יומנה של מכשפה

90\9\2

היום ירדתי לאכול את הארוחת בוקר בשעה מוקדמת, אכלתי טוסט ופרות.
הם היו מדהימים, כמו כל דבר במקום הזה!
לאחר מכן החלטתי לעשות סיור בהוגוורטס, המקום הזה ענק!
שטחים גדולים ומדשאות יפות, ערוגות פרחים וירקות, אגם שנקרא האגם השחור, יער צפוף, ענק, ומלא מפלצות, שנקרא היער האסור, מספר חממות ומבנים אחרים, וגם מגרש קווידיץ'.
יש גם ינשופיה בה ישנים וגרים כל הינשופים, גם אלה שבבעלות התלמידים וגם הינשופים של בית הספר.
שלושת המגדלים הגבוהים ביותר הם מגדל האסטרונומיה, מגדל רייבנקלו ומגדל גריפינדור.
ישנם 142 גרמי מדרגות בבית הספר שיודעים לזוז לבד.
יש פה גם רוחות רפאים מדברות!
זה מרגיש שיש קסם באוויר...
מ-ד-ה-י-ם פה!!!!!!!!
הסבירו לנו היום שישנו המנון רשמי של בית הספר, אבל שרים אותו רק שמנהל בית הספר במצב רוח טוב במיוחד והוא רואה לנכון לשיר את ההמנון.
לשיר אין קצב קבוע, כל אחד יכול לשיר אותו באיזה קצב שיבחר. מילות השיר הן אלה:

"הווגורטס, הוגוורטס,

הוגי הוגי הוגוורטס.

כולנו כאן רוצים ללמוד.

מזקן ועד טף; מקריח כמו דף

עד תינוק עם אפונצ'יק ורוד.

הראש שלנו כאן זועק לתוכן של ממש,

ביינתיים הוא חלול וריק מלבד אבק וקש.

על כן למדנו עוד ועוד

בתקופתנו כאן,

ועל הלימודים נשקוד

עד שייצא עשן."

