האווטאר, האגדה של נועה!

בחור גבוה ושרירי נכנס לאולם. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה 'וואו' ואז 'איזה חתיך' ואז 'היי תתפקסי על עצמך בבקשה'

הבחור העביר את מבטו על כולם ואז נעצר עלי. נאנחתי. הנה הולך המצב-של-שלהישאר-בפרופיל-נמוך.

"יש לנו שני תלמידים חדשים,” הוא אמר. ברצינות היה לו את המראה ההוא של הגיבורי-על מהסרטים המצויירים. אני לא צוחקת.

"נועה ואיתמר,” הוא אמר. “נועה היא האווטאר החדשה אז אני מצפה שתתנהגו אליה יפה. והוא הביט בי שוב וחייך.

שוב חלפה לי בראש המחשבה של 'אווו'.

"נועה ואיתמר, אני גיא, המדריך שלכם,” הוא אמר ושוב חייך את החיוך הזה שלו. “טוב, אז היום יש הפתעה יוצאת דופן. היום האימון יהיה בים!”

'ים?' חשבתי בבעתה. 'מה זה אומר בדיוק?'

"אני אסביר הכל כשנגיע לשם,” אמר גיא. כל הילדים הריעו בשמחה. אני דווקא פחות שמחתי. אני לא מתחברת לים. זאת אומרת אני כן מתחברת אליו אבל לא בקטע של להכינס אל תוך הגלים. ממש לא! יותר בקטע של לשבת על החוף לראות את השקיעה או סתם לבהות במים בצהריים שהם בצבע טורקיז...

"היי, נועה, הכל בסדר?” שמעתי את קולו של איתמר.

"כן, למה?” שאלתי.

"כי התחלת לעשות פרצופים מוזרים..” הוא אמר והביט בי בבלבול.

"אה..” גמגמתי. לשמחתי הרבה לא הייתי צריכה לספק לו הסבר כי גיא דיבר שוב;

"יש לנו שער ממש בתוך הבית ספר שמוביל היישר לאחד החופים באוסטרליה, שם נתאמן היום. זהו חוף מבודד לחלוטין. אף אחד לא יראה אותנו.”

נתקפתי בפניקה. אם אני לא טועה ביוטיוב יש המון סרטונים על הגלים באוסטרליה והם טיפונת ענקיים.

"אוקי, מכאן חברים,” קרא גיא.

"תגיד איתמר, בן כמה הוא?” שאלתי.

"בן שבע עשרה,” ענה איתמר. “הוא הכשף הכי טוב. בכל הדור. אבל לא להרבה זמן ככל הנראה.” הוא אמר בחיוך ערמומי.

”למה?”

"כי את הגעת לפה,” הוא אמר ונתן לי מרפק. “את האווטאר. את בטוח תהיי יותר טובה ממנו!”

"כן, בטח,” גלגלתי עיניים.

נכנסנו אל תוך חדר קטן.

"אני עכשיו אפתח את השער שיוביל אותנו אל חוף הים באוסטרליה. תתחלקו לזוגות ותעמדו בתור,” הורה גיא.

אני ואיתמר הבטנו אחד בשני ואז נעמדנו יחד.

לא ראיתי איך ואת מה גיא פתח אבל פתאום הריח המלוח של הים התפשט בחדר ונשמעו מרחוק קולות של גלים.

ניסתי להציץ מבעד לכל הראשים של הילדים והצלחתי לראות עיגול מוזר בקיר שמאחורי גיא. הוא היה נראה כמו חלון מעוגל שמשקיף על הים.

הזוג הראשון נכנס לתוכו, קפץ ונעלם.

אני ואיתמר היינו דיי בסוף של התור.

מתישהו ראיתי את שחר נכנס אל החור יחד עם בחורה בלונדינית בעלת מבטא צרפתי. גלגלתי את עיניי...

בסופו של דבר אני ואיתמר נכנסנו אל תוך החור. גיא הושיט לי את ידו ועזר לי להתמקם. הרגשתי איך אני מסמיקה.

"שלוש ארבע ו..” אמר איתמר. הוא אחז את ידי וקפץ, מושך אותי בעקבותיו.

נחתתי על משהו רך ונעים. התברר שהמשהו החם ונעים היה חול. הבטתי למעלה לראות דרך מה קפצנו אבל כל מה שראיתי היה צוק סלע גבוה.

"איפה אנחנו?” שאלתי בסקרנות. היינו בסוג של חוף ים. גיא צדק בזה שהחוף מבודד. הוא היה מוקף בצוקים, כך שהוא בהחלט היה מבודד לחלוטין. הוא היה סוג של מפרץ קטן. סלעים בינוניים בצבצו מן המים השקטים שמדיי פעם לחכו את האדמה שמתחת לרגליי.

"אנחנו באחד החופים הנטושים של אוסטרליה,” אמר איתמר.

"וואו,” פלטתי. “חשבתי שיהיו פה גלים ענקיים כאלה ולא סתם.. אמ..”

"חוף ים שדומה לבריכה,” המשיך איתמר את המשפט בחיוך.

"כן, בדיוק,” הסכמתי.

הפרק הקודם