הנרי ומקס

מקס ישב בספרייה של הוגוורטס ועשה שיעורי בית בתולדות הקסם. היה שם חמים ונעים, ופטפוטים עדינים נשמעו מכל עבר. מקס הרגיש כאילו הוא עומד להרדם.

"הנה אתה!" נשמעה צעקה פתאומית .

מקס סובב את ראשו וראה את הנרי מתקרב אליו כמו רוח סערה. כל התלמידים בשורה בספרייה הביטו בהנרי בעצבים.

"יופי, תקשיב, אני צריך את העזרה שלך כמה דקות", אמר הנרי והניח יד על כתפו של מקס.

"דבר בשקט. מדאם פינץ עוד שניה תגיע", אמר מקס.

"זה בסדר היא אוהבת אותי", אמר הנרי, "בוא".

"לא בא, אני באמצע לעשות שיעורי בית."

"זה בקשר לדיאן, היא צריכה את העזרה שלנו."

"מה עזרה?" שאל מקס.

"בוא מהר אני אסביר לך בדרך."

מקס נעמד. הם יצאו לאולם הגדול ומשם החוצה למדשאות.

"מה קרה לדיאן?"

"היא נתקעה במאורות של סלאזאר."

"שזה?" שאל מקס.

"מקום לא סימפתי…"

"איך אתה יודע שהיא נתקעה שם?"

"אהה…" הנרי גירד בראשו במבוכה.

"מה?..."

"אני שלחתי אותה לשם…" אמר הנרי.

מקס של בו מבט זועם. "אני לא מאמין עליך…."

"לא, זה היה למשהו חשוב… לפי האגדות יש שם את המראה של סלאזאר, ו… לא משנה. צודק, לא הייתי צריך לערב את דיאן."

"תודה." אמר מקס בעצבים.

הנרי הוביל אותם לתוך היער האסור. הם התקדמו בערך עשר דקות עד שהגיעו לקרחת יער.

"קבל", אמר הנרי למקס וקרץ. הוא פסע למרכז הקרחת ונעמד על סלע בודד שניצב שם. הוא הניף את שרביטו ואמר, "סובמאיאה!"

הנרי קפץ מהסלע והסלע החל להסתובב על צירו. הוא התרומם מהרצפה ונעצר באוויר בגובה שני מטר.

הנרי קד למקס קידה מלכותית.

"ייאלה, סתום ת'פה", אמר מקס וניגש להביט מתחת לסלע. היה שם חור באדמה בעומק שני מטר. מקס, שכבר הכיר את הנוהל בהרפתקאות כאלה, התיישב על הקצה וקפץ פנימה. הוא נחת בעמידה, ושניה אחר כך הנרי קפץ אחריו.

הסלע נסגר מעליהם בקול רעם.

"אוקיי, לומוס!" אמר הנרי. השרביט שלו האיר חדר קטן, שבקצהו גרם מדרגות מסתלסל היורד היישר למטה.

"מה זה המקום הזה?" שאל מקס, "ואיפה דיאן?"

"זה הכניסה למאורות של סלאזר. תקשיב מקס, החלק המסובך זה שיש פה הרבה עטלפי בשר שאסור שישמעו אותנו," אמר הנרי, "נצטרך לרדת בשקט".

"איפה דיאן?"

"לא יודע".

הם התחילו לרדת במדרגות. המדרגות היו קצרות ואחרי שתי דקות הם הגיעו לקומה למטה. כמה שלדים היו מפוזרים סביבם.

הישר לפניהם, על במה מוגבהת, נחה מראה קטנה. מראה בגודל של מראה כיס. מתחת למראה היו כמה מדרגות שהובילו אליה, ועל המדרגה התחתונה ישבה דיאן.

"דיאן!", מקס רץ קדימה.

"שששש!" לחשו הנרי ודיאן יחד. מקס הגיע לדיאן ולחש -"דיאן מה קרה?"

"כן דיאן מה קרה?" הצטרף אליהם הנרי, "את נראית בסדר, למה לא יצאת מפה לבד?"

"אתה יא חתיכת בן -" היא לחשה להנרי. "ירדתי עד לפה, באתי לקחת את המראה וברגע שנגעתי בה נהייתי עיוורת! אני לא רואה כלום!"

"אה… למה נגעת בה? היית צריכה להביא כפפה או משהו…" אמר הנרי.

"טוב שאתה אומר עכשיו", אמרה דיאן והתחילה לבכות. מקס חיבק אותה.

"טוב, טוב, די חלאס," אמר הנרי בשקט ועלה במדרגות.הוא הוציא מכיסו ממחטה ותפס איתה את המראה. "יאלה בואו נצא מפה".

מקס עזר לדיאן לקום, וברגע שהיא נעמדה היא התחילה לצעוק.

"שששש!!!" צעק הנרי. אבל היה נראה שמשהו דוקר את דיאן מכל הכיוונים. היא התחילה להתקפל ולהתגלגל על הרצפה. מכל הכיוונים התחילו להשמע רשרושי כנפיים וקולות בתדר גבוה.

"טוב, מטומטמת, היא העירה את העטלפים", אמר הנרי, "אני חייב לעשות עכשיו את הדבר הזה..."

הוא הגיע ונעמד ליד מקס ודיאן. מקס החל לראות עיניים מעופפות מתקרבות אליהם במהירות מקצה המסדרון. הנרי הוציא את המראה עם הממחטה, וניפץ אותה על הרצפה.

המראה התרסקה בהבזק אור ענק ומסנוור.

מקס פקח את עיניו, והם היו שוב במדשאות בחוץ.

"מה קרה?" שאל מקס והביט סביבו. הנרי עמד לידו ודפק באגרוף קמוץ על ראשו.

"זוג מטומטמים", הוא אמר והלך משם חזרה לכיוון הטירה.

מקס עזר לדיאן לעמוד והיא הביטה סביב במצמוץ עיניים. "אוקיי אני רואה שוב. הכל בסדר. אין סכינים. מה קרה הרגע?"

"לא יודע", אמר מקס.

"הנרי הזה מטומטם".

"מפגר".

"אדיוט".

"כן. תגידי, בא לך לבוא איתי מחר להוגסמיד?" שאל מקס.

היא חייכה. "כן, העיקר רק שהנרי לא יבוא איתנו".

"לגמרי".

מקס נפרד מדיאן באולם הכניסה של הוגוורטס. היא נתנה לו נשיקה קטנה על הלחי והלכה חזרה לחדר שלה במעונות של הפלפאף כדי להתאושש. מקס עלה לחדר שלו במעונות גריפינדור בתחושת ניצחון.

בחדר שלו, על השידה שליד המיטה של הנרי, עמדה מראה קטנה. הנרי שכב שם על המיטה.

"רגע, לא ניפצת אותה?" שאל מקס, ולפני שהנרי הספיק לפתוח את פיו להגיב מקס אמר - "אה לא משנה. שכחתי שאין לי כוח לדבר איתך."

הנרי סגר את פיו, ואחרי רגע אמר, "אתה לא תעמוד בזה אפילו יומיים".

מקס הפנה אליו את הגב, אבל ידע שהוא צודק.

הפרק הבא יעלה בקרוב - תרשמו לעדכונים:)

הפרק הקודם		הפרק הבא