לא שיר מאוד יפה, אם תשאלו אותי.
בסגל של הוגוורטס הרבה פרופסורים מוכשרים וחכמים.
כל אחד מהם מתמחה בנושא ספציפי.
תפקידים נוספים כוללים את השרת, אחות בית הספר, ספרנית ושומר הקרקעות והמפתחות של הוגוורטס.
יש מגוון רב של שיעורים הנלמדים בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
נכון מגניב!?!?!??!?!?!??!?
והדבר שהכי אהבתי היה הספריה! אירמה פינס הספרנית הזכירה לנו את מה שהיה כתוב על הכריכה הפנימית של כל ספר, אזהרה: מי שיקרע, יחתוך, יתלוש, יקפל, יכופף, יקשקש, ישרבט, ילכלך, יכתים, ישליך, יפיל, יזיק, יפגע או יפגין חוסר כבוד כלפי ספר זה בכל אופן שהוא, ייאלץ לשאת בתוצאות הנוראות ביותר שבכוחי להבטיח.
השאלתי איזה 8 ספרים לפני שיצאתי!
הלכתי לאגם וקראתי את אחד הספרים שהשאלתי, כשסיימתי אותו הנחתי אותו בצד ופתאום ראיתי משהו בשמים.
המשהו התקרב והתקרב עד שראיתי שזה ינשוף, אחת הכנפיים שלו הייתה שבורה והוא נפל.
הוא נחת בתוך האגם והתחיל לטבוע!
לא חשבתי הרבה, פשוט קפצתי למים ככה כמו שאני (בלי הספר כמובן) שחיתי אליו, תפסתי אותו וחזרתי בשחייה (הייתי 3 שנים בחוג שחייה).
האגם היה ממש ממש ממש ממש ממש קרררר אבל לא שמתי לב לזה עד שיצאתי ממנו.
אבל איך שיצאתי התחלתי לרעוד מקור כמה בנות משנה 2 ראו אותי ורצו להביא לי מגבת.
"תודה" אמרתי.
"תודה לנו?! את זו שהצילה את הינשוף" הן אמרו.
המשכנו קצת לדבר ואז אמרתי: "טוב, אני צריכה לעלות להתלבש ואז לקחת אותו לינשופייה".
חזרתי מהינשופייה בדיוק בזמן לשיעור הראשון לאותו יום, שינויי צורה.
כשהגנו לשיעור מקגונגול הסבירה לנו על השיעור, היא הסבירה שזה מקצוע מסוכן ושמי שלא יתנהג יפה בשיעור שלה יוצא החוצה ולאיחזור.
לאחר מכן היא הפחה את השולחן שלה לחזיר ובחזרה לשולחן, ברור כולם (חוץ ממני) חשבו שישר יוכלו להתחיל להפוך רהיטים לשולחנות, אבל זה היה ברור שאנחנו צריכים ללמוד קודם!
העתקנו כל מיני נוסחאות שלמדתי באל פה (הן לא כאלו מסובכות כשלומדים אותן) ולאחר מכן נתנה לכל אחד גפרור שיהפוך למחט.
לי היא נתנה אחרונה. אז על הניסיון הראשון הצלחתי, זה כבר היה סוף השיעור אז הלכתי להראות את זה למקגונגול והיא התרשמה!
השיעור השני היה... התגוננות מפני כוחות האופל.
האמת שהשיעור הזה לא ממש היה כמו שחשבתי, לכיתה היה ריח של שום ופרופסור קווירל לא ממש לימד אותנו משהו היום, הוא רק סיפר לנו סיפורים שאפילו לא בטוח שהם נכונים! נגיד הוא סיפר לנו איך הוא השיג את הטורבן שלו: הוא קיבל אותו מתנה אחרי שגירש זומבי, אבל כששיימוס שאל אותו איך הוא הסמיק נורא והגמגום שלו התגבר!
השיעור השלישי היה... שיקויים!
שיעור שיקויים התרחש למטה במרתפים. היה שם ממש קררר והשיער שלי עדיין היה רטוב!
המקום לא היה נעים במיוחד, היו שם חיות משומרות שצפו בתוך צנצנות זכוכית.
סנייפ התחיל את השיעור בקריאת שמות ונעצר על השם של הארי
הוא אמר: "אה כן, הארי פוטר הידוען החדש שלנו."
חצוף! זה היה ממש מיותר!
כשהוא סיים הוא התחיל את השיעור.
"אתם כאן ללמוד את המדע העדין ואת האומנות המדויקת של הכנת שיקויים. מכיוון שכמעט ואין כאן הנפת שרביטים מטופשת, רבים מכם יתקשו להאמין שזה קסם. אני לא מצפה שבאמת תבינו את היופי של הקדרה המבעבעת עם האדים המפעפעים בה. את הכוח העדין של הנוזלים שמתפשטים בתוך עורקיו של האדם, מכשפים את בינתו, מכשילים את חושיו... אני יכול ללמד אתכם איך לשמר תהילה בבקבוק, לבשל ניצחון, אפילו לפקוק את המוות - בתנאי שאינכם קבוצה של אידיוטים מוחלטים כמו אלה שאני זוכה ללמד בדרך כלל."
אין ספק שהייתי להוטה להוכיח שאני לא אידיוטית...
"פוטר" אמר סנייפ פתאום "מה אקבל אם אוסיף אבקת שורש אספודל למרקחת לענה?"
הרמתי את היד.
זה ממש ברור! זהו שיקוי המוות החי!
"אני לא יודע אדוני" אמר הארי.
שפתו של סנייפ התעוותה בבוז.
"נראה שתהילה אינה הפתרון להכל" אמר סנייפ, ולגמרי התעלם מהיד שלי!
"בוא ננסה שנית, פוטר. אם הייתי מבקש ממך למצוא לי בזואר, היכן היית מחפש?" שאל סנייפ את הארי ואני הרמתי את היד הכי גבוה שיכולתי.
זה בתוך קיבה של עז!!!!!!
"אני לא יודע, אדוני" אמר הארי.
"חשבת שלא תפתח ספר לפני שתגיע לכאן, מה, פוטר?" והוא המשיך להתעלם ממני!
"מה ההבדל, פוטר, בין חונק הזהב לברדס הנזיר" ואני נעמדתי וידי באוויר.
הם שניהם אותו הצמח: אקוניטון!!!!!!
"אני לא יודע" אמר הארי "אבל אני חושב שהרמיוני יודעת, למה שלא תשאל אותה?"
סוף סוף מישהו שם לב אלי!

"שבי במקום" הוא אמר לי "לידיעתך, פוטר, אספדול ולענה יוצרים ביחד שיקויי שינה חזק כל כך, עד שהוא מוכר בשם שיקויי המוות החי. בזואר זו אבן שנלקחה מתוך קיבה של עז והיא תרופה למרבית הרעלים. ובאשר לחונק הזאב וברדס הנזיר, שניהם מתייחסים לאותו צמח, המוכר בשם אקוניטון."
בכל אופן אני חייבת לרוץ לשיעור הרביעי...

הפרק הקודם		הפרק הבא