נגד הכל

אני באמת עובדת על זה קשה אז תגובות יתקבלו בשמחה😊

תהנו🌻

פרק 8 | עובד כמו שעון | לרה

לרה ישבה על אדן החלון שבחדרה, והביטה אל הרחוב בחולמנות. היא ידעה שכנראה מרג'י תבוא עוד רגע, אם התוכנית שלה ושל ג'ין תעבוד, אבל היא לא הצליחה להפסיק לחשוב על ראיין.
היא הייתה כל כך המומה כשפגשה אותו היום. למרות כל מה שסיפרה לעצמה, היא האמינה שהיא לא תראה אותו יותר, או לפי הגרסה שהיא סיפרה לעצמה, שהוא לא ירצה להיפגש איתה יותר.
לרה נאנחה. היא כל כך רצתה לסלוח לו, ושהם יחזרו שוב להיות חברים. היא רצתה פשוט לשכוח הכל, אבל שלושת השנים שבהם כעסה והתגעגעה כל כך, וניני שלה... היא פשוט לא יכלה לשכוח את זה. כל פעם שהיא נזכרה בחיפושים הנואשים שלה בעיר, הכעס גאה בה מחדש, והיא הייתה חייבת להזכיר לעצמה שהוא לא הלך לתמיד. הוא חזר. היא רק קיוותה שהכעס הזה יעלם לאט. שהכל יחזור להיות בסדר.
"קלייר מותק, דופקים בדלת! לכי בבקשה לפתוח." נשמע קולה של אמה מלמטה, וקטע את מחשבותיה.
"זה בסדר אמא, אני אפתח!" היא קראה ויצאה מהחדר בריצה.
היא הגיעה אל הדלת ופתחה אותה בחיוך.
"או, היי מרג'י! לא חשבתי שתגיעי לפה מאוחר כל כך." היא אמרה בהפתעה-מעושה.
"כן, הגעתי." היא חייכה בנוקשות, "אני יכולה להיכנס פנימה?"
"כן, בטח... תעלי לחדר שלי, אני עוד רגע באה."
ברגע שהייתה בטוחה שמרג'י לא הייתה יכולה לראות אותה, היא שירבטה במהירות משהו על חתיכת קלף, קשרה אותה לרגל של קאלי, התנשמת שקנתה בסמטת דיאגון, ושלחה אותה דרך החלון.
"אז מה קרה שבאת אלי מהר כל כך? כבר די מאוחר, היית יכולה לחכות למחר..." שאלה לרה את מרג'י כשהגיעה לחדר.
מרג'י ישבה על המיטה ומוללה את קצה השמיכה של לרה בידיה. "אני ראיתי..." היא נשמה עמוק. "היום, לפני ארוחת הערב, ראיתי אותך מסתובבת עם ג'ין. שמעתי שאתן מדברות על תוכנית. ועלי." היא הביטה על לרה במבט מכונס. היא לא הייתה בטוחה שזה היה רעיון טוב לבוא ולהגיד את זה ככה. אולי לרה צדקה... היא הייתה צריכה לחכות עד הבוקר.
"אז שמעת אותנו..." לרה מילמלה. היה נראה שהיא מנסה להסתיר משהו, אבל מרגישה לא בנוח עם זה.
"כן, שמעתי. שמעתי טוב מאוד איך אחותי גונבת ממני את החברה הכי טובה שלי ומתחילה לדבר עלי," אמרה מרג'י, והכעס החל לבעור בה. "אני סמכתי עליך, לרה. את רוצה להגיד לי שלא הייתי צריכה?"
"אוקי, מרג'י... אל תתעצבני עלי. אני לא מנסה להחליף חברה, או משהו דומה לזה. באמת. רק... תני לי רגע להסביר, טוב?" לרה הסתכלה הצידה. "אני פשוט... אני לא רציתי לגלות לך..."
"פשוט תגידי כבר," אמרה מרג'י בקול עייף.
"זה קשור אלי, אבל לא בישירות..." אמרה לרה באיטיות. "זה יותר הסוד של ג'ין מאשר הסוד שלי... וזה בגלל שהיחסים בין שתיכן לא כאלה... קרובים."
"ולמה היא שומרת את ה'סוד' הזה ממני?" שאלה מרג'י, "זה לא בדיוק הדבר שיקרב בינינו..."
