איך אפשר?

"וויזלי נפרדה ממך? אתה זרקת אותה? החלטת לחזור לצ'אנג?"

לא רציתי לשמוע שאלות בסגנון, אז פשוט...

טוב...

חשבתי... שהתקשורת לא חייבת לדעת כל דבר.

והיא לא תדע.

הרמתי טלפון קסום לג'יני, אשר ידעתי שחיכתה לטלפון בקשר להיריון, וחכיתי שתענה.

"מה, פוטר?" נבחה ג'יני בשפופרת הטלפון, "החלטת כבר על משמורת משותפת? ושיהיה לך ברור שאני בוחרת שם."

ג'יני קראה לי פוטר?

הו, אל אלוהים.

היא כבר בחודש תשיעי, די בסוף. הגיוני.

"בקשר לזה... אנחנו לא יכולות לומר לתקשורת את האמת המרה."

"המרה? אני כבר לא צריכה לשאת בעול שאתה בן הזוג שלי."

בלעתי את עלבוני

"שוביניסט מעצבן... לא הוא עבר את העינויים של סנייפ... אעלק רוצה לקרוא לילד 'סוורוס'. אי-יוו," מלמלה ג'יני בשטף.

ניסיתי לא לצעוק מכעס.

"אני אקח אותו בימי חמשי, ראשון ושני, סגור?"

"אתה לא תגע בילד שלי!"

"ברור, ג'יני...  אז אני בוחר לו את השם לפחות,"

"תקרא לי גברתי, אל"ף - בי"ת, אתה לא עושה שום דבר שקשור לילד שלי,"

"תשמעי, זה היה בצחוק, אני עוד אוהב אותך..." התחננתי.

היחסים ביננו באמת לא היו משהו לאחרונה.

זה לא שג'יני אשמה.

"פוטר, לפי חוקי הקסם, אב שנטש את האם כשהיא הרה - הילד לא קשור אליו חוקית,"

"אבל באופן טבעי כן,"

"אתה לא יכול לעשות את זה, או שבא לך לבלות חמישה חודשים בכלא על סחיטה ועבירה על חוקי ההורות," 

הייתי כמעט בטוח שג'יני חייכה ברשעות

מה עשיתי?

ולמה היא כזאת גאונה מרושעת?

יכולתי לבחור אשה שיותר קשה להפרד ממנה?

"רק רציתי שבבקשה אל תגידי לתקשורת,"

וניתקתי.

למה התחתנו חודש אחרי הקרב על הוגוורטס והכנסתי את ג'יני להריון חודש אחרי?

הפרק הקודם		הפרק הבא