לא סתם"המג'נונה"

קצת לפני הבית ראיתי חבורה של בנים ג'ינג'ים ואחד עם שיער שחור ששיחקו קווידיץ'  בשדה נטוש.

"אלה האחים שלך?" שאלתי את ג'יני

"כן, והארי," היא ענתה והסתכלה גם היא על הדמויות המרחפות "בואי נכנס הביתה, אני גוועת"

היא פתחה את הדלת ואני ישר הוצפתי בריחות של אוכל טעים מאיפשהו בהמשך המסדרון.

"בואי, אני אכיר לך את אמא שלי" אמרה ג'יני  והובילה אותי למטבח.

נכנסנו למטבח הקטן. הסתכלתי מסביב, היו שם תמונות של ילדים ג'ינג'ים מנופפים, היה שם שעון יפיפה שהראה איפה נמצאים בני משפחת וויזלי והייתה שם אישה שעמדה עם הגב אלינו ושכנראה הייתה אמא של ג'יני .

"הי אמא!" חייכה ג'יני והאישה הסתובבה.

היו לה פנים נעימים ושיער ג'ינג'י, כמו כנראה לכל הוויזלים "שלום מותק" היא אמרה "ומי את, חמודה?" היא פנתה אלי

"אני לונה, לונה לאבגוד" אמרתי בביישנות

"אה!" היא אמרה "את הבת של קסנו לאבגוד, הלא כן? זה שעורך את הפקפקן?"

"אה... כן..." לא הייתי בטוחה אם זה טוב או רע בעיניה

"אמא,"  ג'יני התפרצה "אנחנו נוכל לארח את לונה עד שניסע להוגוורטס?"

האישה בחנה אותי "כן, אני מניחה שכן" היא אמרה "אתן רעבות?"

"כן"  ענינו ביחד

"טוב אז שבו" היא אמרה בחיוך וחזרה לעיסוקיה

 כעבור זמן מה עמדו לפנינו שתי צלחות גדושות בכל טוב.

אכלנו ואכלנו עד שהתפוצצנו ולא יכולנו לזוז, אז נשארנו לשבת ודיברנו.

בשלב כלשהו הבנים נכנסו, פרועים ומזיעים והתיישבו לשולחן.

אני וג'יני החלטנו שהספיק לנו ועלינו לחדר שלה במדרגות העקומות שהובילו לכל הקומות האחרות.

הגענו לדלת שהיה כתוב עליה 'ג'ינרבה', ושאלתי את ג'יני "ג'ינרבה זה השם המלא שלך?"

היא הסמיקה "כן, אבל תקראי לי ג'יני. אני לא אוהבת את השם הזה"

הנהנתי, היא פתחה את הדלת ונכנסנו פנימה.

החדר שלה היה בערך בגודל של החדר שלי, אולי טיפה יותר קטן.

היו שם כמה פוסטרים ותמונה אחת של ילדה ג'ינג'ית קטנה מנופפת ומחייכת חיוך חסר שיניים שהנחתי שהיא ג'יני.

"טוב," ג'יני ספקה כפיים "בואי נלך לשכנע את רון שייתן לנו את המיתה המתקפלת הטובה יותר"

התחלנו לרדת למטה שוב וכמעט התנגשנו בהארי פוטר בכבודו ובעצמו ובאחד האחים של ג'יני.

"רון, אנחנו צריכות את המ-מיתה המתקפלת מהחדר ש-שלך" היא אמרה בקול קטן שלא היה משכנע אפילו זבוב.

ניכר היה שקשה לה לדבר ליד הארי, כי נראה היה לי שדווקא יש לה עוצמת שכנוע מרשימה ושהיא אמיצה.

רון לא השתכנע.

לא האשמתי אותו.

"אה, לא, לא נראה לי. הארי ישן עליה כרגע" הוא אמר והמשיך ללכת

ג'יני לא עשתה מאמצים לעצור אותם.

היא נאנחה "בואי נלך למחסן. זה לא יעבוד"

המחסן היה עליית גג ששכן בה רול זקן ורועש.

הכל היה זרוק שם בערבוביה, אבל היה נראה שג'יני יודעת בדיוק איפה כל דבר.

היא ניגשה לפינה מרוחקת וחזרה כושלת תחת משקלה של מיתת שדה ישנה.

סחבנו אותה ביחד לחדר שלה ושמנו עליה מצעים, שמיכה וכרית, זה היה נוח ביותר.

ג'יני התיישבה על המיתה שלה "אז מה את רוצה לעשות?" היא שאלה בחיוך

"אההה... לא יודעת....." עניתי בהיסוס את התשובה המתבקשת.

"ממממ..... רוצה לשחק קווידיץ' בחוץ? אני בטוחה שהבנים לא ישימו לב אם נשתמש להם במטאטאים.."

"אני לא כל כך אוהבת..." עניתי לבסוף "אבל אני יכולה להיות שומרת, אם את רוצה."

"מעולה" אמרה ג'יני וירדה בקפיצה מהמיתה "בואי"

לא היה ממש מגרש קווידיץ', אבל היו שני שערים מאולתרים והיה דווקא ממש כיף.

כשהחושך התחיל לרדת נכנסנו הביתה, אמא של ג'יני ראתה אותנו מכוסות בוץ ופרועות וכמעט התעלפה היא אמרה "התקרצף" ושתינו התנקנו.

ואז נזכרתי במשהו ושאלתי אותה בביישנות "אההה, גברת וויזלי, אני... ברחתי מהבית, ו... השארתי שם את התיק והמזוודה שלי.... אולי את יכולה לזמן אותם, בבקשה?"

"בטח, מתוקה," היא אמרה הושיטה קדימה את שרביטה ומלמלה משהו וכעבור מספר שניות הורדתי את ראשי כדי לא לחטוף מכה מהמזוודה והתיק שהגיעו בטיסה מהחלון הפתוח.

"תודה גברת וויזלי" חייכתי ושמתי את התיק על הכתפיים. את המזוודה ג'יני עזרה לי לסחוב, כי היא באמת הייתה מאוד כבדה.

החלפנו במהירות לפיג'מה ונשכבנו במיתות.

התכוונו ללכת לישון, אבל במקום זה דיברנו עד שהעיניים שלנו נעצמו מעצמן מרוב עייפות.

ממש לפני שנרדמתי עברה לי בראש מחשבה משמחת

 'מחר אני נוסעת להוגוורטס, ויש לי חברה חדשה!'

---------

הי, אני יודעת שהפרק לא כל כך טוב (ואני לא מנסה לסחוט מחמאות או משהו), אבל לא יכולתי לדלג על השהות במחילה..

הפרק הקודם		הפרק הבא