אף פעם לא באמת שנאתי אותך

שלום לכולם!

לקח לי קצת זמן לכתוב את הפרק הזה ואת הפרק הבא. סליחה על זה.

הנה הפרק השמיני, אשתדל להעלות גם את הפרק התשיעי היום או מחר. קריאה מהנה! אתם תמיד מוזמנים להגיב על משהו!

אלה

----------------------------------------------------------

הרמיוני נכנסה למשרד שלה יחד עם דראקו.

"מעניין מה יש בתור המזכר הזה," היא אמרה לדראקו.

"באמת מעניין." הוא אמר וחיבק אותה מאחורה.

הרמיוני פתחה את המזכר שהיה מקופל למטוס נייר וקראה בו בהתרגשות. עיניה אורו והיא צווחה.

"אני לא מאמינה!! דראקו, מעבירים אותי ללשכת שר הקסמים! מעכשיו אני המזכירה הראשית לשר! ראש המחלקה אמר שהוא מעריך מאוד את העבודה שלי בשלוש השנים האחרונות, והוא מרגיש שהקידום הזה מגיע לי ביותר!" היא לא האמינה שזה קורה! היא מחכה למזכר הזה כל כך הרבה זמן וסוף סוף הוא הגיע.

"אני כל כך גאה בך. אין לך מושג כמה!" היא הסתובבה אליו והעיניים היפות שלו ברקו והוא באמת התכוון למה שאמר.

היא נישקה אותו במתיקות על הלחי ואז הוא משך אותה לנשיקה סוחפת, לוהטת אך תמימה וממושכת.

הם התנתקו.
"אני אוהב אותך," הוא אמר לפתע בלי הכנה מוקדמת.

הלב שלה התפוצץ. היא הרגישה צמרמורת נעימה בגב. היא אהבה אותו כל כך. היא אהבה את חוש ההומור שלו, היא אהבה את העיניים שלו, היא אהבה את החיבוקים והנשיקות שלו באמצע הלילה, היא פשוט אהבה כל חלק קטן ממנו.

"אני אוהבת אותך גם.." שניהם הסמיקו כל כך אבל הם הבינו שזה היה רגע חשוב מאוד בקשר שלהם.

הם עמדו מחובקים לכמה דקות. דראקו התנתק מהרמיוני אחרי כמה זמן.

"אני חייב ללכת. יש לי כל כך הרבה מסמכים לקרוא." הוא יצא מפתח הדלת. הוא כמעט סגר אותה.

"את יודעת שגם אמברידג' הייתה יועצת בכירה לשר?" הוא פתח קצת את הדלת.

שניהם פרצו בצחוק מתגלגל.

"ביי דראקו," היא אמרה לו והפריחה לו נשיקה באוויר. עכשיו הוא באמת הלך.

"נו טוב, מעניין מה מכיל המכתב הזה," היא אמרה לעצמה.

זה היה מכתב מההורים שלה.

"הרמיוני מתוקה שלנו.

מה שלומך? כולנו פה בסדר. בגלל שמחרתיים יש לך יום הולדת, חשבנו שנארגן מסיבה קטנה בבית שלנו באוסטרליה ואז נצא כולם אל החוף שליד הבית.

תזמיני את החברים הכי טובים שלך.

אנחנו כבר נדאג להכל,

אמא ואבא."

אחרי המלחמה, ההורים שלה סוף סוף הבינו כמה היא עשתה כדי להגן עליהם והם היו אסירי תודה. מכיוון שהם תמיד אהבו את אוסטרליה, והרמיוני יכלה להתעתק אליהם מתי שהיא רצתה, הם החליטו להישאר שם, בעיר סידני.

היה להם בית גדול ואוורירי, בניגוד לבית שלהם בבריטניה, והרמיוני שמחה כשההורים שלה שמחו.

הם השתדלו לעשות בשבילה הכל, למרות שהם היו מוגלגים.

הרמיוני כל כך שמחה מהמכתב הזה.

היא הייתה צריכה להתחיל לארגן את רשימת המוזמנים.

כבר הייתה לה תדמית בראש של מי יוזמנו.

הארי, ג'יני, נוויל, לונה, דין ושיימוס (היא התיידדה איתם מאוד לאחרונה), ג'ורג' ואם כך גם אנג'לינה. אולי גם את פרוואטי. כן, היא תזמין את פרוואטי.

עכשיו הגיעה הדילמה הגדולה ביותר- דראקו או רון?

אם היא תזמין את דראקו יהיה לה יותר כיף, אבל זה יראה שהידידות שלה עם רון נגמרה. אם היא תזמין את רון, אז היא לא תהנה וגם לא יהיה סיכוי שדראקו ורון יהיו חברים. הכל יהיה מוזר מאוד.

למסקנה אחת היא הגיעה, דראקו חייב לבוא.

נו טוב, היא תביא את שניהם. השאלה היא אם כדאי לה לחשוף את מערכת היחסים שלה עם דראקו לכולם וכנראה לגרום לפיצוץ, או אולי כדאי לה להביא את דראקו על תקן ידיד...

גלגלי השיניים במוח שלה עבדו.

