המלון לדמויות ספרותיות

הריילי שמופיעה בפאנפיק היא לא אני, היא דמות שהמצאתי. 

לא ציינתי את זה בהתחלה ונראה לי שג'ייסון מופיע בפיק, אבל אני משנה את זה, הוא באמת מת. לצערנו.

(נקודת מבט כללית)

שש סקרה את את החדר בו היא וחבריה נמצאו. זה היה חדר המתנה, די קטן. לא היו שם חלונות והיו שתי דלתות, זאת שממנה הם נכנסו לחדר וזאת שממנה הם כנראה יצאו.

האווירה בחדר הייתה מתוחה כל כך שש חשבה שאפילו סכין לא יצליח לחתוך אותה. ג'ון  ישב בצד אחד של החדר ומרינה התיישבה כמה שיותר רחוק ממנו, נמנעת מליצור קשר עין.

שש ישבה ליד סם, כשידו נמצאת סביב מותניה והיא נועצת מבט חשדני בדלתות.

אלה ישבה ליד מרינה, מנסה לדובב אותה. ועד כמה שאלה חברותית מרינה נשארה מסוגרת.

תשע ישב ליד ג'ון, אפילו לא מנסה להתחיל שיחה.

ואז נפתחה הדלת וריילי שירבבה את ראשה ממנה, "בואו! תיכנסו!"

נ.מ. כללי אלכס

אלכס לא אהבה את המקום הזה.

יותר מדי אנשים וילדה בת 12 (לפחות ככה היא חשבה) מנהלת את העניינים. 

ובכל זאת, כשנתנו להם את הבחירה אם להישאר באולם השינה לשארית היום או לבוא להשתתף ב… ראיונות. או מה שזה לא יהיה, היא וקונר בחרו לבוא.

אחרי המתנה משעממת להפליא שאלכס ממש לא הבינה למה היא הייתה שם ריילי קראה להם פנימה.

להפתעתה של אלכס, ריילי הייתה גבוהה ממנה בכמה סנטימטרים. ובערך בגובה של קונור התאומים אף פעם לא היו גבוהים במיוחד (לא הצלחתי למצוא מה הגובה המדויק של אף אחד מהם אז כתבתי את מה שאני דמיינתי כשקראתי את הספרים).

כשהתאומים נכנסו לחדר, אולפן, אלכס ראתה שהם לא היחידים שהגיעו לשם. גם בני לוריאן, כמה נערים מעולם הקוסמים, וכמה מעולם הכשפות, וכמה מעולם המיתולוגיות כבר ישבו שם.

ריילי הובילה אותם לשורת הכיסאות הראשונה וסימנה להם לשבת.

בחזית האולם הייתה מין במה קטנה, ומולה כחמש שורות מושבים.

זאת הייתה גרסה קטנה של אולם תיאטרון.

נ.מ. ריילי

החלטתי שאם אני כבר מבקשת מהם לחשוף פרטים על עצמם אז אולי כדאי שאספר להם גם על עצמי. לכן אחרי שהובלתי את התאומים ביילי למושבם עליתי על הבמה והתיישבתי על הספה שהוצבה שם.

"טוב. אמ, חשבתי שאם אני גררתי אתכם לכאן וגרמתי לכם לעשות את כל מה שעשיתם ותעשו אז אולי כדאי שאספר לכם קצת על עצמי.

"כידוע לכם, קוראים לי ריילי. אבל שם המשפחה שלי הוא לא באמת וויזלי. זה רק כינוי שנתתי לעצמי באינטרנט, כדי לשמור על הפרטיות שלי.

"אני לא באמת בת 12, אני בת 14 וחצי. וברור שאני לא באמת נראית כמו שאני נראית."

נ.מ. כללי

אחרי המשפט האחרון שלה צורתה של ריילי החלה להשתנות, שיערה שינה את צורתו וצבעו, כך גם אורה ועינייה.

בסוף השינוי ישבה מולם נערה, באותו הגובה, בעלת שיער שחור חלק, מעט גלי עם שני פסי כסף סגלגל צבועים בתחתית שיער מכל צד של הראש.

היה לה עור בהיר מנומש, ועיניים חומות בהירות.

"איך לעזאזל לא שמנו לב שהיא לא בת 12! היא בגובה שלי!" קרא קונר בפליאה. ופרסי פחות או יותר חזר אחריו.

אנבת' ואלכס גילגלו את עיניהן.

"בעולם שאני מגיעה ממנו, אין קסמים, או כל סוג אחר של משהו שנקרא על טבעי. אנחנו כולנו בני תמותה." המבט המשועשע שהיה מרוח על פניה עד עכשיו התחלף בהבאה רגזנית.

"זה משעמם. בכל מקרה, בעולם הזה יש סדרות ספרים וסדרות וסרטי טלוויזיה שמבוססים… עליכם. ככה שאני פחות או יותר גדלתי עליכם.

"מה שבעצם קורא הוא שכל ספר או סדרה שצוברת מספיק מעריצים, פותחת עולם מקביל שמבוסס עליה. זאת הסיבה שאני מכירה כל אחד ואחת מכם כל כך טוב."

קריאות 'אהה' ו- 'אוו' של הבנה הגיעו מכל רחבי האולם.  

"בעולם המיתלוגיות, אני בת הקטה ונצר אפולו. אני האפלפאפית וכשפית אוויר.

"הפטרונוס שלי הוא צבוע. יצאתי למסע חיפושים אחד. ולא נולדתי כשפית אוויר, קיבלתי את הכשפות בערך בגיל עשר וחצי, בעקבות המיזוג ההרמוני.

"זה כל מה שיש לי. רציתי להביא את כולכם לכאן כדי לפגוש אתכם באמת, אתם כולכם הילדות שלי.

"יש למישהו שאלות? אתם יכולים לשאול מה שבא לכם."

אלה הייתה הראשונה ששברה את הדממה, אולי בגלל שריילי הייתה בגילה, מסתבר.

"איך עשית את כל זה?" שאלה, באמת רוצה לדעת את התשובה.

"אה… אני לא ממש בטוחה." ריילי משכה בכתפיה. "אני מניחה שהעולם שלי לא כזה חסר קסם אחרי הכל."

אני מקווה שאהבתם! מצטערת שהפרק קצר כל כך, אני מקווה שאני אצליח לעשות את הבא ארוך יותר.

בבקשה תשאלו שאלות אל הדמויות בתגובות!! אין לי רעיונות וזה יעזור לי ממש.

שאלו אותי, אז הינה רשימה של כל הפאנדומים שמופיעים פה:

הארי פוטר

פרסי ג'קסון

בני לוריאן

אווטאר כשף האוויר האחרון + האגדה של קורה

ארץ האגדות

הפרק הקודם