אילו לא הייתי קוסם 2

תודה לאלבוס דמבלדור10 שהעיר לתשומת ליבי על מה שהפרק מדבר....

דפיקות הלב שלי הואצו מעט כשהגעתי אל דלת משרדו של פרופסור דמבלדור, מנהל הפנימיה.

"היכנס" נשמע קולו העמוק של דמבלדור מתוך החדר.

נבהלתי קצת מהעובדה שהוא ידע שאני עומד שם עוד לפני שדפקתי, אבל לחצתי בעדינות על הידית והצצתי אל משרדו של המנהל.

דמבלדור, אדם זקן בעל זקן ושיער ארוכים ולבנים, שהקרין חשיבות ועוצמה, ישב על כיסא משרדי גדול מאחורי שולחן מפואר מעץ מגולף.

"שלום הארי" הוא חייך "תודה שהגעת. שב בבקשה" הוא הצביע על כיסא מולו.

"אהמ... שלום" גמגמתי במבוכה והתיישבתי על קצה הכיסא, מנסה להדחיק את הדחף שלי לדפוק על רגל הכיסא עם רגלי.

"מה שלומך?" שאל דמבלדר, ועינו האפורות והחודרות כמו סרקו את פני.

"אממ... בסדר, נראה לי" עניתי, ובלי לשים לב פרמתי חוטים מקרע בג'ינס שלי.

"נהנת בחופשה?" שאל דמבלדור וקצה חיוך נמרח תחת שפמו.

"כן" ענתי קצרות. זה לא היה שקר, כמה שזה מכאיב לי לחשוב על כך, בחופשה עצמה נהנתי לבלות עם דראקו.

"יש משהו שכדאי שתראה" הוא מילמל ושלף ממגרת שולחנו מסמך ארוך, מלא באותית קטנטנות שעשו לי כאב ראש רק לראות אותן. עיניו ריפרפו על הדף במהירות ואז הוא הרים את מבטו אלי.

"עורך הדין של הדודים שלך שלח עכשיו מסמך המוריש לך את כל רכושם" הוא הנחית את הבשורה.

"מ...מה?" שאלתי בהלם, מתקשה לעכל.

"אני יודע שזה קשה" אמר דמבלדור ועינו התרככו.

"מ... מה אני אמור לעשות עכשיו עם כל הדברים האלו" שאלתי בלחץ "אני מתכון, עם כל הדברים שהיו שלהם".

"מכיון שאתה עוד קטין החלטות על דברים כאלו ניתנת לאפוטרופוס שלך" ענה דמבלדור "ומכיון שאתה לומד כאן, תחת חסותי, זה מתכון אלי".

הנהנתי. ראשי החל לכאוב ממש. זה הרבה יותר מידי ליום אחד.

"בעיקרון, עורך הדין אמור להקפיא את המסמך הזה ואת כל הנכסים, ולשחרר אותם רק כאשר תהיה בן שמונה עשרה, כך שאין לך מה לדאוג עכשיו" הסביר פרופסור דמבלדור בעדינות.

נשמתי עמוק, מתעלם מהסחרחורת שתקפה ואתי. בתוך תוכי הרגשתי מין צורך או רצון כזה שדראקו יהיה איתי עכשיו, ינחם אותי. נלחמתי בחוזקה בדחף הזה.

"כמובן, אם יש משהו ספציפי שאתה רוצה לעשות באחד מהנכסים, אתה מוזמן לומר לי, ואוכל לבקש זאץ מעורך דין" אמר המנהל והגיש לי כוס מים קרים.

"אתה בסדר?" שאל דמבלדור כשראה שעצמתי את עיני ונשמתי במהירות.

"אני בסדר" גמגתי "אני מניח שלהקפיא את המסמך עד שאהיה בן שמונה עשרה זה מצוין".

"אתה מעט חיור פוטר" אמר דמבלדר "אולי כדאי שתלך לנוח בחדרך. יש לך פטור מפעילות הערב היום".

"תודה פרופסור" עניתי, מתאמץ שקולי לא ישמע חלוש. התרוממתי מכסאי והתקדמתי לכיון הדלת.

"הארי".

קולו של דמבלדור עצר אותי כשידי מונחת על הידית. הסתובבתי במבט שואל.

"הארי, יש משהו שאתה רוצה אולי לספר לי" הוא שאל וסילסל קצוות זקן ארוכה באצבעותיו "אולי משהו לגבי חברך, דראקו" עיניו הצטמצמו מעט.

"אה... לא, אני בסדר גמור" עניתי והרגשתי חום פתאומי עוטף אותי.

"בסדר אם כך" ענה דמבלדור "שינה ערבה".

הפרק הקודם		הפרק הבא