מארק

הקסם המעורר שלו, עורר אותו בבוקר.

הוא קם נינוח יחסית, וירד לסלון לאכול ארוחת בוקר.

כולם כבר היו שם.אמא, אבא ונני.

אמא הכינה לו טוסט עם זיתים, כמו שהוא אוהב.

הוא התיישב לצד נני.

 "אתמול, לפני שהלכתי הבייתה,"
אבא דיבר, נגוס ודבר.
 "...פגשתי את אלכס הרוסי."

 "באמת? איך הוא?"
-מארק ונני כאחד.

 "הוא בסדר, הוא אמר שהוא מאד התגעגע. והוא מסר לכם ד"ש בשמו ובשם הילדים שלו."

אלכס הרוסי היה חבר טוב של אבא בדירה הקודמת, בקציה השני של המדינה. והם היו נפגשים הרבה, ומתארחים אלה אצל אלה. הייתה לו חווה קטנה ופסטורלית באחד מכפרי הפריפריה.
מארק, כמו כל משפחתו, אהב אותם. הוא גם כן התגעגע. במיוחד למישה, שבפעם האחרונה שראה אותו היה בן שנתיים וחודשיים. הוא אהב לראות אותו רץ. הייתה לו ריצה מעניינת, כאילו גופו נע מהר, ורגליו מנסות להספיק את הקצב.

 "מה הוא עושה פה בכלל?"
-מארק בפה מלא.

 "הייתה לו אישושהי בעייה ביורוקרטית, והוא נאלץ להסדיר אותה עם משרד הקסמים. כמובן שעזרתי לו."

זה היה יום רגיל ויפה-עד כמה שיום יכול להיות יפה באנגליה האפרורית.

מארק לא שנא את הוריו ואחותו, והם לא שנו אותו.

היו להם יחסים דווקא טובים מאד.

הבעיה הייתה, כשהועלה הנושא הכואב של תחרויות האולימפיאדה.

 "מארק. יש מצב שאתה עוזר לי היום בצהריים לתקן את הרכב? אתה יודע איך זה."

 "כן אבא, בטח. בכלום אני עושה את זה. אבל בשש וחצי יש לי את האולימפיאדה."

 "אוקי."
נאנח אבא.
 "אני זז למשרד."

~~~~~~~~

"בוצדמית גאה" הגיבה לי עד עכשיו על כל הפרקים.

ותודה רבה לה.

אבל אני לא ממשיך בלי תגובות של משתמשים אחרים.

הפרק הקודם		הפרק הבא