתי את זה בסיפור כי החופשה הזו היא בדיוק בתחילת 2020.

הפרק הקודם		הפרק הבא