לילי וג'יימס סודות נחשפים

 פרק 8

הפרק הזה מוקדש ל-עלמה קלפר ל-אנבת' צ'ייס בת אתנה 1 ל-omeridan המדהימים!!

וואו, מלא זמן לא כתבתי. אני יודעת שזה לא תרוץ, אבל הלמודים התחילו.

בסוף הפרק אני אשאל שתי שאלות.

תהנו:

נ.מ לילי, כללי

שחרור, זה מה שהיא הרגישה.

פעם ראשונה שהיא משוחררת מאז שקרה המקרה.

"את- את- את-" 

"בתולת ים" היא השלימה אותו.

חשש מילא אותה, מה עם רמוס לא יקיים את ההבטחה שלו? מה עם הוא יספר עליה?

היא לא תצא מזה, להסתיר דברים ממשרד הקסמים זה מסוכן.

"איך את?, איך זה?, זה מדהים, אני בחיים לא ראיתי בת ים שיש לה אופציה לרגליים."

הוא נדהם, והחשש עזב אותה, הוא לא מפחד ממנה, הוא מתפעל ממנה.

"איך?" הוא שאל שוב.

"אני אספר לך הכל" היא משכה את עצמה מהמים, ברגע שהיא תתייבש הרגליים יחזרו.

"אני אספר, באמת, אבל אתה חייב להבטיח שלא תגלה לאף אחד. אני רצינית, אפילו משרד הקסמים לא יודע"

היא צחקה למראה הבעת פניו, "דמבלדור ומקגונגל יודעים, הם אמרו לי לחכות, אני לא יודעת עם נספר למשרד הקסמים או לא"

היו כמה רגעים של שקט, ואז רמוס אמר "מבטיח".

"אז, איך חוזרות לך הרגליים כל הזמן?"

לילי עצמה עיניים והתרכזה, היא דמיינה מגבת לבנה תלויה על מסמר בקיר.

ומיד הופיעו השניים.

"אתה יכול להביא לי אותה בבקשה?"  

הוא הבין ישר את הכוונה שלה, והביא לה את המגבת הגדולה.

היא עטפה את הזנב שלה והחלה לשפשף על מנת לייבש.

תוך כמה שניות היא הרגישה את שערה יבש שוב ואת זנבה נפרד ומתכווץ והקסם עושה אותה כבר לבושה.

תוך שלוש שניות היא חזרה להיות לילי אוונס הנורמלית עם הרגלים הנורמליות שכולם מכירים.

רמוס היה בהלם טוטאלי.

היא נעמדה וחיבקה את רמוס, מה שהיה מוזר כי הוא היה יותר גבוהה ממנה,

אבל כרגע היא חשה אהבה בלתי מוגבלת לחברה הטוב.

"מהיום נגן זה על זה" הוא לחש לה, והיא הנהנה.

אחר כך הם יצאו מהחד הנחיצות למדשאות והתיישבו על שפת האגם.

"אסור לי לגעת במים, במקרה ואני נוגעת בהם יש לי 15 שניות עד שאני מתשתנה.

קרו כמה פעמים שהייתי קרובה לשינוי מול אנשים, תמיד הצלחתי להיחלץ מזה, אבל זה מסוכן.

איך השינויים שלך?" היא דברה בשקט, היא ידעה שאין שם אף אחד, אבל בכל זאת.

"כואבים" הוא הוא בהה לכיוון היער האפל, "שהשיניים חותכות את החניכיים והעצמות גדלות,

אבל יש בזה משהו מרגש כל פעם, אני לא מדבר על הפחד שאני אפגע במשהוא, אלה על זה שאני מרגיש חזק יותר,

הטבע שלי זה הזאב, כשאני רמוס אני מרסן אותו אבל בתור הזאב אני המפחיד, אני הגיבור בסיפור שלי.

זה מחזק אותי, זה מגן עלי, אני לא אוהב שמפחדים ממני אבל יש בזה משהו ממכר,

את יודעת זו הפעם הראשונה שאני שם לב שיש  משהוא טוב בלהיות הזאב."

הם דיבור שעה ארוכה, החושך  היה נעים, סיפק נחמה.

זה כיף כשיש את מי לשתף.

רמוס אמר משהו מצחיק, לילי צחקה והשעינה על כתפו את ראשה,

הוא חבק את כתיפה והם הביטו לשמיים, ממשיכים לדבר,

בלי לדעת שכמה עצים מאחורה יש ילד ממושקף שעצר באמצע טיול לילי.

---------------------------------------------------------------------- 

 תזכרו להגיב, כי מה כואב לכם לעשות את זה?

להירשם, לחייך.

השאלת שלי הן....:

1. רק אני חושבת שקוקילידה זה לא טעים?

2. האם ידעתם שבטילון מגנום לבן יש ריבת חלב? כי אני לא ידעתי.

שלכם תמיד,

גליה גולדברג

הפרק הקודם		הפרק הבא