שובו של הלורד

דאדלי התעורר באיטיות וקפץ, אל מול עיניו ניצב נחש ענקי מאבן הוא הביט סביבו וראה שהרצפה מכוסה נחשים קפואים הוא נעמד באיטיות וקרא ''איפה אני?'' בתשובה לחשש לו קול ''אתה נמצא באחוזת מאלפוי הישנה מקום מלבב לא?'' באיטיות התגלה אדם נמוך ושרירי לנגד עיניו של דאדלי, דאדלי התחיל לשאול ''מי א-'' ונקטע בפתאומיות על ידי החוטף המסתורי שסתר לפניו במהירות.

''לא חשוב מי אני כרגע אבל אתם בני ערובה אם הכל הסתדר כמו שצריך רובכם אפילו תצאו מכאן בחיים'' אמר בצחוק מרושע.

 דאדלי רעד הוא לא ידע מה לעשות ''למה הם לא מתעוררים?'' שאל את החוטף בעודו מצביע על משפחתו, החוטף הביט בחיוך והקיש בידו דאדלי מצמץ, שפתח את עיניו נעלם החוטף המסתורי.

דאדלי המפוחד וההמום הסתובב על צירו וראה פסל, פסל נוראי של אדם עם פני נחש אף משוטח ועיניים קרות לפתע הבין שצבע הגיר של הפסל אינו צבע הפסל היה אדם אמיתי.

 אדם מת.

על חזה של הגופה היה לוחית זהב קטנה שעליה היה כתוב ''הלורד וולדמורט, אדון האופל.

דאדלי זכר מי היה הלורד וולדמורט מילדותו הרוצח של הוריו של הארי הוא נרתע בפתאומיות מהגופה אך לפתע ראה פיסת עץ קטנה שהיא החזיקה בידה.

שרביט.

לפתע ניצתה בדאדלי תיקווה הוא נזף בעצמו ''הרי אתה יודע שאינך קוסם זה לא יעזור לך'' אך למרות ניגש דאדלי באיטיות לפסל ושלף מידו את השרביט זרם של ניצוצות עבר בידו.

דאדלי הביט בהתרגשות בשרביט וחשב ''יכול להיות רק יכול להיות שאני קוסם?''

לפתע הרגיש דאדלי תחושה מאימת בגבו תחושה שלצערו הייתה לו מוכרת.

קור שמתפשט באיברים ללא רחמים, פחד המזדחל בכל גופך צחנת מוות קפואה דאדלי הסתובב משתנק מפחד וראה את הדמות שמעולם לא ראה אך כל חייו פחד ממנה.

סוהרסן.

דמות גבוהה שריחפה עם גלימותיה השחורות מעליו ברדסה מסתיר את ראשה.

דאדלי יבב ונזכר במפגש האחרון של עם יצור האימים הזה ודרך כל הפחד בראשו הסתנן לתוכו זיכרון, זיכרון של יצור כסוף שפורץ משרביט ומרחיק את הסוהרסן, הוא גם זכר את מילות הכישוף הן היו ''אקספקטו פטרונום'' הוא צעק את הכישוף אך דבר לא קרה.  הסוהרסן התקרב עליו והתנשא מעליו דאדלי ניסה להתרכז בזכרונותיו השמחים לפני מותו אך זה היה קשה מנשוא לפתע פרץ זיכרון חזק יותר מכל זיכרון אחר שלו היום בוא מצא דאדלי את עצמו ומחזיק בידו את גביע לונדון בהיאבקות הוא ניסה בניסיון קלוש אחרון להרתיע את הסוהרסן ולהפתעתו זינק מתוך שרביטו יצור שעיר גדול על הסוהרסן וחבט בו היצור הסתובב לעבר דאדלי ''דב'' לחש דאדלי ואז צחק צחוק היסטרי זימנתי דוב!...

הארי רץ לעבר הבית ומצא את קריצ'ר שוכב על הריצפה טובע בדמו שלו הארי תפס במהירות את קריצ'ר והתחנן אליו ואמר לו ''קריצ'ר תישאר איתי אל תעזוב'' קריצ'ר הביט במבט רציני ואמר לו ''זה שאין לומר את שמו חוזר הוא חוז-'' ובמילים אלו השתנק קריצ'ר ועצם את עיניו. גופו נרפה.

''לפתע נשמע קול עדין ומוכר והארי ראה דמות מרחפת עדינה ולא ממשית מעל הרצפה. מלבד הסכין היא הייתה ממשית בעוד איך. זה היה דמבלדור, לא, לא דמבלדור רוחו של דמבלדור ''אני כל כך מצטער על כך'' אמר דמבלדור ''אך לא הייתה לי ברירה הוא צודק וולדמורט חוזר היזהר הארי היזהר מהטורניר'' ולפתע הבזיק אור מסנוור והארי הוטח לאדמה. דמבלדור נעלם. הארי פסע לעבר קריצ'ר ואמר לו ''לילה טוב ידידי אני מבטיח שאנקום את מותך''.

הפרק הקודם