ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 8 – החתימה של פרופסור מקגונגל

הרמיוני לא זכרה בצורה ברורה את אף אחד מהרגעים בהמשך היום עד הרגע שהתיישבה בארוחת הערב. היא הייתה טרודה במחשבות בצורה לא רגילה. איכשהו היא הצליחה לתפקד כשהובילה את תלמידי השנה הראשונה לארוחת הערב, אבל הראש שלה לגמרי לא היה שם איתה.
היא השתאתה נוכח האומץ שלה לנשק את פרד, והתחרטה שלא קבעו תאריך לצאת בו. היא גם התחרטה שלא נשארה לברר את תגובתו לנשיקה.
אלו היו מסוג הרגעים בהם הרמיוני הייתה צריכה מישהו לשתף אותו בלבטיה. והיא הייתה בטוחה שהארי ורון ממש לא יתאימו להתייעצויות מהסוג הזה.
ג'יני? זה מוזר. הוא אחיה. היא לעולם לא חשבה שתגיע לרגע בחיים בו תחשוב להתייעץ עם ג'יני על איך לצאת עם אחיה הגדול.
כשהרמיוני, רון והארי נכנסו לאולם הגדול הריכוז של הרמיוני החל לשוב אליה.
היא לא יכלה שלא לשים לב לפרד, ג'ורג' ולי שהתיישבו לא רחוק ממנה באותו השולחן. היא הסיטה במהירות את פניה מהם בחשש שפרד ישים לב שהיא מסתכלת.
המיון של תלמידי השנה הראשונה נגמר במהירות, ודמבלדור עלה לשאת דברים.
באמצע נאומו קטעה אותו המורה החדשה להתגוננות מפני כוחות האופל והחלה לשאת נאום. אפילו בתוך עננת המחשבות של הרמיוני, היא לא יכלה שלא לשים לב לדברים החריגים שנאמרו בנאום.
"משרד הקסמים מתערב בניהול של הוגוורטס," היא סיננה בשקט לכיוון הארי ורון, שבלי ספק לא הבינו דבר מהנאום של פרופסור אמברידג'.
-
"פרד, ג'ורג', מה קורה?" אנג'לינה התיישבה ליד לי ומול התאומים בארוחת הערב.
זה לא היה לגמרי מוזר, מכיוון שאנג'לינה הייתה חברה טובה של קייטי ואליסיה שתמיד הסתובבו יחד עם התאומים. אך מאז שפרד ואנג'לינה הפסיקו לצאת, בשנה שעברה, היא מיעטה להיפגש ולבלות בחברתם והאוירה בין שניהם נהייתה מעט מתוחה ולא נעימה.
באימוני הקווידיץ' זה לא מאוד הורגש מכיוון שאוליבר, קפטן הקבוצה, הקפיד מאוד על אוירה מקצועית וקשוחה באימונים.
"אני הקפטנית החדשה של הקבוצה השנה. נבחרתי להחליף את אוליבר. אני רוצה שניפגש בשבת בערב לקיים מיונים לשחקן החדש שיצטרף אלינו, אתם תוכלו להגיע?"
הטון שלה היה כמעט מקצועי-מדי. פרד תהה איך ירגיש לו להמשיך לשחק השנה בנבחרת הקווידיץ' כשאנג'לינה תהיה הקפטנית.
זה הולך להיות מביך...
"בוודאי שנגיע," אישר ג'ורג' במהירות, במטרה לזרז את סיום השיחה המביכה.
"מעולה. פרד?" היא הסתכלה בעיניו. בטנו התכווצה בתחושת אי-נוחות.
"אגיע, כמובן."
"מעולה... אז נתראה." היא קמה ועברה לשבת ליד אליסיה וקייטי בשולחן ממול.
-
בבוקר למחרת פרד וג'ורג' תלו במועדון של גריפינדור כרזה שמזמינה תלמידים להתנסות בשכר בשיקויים ובהמצאות שלהם. להיות שפני הניסיונות שלהם.
"כשהרמיוני תראה את זה, היא תהרוג אותך אחי," סינן ג'ורג' בבדיחות הדעת.
פרד מלמל משהו לא ברור בתגובה לדבריו.
"אחי, עדיין לא הבנתי מתי אתם יוצאים," העיר לי ללא קשר לשיחה.
"אני גם לא הבנתי, אבל לגמרי עומד לברר."
-
הרמיוני ניגשה לשיעור השיקויים שלה בחברת הארי ורון.
בדרכם לשם, הם פגשו בלונה לאבגוד, תלמידת שנה רביעית מרייבנקלו.
"היי הארי," היא נופפה לו בעניין.
"היי לונה," מלמל הארי. ניכר כי הוא מרגיש שלא בנוח. "אלו רון והרמיוני. תכירו, זו לונה. הכרנו בנסיעה ברכבת להוגוורטס. לונה היא גם חברה של ג'יני". הרמיוני ורון לא הספיקו לחזור אליו באותה הנסיעה ושניהם הרגישו ממש לא בנוח באותו הרגע.
"אני יודעת מי אתם. אתה אחד מהוויזלים הג'ינג'ים, ואת הכי חכמה בשכבה שלך. מוזר שאת לא ברייבנקלו," ציינה לונה בקלילות משונה.
"אממ.. כן, תודה", רון הגיב, נבוך מאוד.
"טוב, כדאי שנתקדם לשיעור, שלא נאחר." הרמיוני מיהרה להוסיף.
הם נכנסו לשיעור והתחילו ישר בעבודה עצמית. סנייפ התנהג בנבזיות כלפיי הארי ונוויל יותר מהרגיל.
הרמיוני נאנחה בינה לבין עצמה. השנה החמישית בהוגוורטס לא עושה רושם שתהיה קלה בשום מובן.