היא הגיעה למסקנה סופית. היא תזמין את שניהם. דראקו והיא ייאלצו לא להתנשק למשך כמה שעות.

היא שילחה את הפטרונוס שלה אל כל המוזמנים. היא אמרה את הכתובת להתעתקות, ישר אל תוך הבית של ההורים שלה כדי שהשכנים המוגלגים לא ישימו לב. היא אמרה גם מהי התוכנית, ושממש לא צריך להביא מתנות. המתנה הכי גדולה תהיה הם, החברים הכי טובים שלה.

כולם אישרו הגעה, חוץ מרון, שפטרונוס הכלב שלו אמר לה שהוא ממש מצטער אבל הוא לא יוכל לבוא, הוא מאוד עסוק והוא מתחיל קורס הילאות.

הרמיוני די שמחה למען האמת. ככה היא לא תצטרך לראות את רון וגם היא ודראקו יוכלו להיות יותר מידידים.

היא שילחה פטרונוס נוסף, אל דראקו.

"דראקו, אם אתה יכול להגיע למשרד החדש שלי ולעזור לי להכין אותו זה ממש יעזור לי! גם כדאי שנדבר על משהו,"

היא הרחיפה את רוב החפצים במשרד אבל גם לכשפי הרחפה יש מגבלות. אחרי החפץ העשירי היא לא יכלה להרחיף עוד דברים. בדיוק כשארגז מלא במסמכים נפל על הרצפה והתפזר, דראקו נכנס. הוא חייך אליה חיוך מקסים ובתנועת שרביט אחת וקלילה הארגז הסתדר שוב.

"אני מניח שגילית סוף סוף על המגבלות של ווינגרדיום לביוסה," הוא אמר. "גיליתי עליהן כשגם אני קודמתי ונאלצתי להרחיף רק עשרה חפצים בכל פעם." הוא הרחיף עוד עשרה חפצים ובייחד הם הלכו להם עד ללשכת השר. הרמיוני ידעה מיד מהו המשרד שלה מכיוון שמישהו כבר תלה שם שלט פליז, שעליו היה כתוב:

'הרמיוני גריינג'ר,

מזכירה ראשית לשר הקסמים'

היא לגמרי אהבה את זה. היא פתחה את הדלת.

המשרד היה רחב ידיים, קירותיו צבועים בסגלגל נעים, הצבע האהוב עליה. הרצפה הייתה מורכבת מאריחים גדולים מאוד ובהירים. חוץ משולחן עבודה לבן וגדול, לא היה שום דבר אחר בתוך המשרד.

"טוב," היא אמרה לדראקו.

"צריך לסדר פה קצת." הוא השלים.

ראשית, היא הוסיפה שני עציצים גדולים. את כל הניירת היא ארגנה בתוך ארון מעוצב. היא הוסיפה שתי כורסאות בכניסה למשרד, וכיסא העבודה שלה היה צבוע בצבע כמו הקירות. בכישוף אחד היא הפכה קיר אחד מתוך הארבעה לקיר לבנים.

"וואו.." אמר דראקו והסתכל מסביבו בהשתאות.

"זה אחד מהדברים הנחמדים בלהיות מזכירה לשר. אני יכולה לעצב לעצמי את המשרד וזה אחד החדרים היחידים במשרד הקסמים כולו שאין עליו כישוף נגד 'השחתה', או עיצוב יצירתי של עובדים אחרים. אני מניחה שזאת הסיבה שאמברידג' העדיפה להישאר בתפקיד הזה, נתנו לה לעצב את החדר בסגנון שלה. איכ." היא צחקה.

"חשבתי שקראת לי לכאן מעוד סיבה," הוא אמר פתאום.

"אתה צודק. נכון יום ההולדת שלי עוד יומיים?"

"נכון," הוא אמר

"אז אני רוצה שתבוא. אנחנו נצטרך לספר שם לכל החברים שלי על מערכת היחסים שלנו." היא אמרה.

"וויזלי יהיה שם?" הוא שאל.

"לא. הוא אמר שהוא מאוד עסוק ולא יכול לבוא. הוא אמר שהוא התחיל קורס הילאות," היא אמרה. את החלק האחרון של המשפט היא אמרה בטון לא משוכנע.

"הוא באמת התחיל קורס הילאות." אמר דראקו.

"באמת?" היא שאלה. רון תמיד היה כזה עצלן, היא לא האמינה לזה.

"כן. ראיתי  אותו במטה ההילאים לפני שבוע, הוא קיבל את טופס ההרשמה. אפשר לומר שהוא ופוטר ממש חגגו שם."

"וואו. לא ידעתי. חשבתי שזה סתם תירוץ."

"בכל מקרה, עזבי את רון. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שההתוודות שלנו לא תיגמר בצרחות והתעלפויות?" הוא שאל.

"אנחנו צריכים לספר להם בהדרגה. נצטרך להגיד להם את זה מתישהו אבל בוא לא נעמיס על החושים שלהם ולא נהיה יותר מידי דביקים," היא חייכה אליו.

"מוסכם." הוא אמר, גם בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא