אני

היה לי יום מדהים היום!

כי היום הלכנו לסימטת דיאגון.

אה!!!!!!!!!!!!

האגריד אסף אותי בבוקר, בלי ההורים שלי.

הלכנו לסימטת דיאגון.

נכנסנו דרך פונדק מוזר, עם פונדקאי חביב ומבוגר, שקוראים לו טום, שחייך אלינו חיוך מלא שיניים.

חיוך מוזר, אבל נחמד מאוד. 

אני תוהה איך הוא יראה כשלא יהיו לו שיניים......

בכל אופן, האגריד נקש עם המטרייה הוורודה שלו על כמה לבנים, והקיר נעלם.

הייתי בהלם.

המשכנו ללכת.

הלכנו לעבר חנות גלימות.

האגריד השאיר אותי שם והלך לקנות לי ספרים.

פגשתי שם ילדה נחמדה.

יש לה עיניים שחורות מלוכסנות ושיער שחור חלק.

היא אמרה שקוראים לה קלאודיה ואני אמרתי לה שקוראים לי לילי.

דיברנו, ובסוף כשגמרנו שם ממש הצטערתי.

הלכתי אל האגריד, והלכנו לקנות שרביט.

האגריד הצליח להיכנס אל תוך החנות הקטנה, רק בקושי.

אחרי הרבה רטינות וקללות הוא הצליח להידחק אל תוך כיסא שהיה בפינה.

אדון אוליבנדר נתן לי שרביט לנסות, נופפתי בו, והשרביט הפך את האגריד לבלונדיני.

האגריד נגע עם המטרייה הוורודה הפירחונית שלו בשיערו ובבת אחת הוא חזר להיות שחור.

אדון אוליבנדר נעץ בהאגריד מבט חשדני.

לבסוף אחרי הרבה מאוד שרביטים, מצאתי את השרביט המתאים.

״26 ס״מ, ערבה בוכייה, גמיש. נחמד לכישופים.״

שילמנו ויצאנו מהחנות.

אחרי זה אכלנו גלידה והאגריד הסביר לי על קווידיץ׳.

כשחזרנו הביתה הייתי מאושרת.

הפרק הקודם		הפרק הבא