איך להפוך לנבל

שבוע טוב לכולם :)

בפרק הראשון אמרתי שהדמויות של הבחור והבחורה הן מקורית שלי, אז בסוף החלטתי שהם כן יהיה מפאנדומים.

תהנו :)

ששת הנערים ישבו על הריצפה, בוהים האחד בשני בתדהמה, ומתקשים לעכל את כל המידע שנחת עליהם ברגעים אלו.

וויל הוא חצוי. הוא בנו של אל יווני. מה שאומר, שכל המיתולוגיה והסיפורים הקדומים הם אמתיים.

דראקו הוא קוסם. יש לו שרביט קסמים. מה שאומר, שמתחת לאפם יש קהילת קוסמים מפותחת למדי.

ברי וקונר באים מארץ האגדות. מה שאומר שכל סיפורי הילדות שעליהם הם גדלו נכונים לחלוטין.

ואדמונד ולוסי מגעים מארץ שונה ומוזרה, מלאה ביצורים מוזרים, כשפים וקסמים.

וזה... בלשון המעטה, לא משהו שקל לעכל בחצי שעה.

"אז... מה בעצם משותף לכולנו שדווקא אותנו חטפו?" שאל וויל שאלה מתבקשת למדי.

"אתה באמת מצפה שנענה לך על זה?" גיחך אדמונד.

"אם היינו יודעים היינו אומרים מזמן" ענתה גם ברי והמשיכה ללעוס את המסטיק הניצחי שלה באדישות, שהופרעה רק כל כמה דקות כדי למלמל לעבר קונר הלחוץ שהיא בסדר גמור.

"אני תוהה אם מתישהו יגמר לנו האוויר" דראקו תלה מבט תמים בחלונות הגבוהים, שהיו מוגפים על ידי סורגי ברזל כבדים, ומעליהם זכוכית עבה.

"אתה רציני?" וויל נראה לחוץ מעט והעביר את מבטו על החדר, מבין גם הוא שאין שום אפשרות של כניסית אויר.

לוסי מיד החלה לנשום בכבדות, כנראה פסיכולוגית בגלל דימיונותיה.

"היי הכל בסדר" בבת אחד דראקו הפך משחצן ולא אכפתי לאדיב. הוא רכן אל לוסי וסקר אותה.

"את בסדר, בנתיים יש  לנו פה מספיק אוויר, את יכולה לנשום רגיל" הוא אמר והניח יד על כתפה.

כל השאר החליפו בניהם מבטים תוהים על פשר התנהגותו של דראקו כלפי לוסי.

"אני חושבת שאני שומעת פסיעות" ברי קפצה פתאום ממקומה, ואז פלטה צווחת כאב קטנה, מעדה על רגלה ונפלה חזרה על הריצפה.

"מה יש לך?" קונר מיד רכן לעברה. הוא הרים מעט את הג'ינס שלה וחשף עיגול כחול מעל כף רגלה.

"אני חושבת שזה הנבוט, שנפל לי על הרגל לפני שהתעלפנו" היא חשקה את שפתיה עד זוב דם, מתאמצת לא לילל.

"מישהו מנסה להיכנס!" לחש דראקו בבהלה והצטנף עוד יותר אל פינת החדר.

לוסי הידקה את אחיזתה בידו של אחיה, וקונר בידה של ברי.

רעש איטי של סיבוב מפתח כאילו ניסר את הדממה המעיקה שאפפה את החדר. את המתח היה אפשר היה למשש.

מבטי כולם היו נעוצים בדלת, חלקם בבהלה, חלקם בסקרנות, כשהם מבינים שכנראה אלו חוטפיהם, שם, מהעבר השני.

הדלת סבה על צירה בחריקה חרישית, ובפתח עמד בחור שרירי, שכולם זיהו מיד. הוא היה לבוש בתילבושת של אביר, מגוחכת למדי.

כובע פלדה עם נוצה כחולה נתלה על זרועו ועל פניו הוא עטה חיוך מלא שיניים.

"ישנתם טוב?" הוא גיחך בנסיון להישמע מרושע, מה שלא כל כך צלח לו.

"או, כן, זו היתה שינה מיטיבה למדי" זרק דראקו עוד אחת מהערותיו הבלתי פוסקות.

"אני שמח לשמוע" אמר הבחור וסקר את כולם במבטו "אז אני מניח שהספקתם להכיר קצת אחד את השני".

"אני חושב שמגיעים לנו כמה הסברים" אמר וויל בטון אמיץ, והניח יד על כתפה של לוסי שנראתה מפוחדת למדי.

"הו, כן" ענה הבחור וחייך "כמעט שכחתי שלא אמרנו לכם למה לקחנו אתכם".

"יותר נכון חטפתם אותנו, וגם די באכזריות" טען קונר בכעס וטילטל את שרשראות הברזל שעל רגליו, שהספיקו לפצוע את עורו.

"אני נורא מתנצל" אמר הבחור ואז פתאום הקשיח את פניו "לא לא. אני לא מתנצל. זה אה.. היה הכרחי" הוא הוסיף.

משהו בדיבורו היה מוזר, כאילו הכריחו אותו לדבר בנבזיות.

"אז איפה אנחנו באמת?" שאלה ברי בסקרנות, כשלא נראה היה שהבחור מתכוון לפגוע בהם יותר מידי.

הבחור גירד בפדחתו במבוכה, כאילו לא ידע מה לומר.

"ברוכים הבאים לפילה" אמר קול נעים מאחורי הבחור, וגוש זהב של תלתלים צץ, כשאחריו מגיחים פנים יפות של בחורה צעירה, שגם היא הייתה מוכרת לכל הנערים, כחוטפת השנייה.

"פילה?" תהה דראקו בקול "אבל זה שם של דג."

הפרק הקודם		הפרק הבא