משפחות

קסנדרה ודרומיר ישבו ואכלו ארוחת בוקר, יחד עם בנם רמוס.

הארוחה הייתה ללא ספק טעימה:

ביצים, ירקות, טוסטים, ומיני מאכלים אחרים.

״אימא, לאיזה בית ספר לקסמים אני אלך?״ שאל רמוס בן האחת עשרה.

״אמ... מתוק, חשבתי שדיברנו על זה..... אנחנו לא יודעים, בהתחשב במצב שלך...״ אמרה קסנדרה בהיסוס.

קסנדרה דיברה על העובדה הפשוטה שרמוס הוא אדם זאב.

״אז אני לא אלך ללמוד קסמים בכלל?!?!?״ הזדעזע רמוס.

״ברור שכן!״ מיהר אביו להסביר.

״רק צריך למצוא בית ספר מתאים לצרכים שלך!״ אמר לו.

״אוקיי״ נרגע רמוס.

״היי, הנה אלי!״ קראה קסנדרה.

אלי הייתה חברתו הטובה ביותר, והיחידה, של רמוס.

הם היו ביחד מאז גיל שנתיים, והיא היחידה שסיפר לה על היותו איש זאב, חוץ מהוריו.

וכמו שקסנדרה אמרה, מיד צצו פנים מנומשות מהדלת.

אלי נכנסה.

אלי הייתה ילדה חמודה מאוד: אכפתית, אוהבת לעזור, ומתלהטת מהר.

היה זה רמוס שהרגיע אותה כל הזמן.

אולי הלהט הגיע מעצם זה היותה ג׳ינג׳ית.

אלי הייתה בעלת שיער אדום ארוך ומתולתל, עיניים שחורות מעט מלוכסנות, ועור בהיר ומנומש.

״היי רמוס! לא תאמין! קיבלתי מכתב מאילברמורני!״ צווחה בהתרגשות אלי.

״באמת?!?!?״ שאל רמוס וחיבק את חברתו הטובה.

לפתע נשמעו נקישות על החלון.

רמוס פתח אותו וינשוף הטיל מעטפה על ראשו של רמוס והתעופף משם.

רמוס לקח את המעטפה והסתכל עליה.

סמל של נחש כסוף על רקע ירוק, אריה זהוב על רקע אדום, נשר ברונזה על רקע כחול, וגירית שחורה-לבנה על רקע צהוב, התפתלו סביב האות אייץ׳.

רמוס ואלי החליפו מבטים עצובים, מבינים שהם הולכים להיפרד. 

הפרק הקודם		הפרק הבא