"חכי ותביני לבד. ג'ין כבר הרבה מאוד זמן רוצה לשפר את החברות ביניכם. דיברתי איתה כמה פעמים, והבטחתי שאני אדבר גם איתך. נתתי לה טיפים איך לגרום לך להרגיש רצויה יותר, איך לגרום לך להבין שאף אחד לא מעדיף אחת מכן על פני השניה... זה לא כל כך עבד. לפני כמה ימים היא הגיעה עם רעיון חדש. עוד חודש וקצת יש לך יום הולדת. היא החליטה לארגן לך... מסיבה."
מרג'י התנשפה בתדהמה. לזה היא לא ציפתה.
לרה הינהנה בראשה לפני שהמשיכה. "התחלנו לדבר על התוכנית של המסיבה... היא חשבה מה כדאי להזמין, וכמובן שדיברנו עליך," היא העיפה מבט לעבר מרג'י, שהייתה שועה בהרהורים. "לכן שמעת אותנו. המסיבה הזאת. החברות ביניכן... זה ממש חשוב לה. היא משקיעה כל כך הרבה כדי לגרום לזה להצליח..."
לרה התיישבה ליד מרג'י וחיכתה שהיא תסתכל עליה בחזרה. "תני לזה צ'אנס." היא אמרה.
מרג'י נשמה עמוק. בתוכה היא רצתה, בדיוק כמו ג'ין, שזה יצליח. הם אחיות. הם צריכות להיות חברות. ולגבי ההרגשה שלה... את זה היא צריכה לפתור מול ההורים שלה. ג'ין, וככל שהיא חושבת על זה יותר היא מבינה את זה יותר, לא התנשאה או נהגה כלפיה אף פעם בזלזול או בבוז. היא פשוט רצתה להיות חברה שלה.
"אוקי," היא נשמה עמוק. "אני אתן לזה צ'אנס. תודה לרה." היא חיבקה אותה בחוזקה. "את עשית יותר מכולנו כדי לגרום לזה להצליח. וזה אפילו לא קשור אליך..."
"ברור שזה קשור אלי," ענתה לרה בחיוך. "אתן שתיכן חברות שלי. אין שום סיבה שלא תסתדרו. במיוחד אם אתן אחיות."
"אז... נראלי שאני אלך." אמרה מרג'י והביטה החוצה. "כבר די מאוחר..."
"למה? היית פה בקושי חצי שעה! תישארי עוד קצת... בואי נכין לנו משהו לשתות ונדבר."
"בסדר. אני מקווה שאמא שלי לא תדאג לי..."
"הכל יהיה בסדר." לרה חייכה. מרג'י ירדה במדרגות, ולרה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת מאחוריה. "אני מתחילה להישמע כמו אמא שלי. אני חייבת לעשות עם זה משהו..."
***
"וואו. נראה לי שה'עוד קצת' שלך הפכו לכמעט שעתיים..." אמרה מרג'י בחיוך. השיחה עם לרה עזרה לה ממש. היא הצליחה עוד קצת לגרש את החששות שלה מהמפגש עם ג'ין, והוסיפה לה קצת ביטחון עצמי. לרה הייתה יכולה להיות פסיכולוגית מצוינת.
היא אמרה את זה בקול, ולרה צחקה. "לא, אני רצינית! לפני שנה לא הייתי שוקלת אפילו להתחיל להשלים עם אחותי... את באמת יודעת איך להעלות את הביטחון."
"תודה..." אמרה לרה ופיהקה. "וואו. כבר מאוחר..." היא מיששה את פרק כף ידה.
"אני חושבת שאני אלך עכשיו," אמרה מרג'י. "לילה טוב!"
לרה נופפה לה לשלום עד שהיא יצאה מהשער, ואז פנתה במרוצה אל עבר המטבח, כשבידה עדיין הפתק מג'ין. העיסוי בכף היד עזר לה לקרוא אותו בלי שמרג'י תשים לב.
הפתק היה קצר. היו כתובות בו שתי מילים בכתב ביד העגול של ג'ין.
'הכל מוכן.'
היא כתבה על פתק חדש במהירות 'היא יצאה לדרך. תתכונני. בהצלחה.' ושלחה אותו ביחד עם קאלי אל הבית הגדול עם הגדר הצהובה...
היא קיוותה שהכל יעבוד כמו שצריך. היא לא שיקרה מקודם, כשאמרה למרג'י שזה כן קשור אליה. אלה היו חברות שלה.
והיא תעזור להם בכל דרך שתוכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא