חצויים מכל הסוגים

האינסטינקטים של פרסי נכנסו לפעולה. הוא התכופף כדי להתחמק מהמתקפה של אחד מהדרקונים הקריפיים, מושך את גרובר לרצפה איתו. כמה מבעלי החנויות הישנות שהיו ליד שלפו מקלות עץ וצעקו מילים משונות. הדרקון פשוט התפוצץ וגדל עם כל פרץ אור מאחד המקלות.

מהצד השני של החנות ,פרסי הבחין באנבת' עומדת ליד הנערה עם השיער החום מקורזל, הרמיוני. הבטן שלו התהפכה כשהוא ראה את אחד הדרקונים הורס את החנות בדרך לשני הבנות. למרבה המזל, אנבת' התכופפה בזמן כדי להימנע מזה, לוקחת את הרמיוני יחד איתה.

פרסי הביט סביב החנות. אנשים צרחו ורצו מסביבו, מנסים לצאת מהחנות.

"כולם תשכבו על הרצפה עכשיו!" פרסי צעק. רון והארי נשכבו על הרצפה.

"איך עוצרים את הדברים האלה?" פרסי שאל את רון.

"אף קסם לא יכול!"

"איך עוד אפשר לעצור אותו?" הוא שאל

"מים. והרבה מהם",

פרסי הנהן והסתכל סביב החנות מחפש כל מקור למים שהוא יוכל לשלוט. הוא הרים את מבטו אל התקרה והבחין בתעלת צינורות שעוברים לאורך התקרה. הוא התרכז במים שזרמו דרכם וריכז את הלחץ לנקודה אחת עד שהצינור התפוצץ.

מים הרטיבו את כל החנות. מרטיבים את כולם כולל את הדרקונים. הם התפתלו מתחת למים, רעש מחריש אוזניים ומפצפץ הדהד סביב כל החדר. תוך דקות ספורות כל מה שנותר מהדרקונים היו כמה ניצוצות.

פרסי נאנח אנחת רווחה והרים את עצמו מהרצפה, מחפש סביב החדר לראות לאיפה אנבת' נעלמה.

"רון! מה זה היה?" אחד מהתאומים צעק כשהם רצו לקראתם.

"אני לא יודע, משהו פשוט הפעיל את זה!" רון אמר בהגנה, מנגב את המים מהפנים שלו.

"טוב, אתה יהיה זה שיאסוף מתנדבים כדי לנקות את הבלגן", התפוצץ השני, משלב את ידיו על חזהו. התאומים הסתובבו ושלפו שני מקלות משלהם.

"ריפרו!" הם אמרו ביחד. ערימה של בקבוקים שבורים תיקנה את עצמה וחזרה חזרה אל המדף.

"ראית את זה?" פרסי לחש לגרובר בחוסר אמון. הוא הנהן, עיניו היו פעורות בפחד והתפעלות.

"ובכן, זה היה נורא", רון מלמל בכעס לפני שארגן אנשים כדי לנקות את הבלגן.

"הארי! אתה בסדר?" ג'יני שאלה, מצטרפת לקבוצה במאחורי החנות.

"כן, ואת?" הארי שאל.

"ובכן, חוץ מזה שאני רטובה לגמרי, אני בסדר", היא השיבה.                                                                                    הרמיוני ואנבת' רצו אליהם והצטרפו לשיחה. הם נשאו ערימת ספרים בזרועותיהם. הפנים של אנבת' היו חיוורות, גורמים לפרסי לדאוג. אם היא הייתה לחוצה, פרסי צריך להיות גם כן.

"מה בשם מרלין קרה?" היא שאלה. הארי הסמיק מעט.

"ובכן, נפלתי על קופסא של האש הפראית של וויזלי הוויז-וונג-וויז-באנג ומשהו הפעיל אותם", הוא הודה בביישנות.

"זה אסון. כל הדברים שלי רטובים לגמרי", גרובר אמר בעצבות, בוחן את התיק.

"היי, חכמולוגית", פרסי אמר. "את בסדר?" אנבת' הסתכלה עליו בעיניים לחצות.

"אני אספר לך אחר כך", היא אמרה, מעבירה מבט חטוף על כל השאר.

לפתע, קולו של אחד התאומים נשמע שוב ברחבי החנות. "אנחנו ממש מצטערים את זה חבר'ה!"

אם אתה בגיל המתאים, בבקשה תעזרו לנו לתקן את הדברים השבורים שאתם רואים", השני אמר.

"כל התלונות יופנו לרונלד וויזלי. הנער עם שיער אדום נמשים וחולצה ירוקה מכוערת",

מאיפה שהוא בתוך החנות, רון צעק בקול "נו באמת!"

בכל רחבי החנות, תיקונים נעשו. הצינור תוקן והוחזר למקומו, התצוגות שבו למקומם, ואחרי חמש דקות, החנות נראתה בדיוק כמו שהיא הייתה שהדרקונים עשויי הזיקוקים והאש הרסו אותה.

"תודה רבה לכולכם! כל מי שעזר מקבל חמש עזרה אחוז הנחה על כל המוצרים בחנות!" אחד התאומים צעק ברגע שהתיקונים הסתיימו.

"אני רק מקווה שהספרים שלנו יתייבשו", הרמיוני אמרה, מדפדפת בדפים הרטובים.

"אני מצביע שנצא מכאן", רון אמר כשהוא חזר לקבוצה. "לפני שפרד וג'ורג' ימצאו עוד עבודה שאני צריך לעשות",

אף אחד לא מחה וכולם יצאו החוצה לרחובות.

"טוב, למה שלא נלך לאוליבנדר עכשיו?" הרמיוני הציעה.

"הרמיוני, דרקון מתפוצץ כמעט הרג אותך לפני חמש דקות. איך את יכולה להיות כל כך ממוקדת בקניית ציוד?" רון שאל.

"בגלל, רון, בית ספר זה חשוב", היא אמרה, מרימה את הסנטר שלה. "הולכים לאוליבנדר?"

אוליבנדר היה מאוד זקן, בחנות הייתה תאורה גרועה עם שורות על גבי שורות של מדפים מרופדים בקופסאות. פרסי לא ממש חש בנוח להיות שם.

"שלום? יש פה מישהו?" קול זקן קרא מהחלק האחורי של החנות.

"מר אוליבנדר, יש פה כמה סטודנטים שצריכים לדבר איתך", הרמיוני קראה. מישהו זקן התקדם לעברם מהצלליות. היה לו שיער אפור ארוך והוא לבש משהו מוזר שנראה כמו  קצת כמו פיג'מה וקצת כמו חלוק אמבטיה לדעתו של פרסי.

"הו, כן. האמריקאים מהמחנה", הוא אמר פרסי נבהל. האם הוא ידע?

"בית ספר", אנבת' תיקנה אותו, מביטה בעצבנות בהרמיוני. חיוך קטן הופיע בזווית פיו של האיש הזקן.

"טעות שלי. יש לי שרביטים בשבילכם", הוא אמר.

"שרביטים? אין לכם כבר?" הארי שאל. פרסי רק משך בכתפיו בתגובה.

"עכשיו, פרסי", מר אוליבנדר אמר, הולך אל מאחורי הדלפק שלו ומניח שלושה קופסאות על הדלפק. על כל אחת מהם היה כיתוב. למרות שפרסי לא היה יכול לקרוא את זה, הוא הניח שזה השמות שלהם. "שלוש עשרה אינץ', עץ סחף, עם שערה מזנב של חד קרו בתור ליבה", הוא אמר, מחזיק את הקופסא. פרסי לקח את הקופסא ופתח אותה כדי לחשוף מקל דק ומעוצב. שרביט, הוא הזכיר לעצמו. בבסיס של השרביט נחרטו גלים קטנים בספירלה לאורך הצדדים.

"אנבת'", הוא אמר, דוחף את הקופסא השנייה קד

ימה. "אחד עשרה אינץ', עץ בוקיצה, עם נוצת ינשוף בתור ליבה", אנבת' צעדה קדימה והוציאה את השרביט מהקופסא הוא נראה דומה לשל פרסי, חוץ מזה שהבסיס של השרביט היה דק יותר ובמקום גלים, אותיות יווניות נחרטו בצד. זה אמר "אה מחזיקה את ברכתה של הקטה. השתמשי בה בחוכמה"

"ואחרון חביב, גרובר", מר אוליבנדר אמר מציע את הקופסא האחרונה. גרובר לקח צעד עצבני קדימה. "שנים עשר ורבי אינץ' ערמונים עם נוצת עוף החול בתור ליבה" גרובר הוציא את השרביט מהקופסא. הוא היה מעט מכופף עם בסיס עבה עם שתי טבעות עץ שלושת רבעי מהשרביט. הבסיס כולו היה מעוטר בעלים וגפנים מגולפים דק.

"לא בדיוק אותה ליבה כמו שלך, הארי, אני מבטיח לך", מר אוליבנדר הוסיף. פרסי קימט את מצחו, תוהה למה זה יכול להיות בעיה.

"תודה רבה לך, אדון אוליבנדר", אנבת' אמרה.

"תודה לך!" גרובר אמר. פרסי מלמל תודה גם כן, למרות שהוא עדיין למד את השרביט שלו.

"נאסוף א הגלימות עכשיו?" הרמיוני אמרה, כבר עם רגל אחת מחות לדלת.

הם הלכו לחנות של מאדאם מלקי וכדי לאסוף את הגלימות שלהם, למורת רוחה של אנבת'. פרסי לא ראה את הבעיה. הוא חשב שהיא נראית ממש חמודה במדים של בית הספר.

"ג'יני איפה אמא?" רון שאל את אחותו. "עדיין לא סיימתי לארוז את הדברים שלי",

"הו, רון", הרמיוני נאנחה, מנענעת בראשה, למרות שרון לא ממש שם לב.

"השארתי אותה ליד החנות תרופות", ג'יני השיבה. מצביעה לעבר אחת מהחנויות שהיו ברחוב. בטוח, ליד הדלת עמדה אישה ג'ינג'ית לבודה בחצאית סגולה ארוכה עם צעיף סביב כתפיה. כשהיא הבחינה בקבוצה היא חייכה ונופפה להם.

"הנה אתם", היא אמרה. "אלוהים! למה אתם כולכם רטובים?" פרסי הסתכל על אנבת' והבין שהשיער והבגדים שלה רטובים. אותו דבר עם גרובר, הארי, רון, הרמיוני, וג'יני.

"הייתה תאונה בחנות ההוקוס מוקוס. מישהו הפעיל את האש הפראית של וויזלי הוויז-וונג-וויז-באנג והצינור מים התפוצץ", ג'יני אמרה.

"הו יקירתי", היא נאנחה. "ובכן, יש לך מזל שהתחמקת מהמים", היא אמרה, מדברת על פרסי. הארי הביט בבגדים שלו וראה אותו יבש לחלוטין.

"הו, כן ובכן ... אני מניח שהייתי מתחת למדף או משהו", פרסי מלמל

"הו, כמה לא מנומס מצידי, לא הצגתי את עצמי. אני מולי. מולי וויזלי", היא אמרה והושיטה את ידה. אנבת' לקחת את ההזדמנות וצעדה קדימה כדי ללחוץ את ידה של מולי.

"אני אנבת', זה פרסי, וזה גרובר", היא הסתובבה מצביעה על כל אחד בתורו.

"ובכן, זה תענוג לארח אתכם", היא אמרה בחמימות. "אנחנו צריכים ללכת עכשיו, אפ יש לכם את כל מה שצריך", אנבת' הנהנה. "ברגע זה, כולם, התקרבו עכשיו", היא אמרה.

הארי, רון, הרמיוני, וג'יני כולם שילבו ידיים אחד עם השני. ג'יני החזיקה את ידה של אנבת'. פרסי היה מבולבל. האם הם מתכוונים לדלג על דרך לבנים צהובה או משהו כזה? גרובר היה אוכל את הדחליל ואיש הפח.

"התעתקתם לפני?" מולי שאלה. פרסי, גרובר, ואנבת' החליפו כמו מבטים מבולבלים ונענעו בראשם. "אוקיי אז. כל מה שהתם צריכים לעשות זה להחזיק ידיים ואני אעשה את העבודה. תחזיקו חזק, אוקיי?"

אנבת' החזיקה לג'יני את היד, פרסי החזיק את הידיים של אנבת' וגרובר, ואז כ=גברת וויזלי תפסה את היד השנייה של גרובר.

"מוכנים?" מולי אמרה.

"מוכנים למה?" פרסי שאל. לפתע, תחושה מוזרה שטפה את גופו. בטנו התהפכה והוא כמעט הקיא על רון שעמד בדיוק מולו.

הראייה שלו הייתה מטושטשת, וכשהוא סוף סוף חזר לראות ברור, הוא ראה שהוא הועבר למקום אחר לגמרי. הם עמדו במרכז סלון נעים. גרובר קרע את ידו מתוך האחיזה של פרסי ורץ מחוץ לדלת אור שמש נכנס לחדר החשוך. מבפנים, פרסי שמע את גרובר מקיא.

"ובכן זה הלך טוב... בערך", מולי אמרה. מחייכת ויוצאת מהחדר עם קפיצה במדרגה.

הפרק הקודם		הפרק הבא