"סליחה, פרופסור סנייפ?" ראש אדמוני הציץ בפתח הכיתה. זה היה פרד.
"כן," סנייפ הרים את מבטו מהשיקוי הבוצי והמסריח של נוויל. ליבה של הרמיוני החיש את קצב פעימותיו. היא ניסתה לשמור על קור רוח.
"פרופסור מקגונגל ביקשה ממני למסור לך את הפתק הזה." פרד נכנס לכיתה ובזריזות הושיט חתיכת קלף מקופלת לפרופסור.
סנייפ בהה במשך זמן ממושך בפתק. לבסוף משך בכתפיו ואמר, "הרמיוני גריינג'ר, פרופסור מקגונגל מבקשת שתיגשי למשרדה בדחיפות".
נשימתה של הרמיוני נעתקה. לא ייתכן שזה אמיתי.
היא הרגישה את הצבע האדום מופיע בלחייה ומיהרה להשפיל את מבטה, לאסוף את חפציה ולצאת מהכיתה בזריזות.
כשדלת הכיתה נסגרה מאחוריה פרד התחיל לצחוק.
"היי 'מיוני, מה אומרת על ההברזה שארגנתי לך?"
פניה הבוערות כבר לא הטרידו אותה יותר מרגע שבו שמעה את ההקנטה. "אני פשוט לא מאמינה, פרד! הם יעלו על זה בוודאות! ושנינו ניענש!"
"הם לא יעלו על זה 'מיוני. מדובר באחת ההמצאות החדישות ביותר שלי ושל ג'ורג'. זו חותמת שנמכרת בעשרה גוזים בלבד ומחקה באופן אמין ביותר את חתימותיהם האישיות של כל סגל מורי בית הספר. גאוני, אני יודע."
 הרמיוני נשמה עמוקות, מנסה להירגע. היא לא אהבה לעבור על החוקים.
היא התחילה לצעוד בשקט, פרד צועד לצידה. לשניהם לא היה מושג לאן הם הולכים.
"אתה יודע פרד, כשאתה רוצה לדבר איתי, אתה יכול פשוט להתיישב לידי בארוחת הצהריים. אין צורך להגניב אותי משיעורים." היא אמרה לבסוף בהבעת פנים חמורת סבר.
פרד משך בכתפיו, על פניו הבעת פנים עדינה יותר. הוא כבר לא צחק וענה לה ברצינות גמורה. "אני יודע, 'מיוני. אבל רציתי לארגן לנו קצת פרטיות. בפעם הקודמת שניסינו לשוחח, פשוט נעלמת."
הרמיוני התרככה. יש משהו בדבריו.
הם יצאו מהטירה וצעדו במדשאה החיצונית. פרד הציע לה שיתיישבו, גבם נשען על הטירה ורגליהם על הדשא.
"כמעט כל הקיץ חשבתי להזמין אותך לצאת איתי. אחרי שהעזתי סוף-סוף לעשות זאת, נישקת אותי וברחת. אני לא כל כך יודע אם מדובר בהסכמה. רוצה להסביר לי?" הוא שאל, בוחן בזהירות את הבעתה.
"שמחתי מאוד שהתקרבנו הקיץ, פרד. הקשר שלנו היה לי ממש חשוב, וכשהתרחקת ממני בימים האחרונים הייתי מאוד מוטרדת מכך. אני חושבת שכל כך הופתעתי שלאחר הריחוק בחרת להציע לי לצאת איתך, שהתגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה פשוט לנשק אותך. אני לא יודעת בדיוק מה חשבתי," הרמיוני צחקקה.
"אם זו הסיבה לתגובה, אני מרוצה ממנה מאוד," פרד חייך בתגובה. הוא רכן לעברה לאט לאט, בוחן בזהירות את הבעת פנייה ומחפש סימנים של התנגדות. הוא חשב לנשק אותה, אך רגע לפני ששפתיו נגעו בשפתיה הוא עצר.
"הרמיוני גריינג'ר, האם תרצי לנשק אותי שוב?"
ושוב, הרמיוני לא ענתה לו במילים. תוך רגע קט שפתיה כבר היו על שלו.
הפעם הנשיקה לא נמשכה שניות ספורות, אלא התארכה. הרמיוני הרגישה חום בוער בכל גופה.
זה היה שונה כל כך מהנשיקה המסורבלת עם ויקטור בשנה שעברה.
פרד היה מאושר. זה היה טוב יותר מכל דמיון.
היא הסכימה לצאת איתו, היא רצתה לצאת איתו! ומדבריה, השתמע שהוא חשוב עבורה. היא הייתה מוטרדת כשהתרחק ממנה...
לאחר רגעים ארוכים ששפתיהם היו צמודות זו לזו, הם התרחקו והתנשמו. פרד כרך את ידו סביב כתפיה של הרמיוני והיא השעינה את ראשה על חזהו בעודם יושבים.
"האם סוף סוף אוכל להזמין אותך לדייט אמיתי? ראשון בבוקר?" הוא לחש.
הרמיוני הנהנה. הם קבעו להיפגש בראשון בתשע בבוקר מחוץ למועדון גריפינדור.
הרמיוני ביקשה שתוכל היא לחשוב על מקום שבו יקיימו את הדייט ולהחליט על כך בעצמה. היא רצתה לקחת אותו למקום שיהיה רחוק מכולם, וגם שמיוחד עבורה.
פרד הסכים. הוא ליווה אותה בחזרה לטירה ובכניסה אליה נשק לה במצחה ואמר, "לדעתי כדאי שכאן דרכינו יפרדו, אחרת נעורר חשד. תדעי שלמרות כל ההתנגדויות שלך, אני תמיד אשמח שתוציאי אותי משיעורים להברזה קטנה."
הרמיוני חייכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא