מסדר עוף החול קורא הארי פוטר

מי שביקש שאדלג לספר החמישי: מצטערת... אה, ותודה עצומה ל25 המנויים שלי!!! מעכשיו, אקדיש לשלושה כל פעם

הפרק היום מוקדש ל: Queen of Narnia, .The Evil Queen, מריפופינס

תודה רבה לשלושתיכן!

איש הופיע בפינה שעליה השגיחה החתולה. הוא הופיע בפתאומיות ובדממה כזו שהייתם חושבים כי הרגע האדמה פלטה אותו. זנבה של החתולה זע בעצבנות ועיניה הצטמצמו.

מקגונגל: "הו, חתולה טובה. בסדר, אני אמשיך...."

שום דבר דומה לאיש הזה לא נראה מעולם בדרך פְּריוֶוט. הוא היה גבוה, רזה וזקֵן מאוד, אם לשפוט לפי שׂערו וזקנו הכסופים, ששניהם היו ארוכים מספיק כדי לתחוב מתחת לחגורה שלו.

דאדלוס: "שמעתם פעם על פאה?"

מרלן: "...שהמוגלגים הגאונים המציאו,"

ארתור: *מהנהן בהסכמה מלאה*

כולם חוץ משניהם|: *נאנחים בכבדות*

אלבוס: "תשאר כמו שאתה, יקירי. אל תתן לאף אחד לשנות אותך. ובאותה הזדמנות, תזכיר לי כשגרינדוולד יהיה בסביבה להזכיר לו שאותך מחסלים ראשון," 

לילי: "תמיכה מלאה מצדי."

הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה שנגעה בקרקע, ומגפיים עם עקבים גבוהים ואבזמים. עיניו הכחולות היו בהירות, בוהקות ומבריקות מאחורי זגוגיות משקפיים בצורת חרמשים, ואפו היה ארוך ומעוקל, כאילו נשבר לפחות פעמיים. שמו של האיש היה אַלְבּוּס דַמְבֶּלְדוֹר.

לילי: "רגע, גם קוראים לספר הארי פוטר, גם מוזכר בו הוגוורטס, גם מדברים על אחותי ובעלה, ועכשיו גם אלבוס?"

ג'יימס: *בנימה של תיקון מציק כזה* "את מתכוונת, אלבוסוני חמודוני."

אלבוס (או ליתר דיוק אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן אלבוסוני דמבלדור חמודוני): "אני מוחמא. ובאותה הזדמנות, כל בן מוגלגים כאן מוזמן ללכת לחפש את הסופר של הספר, כדי שהוא ימות. לא טהורי הדם הקדושים..." *קולט מה הוא אמר ומחייך בהתנצלות*

לילי: "עדיף שסוור-מאוס יעשה את זה."

אַלבּוּס דַמבֶּלדוֹר נהג כאילו הוא אינו מודע לכך שברחוב שאליו הגיע זה עתה, שום דבר הכרוך בו, החֵל בשמו וכלֵה במגפיו, לא יתקבל בברכה.

הסטיה: "כן, כן, פה אין מה להעיר. חוץ מזה שכל מי שלא מקשיב לספר שילך לברר אצל ממשלת המוגלגים על רולינג אחת." 

כל מי שלא מקשיב לסיפור: *איכשהו מקשיב והולך*

אליס: "מזל שניערת מאתנו את סוור-מאוס."

הוא היה עסוק מדי בחיטוט בגלימתו בחיפוש אחרי משהו. אבל בכל זאת נראה שהוא מרגיש שמישהו מסתכל עליו, כי לפתע הרים את מבטו והביט בחתולה, שעדיין בהתה בו מהצד השני של הרחוב. משום-מה, דמותה של החתולה שיעשעה אותו. הוא ציחקק ומילמל, "איך לא ניחשתי."

אלבוס(וני חמודוני): "אבל כן ניחשתי!"

הוא מצא את מה שחיפש בתוך כיסו הפנימי. זה נראה כמו מצת סיגריות כסוּף.

סיריוס: "אלבוסית? התחלת לעשן, חמודה?"

מקגונגל: "חצוף! ריתוק בחמש, החדר שלך, כיכר גרימולד מספר שתים עשרה! אה, זה שלושה מטרים מכאן..."

הוא הרים את המכסה, הניף את החפץ באוויר ולחץ על המתג. פנס הרחוב הקרוב אליו כבה בקול פִּצפוץ קטן.

הקונדסאים: *מזמרים, המנגינה של יונתן הקטן* "אלבוסון הקטן, שכח להדליק ת'אור, נאבד המסכן, ונפל לחור..."

אלבוס(ון הקטן): "למה כולכם יורדים עליי היום? אני לא מורה או משהו? יש לכם מזל שאתם לא בני מוגלגים... אגב, זה הכי טוב שלכם?"

הוא לחץ שוב – והפנס הבא בתור היבהב וכבה. תריסר פעמים לחץ על המעמעם, עד ששני האורות היחידים שנותרו בכל הרחוב היו זוג נצנוצים זעירים רחוקים, עיניה של החתולה שצפתה בו.

ג'יימס: "מעניין למי..."

סיריוס: "העיניים ככה..."

פיטר: "מצנצנצות..."

רמוס: *לא זורם איתם*

אילו מישהו היה מציץ מחלונו באותה שעה – אפילו היתה זאת גברת דַרסְלי חדת-העיניים –

לילי: "היא לא חדת עיניים. תהיו בטוחים בזה,"

הוא לא היה רואה דבר מן המתרחש על המדרכה.

ארתור+מרלן: "מוגלגים לא עיורים או טיפשים!"

דַמבֶּלדוֹר הכניס את המעמעם חזרה לְכיס גלימתו והתחיל ללכת לכיוון בית מספר ארבע, שם התיישב על החומה לצד החתולה. הוא לא הביט בה, אבל אחרי רגע דיבר אליה.

אלבוס: "עד איזו רמה הורדתם אותי כאן? מדבר לחתולה?!"

"מי היה מנחש שאפגוש אותָך כאן, פרופסור מֶקְגוֹנַגֶל."

מקגונגל: "נחמד שמישהו ניחש שאני החתולה המנומרת היחידה באיזור עם ריבועים סביב העיניים."

הוא פנה לחייך אל החתולה המנומרת, אבל זו נעלמה. במקומה הוא

ג'יימס: "האם הוא זה המחזר של מקגונגל?"

סיריוס: "לעולם לא נדע,"

מצא את עצמו מחייך אל אשה חמוּרת-סבר שהרכיבה משקפיים מרובעים, בדיוק כצורת הסימנים שהיו סביב עיניה של החתולה.

פיטר: "טוב, כנראה יש עוד אנימאגים במסדר..."

ג'יימס: "אהבל באמת לא שמת לב לזה עד עכשיו?"

גם היא עטתה גלימה, בצבע איזמרגד. שׂערהּ השחור היה מתוח לאחור ואסוף בפקעת הדוקה. היא נראתה מוטרדת למדי.

אליס: "איזמרגד זה לא אבן?"

הפרק הקודם		הפרק הבא