האחות שלא ידעתי עליה

הי לכולם, אז הגענו לפרק הסיום!

*בכי* *בכי*

הוא יצא הפעם קצת קצר, וכמובן מוקדש לרונמיוני לשלטון, סוד סודי, תולעתספרים, אפרת הלר פוטר וכל המנויים לפאנפיק!

ממש ריגשתם אותי ושמחתי לראות את התגובות!

אתמול כתבתי עוד פאנפיק, "הסיפור שלפני", אם הוא יאושר אשמח אם תיכנסו אליו!

אז נראה לי שחפרתי מספיק, ועכשיו בלי להתעכב יותר מדי-

הפרק!

לוציוס ונרקיסה עמדו משותקים.

בתם עמדה לפניהם- מגי.

תחילה היא הייתה מופתעת, וחשבה שזה לא אמיתי.

אבל לאט לאט הבינה שאלה באמת שני הוריה.

אותם לא ראתה כבר שש עשרה שנים.

"מגי!" רצה אליה נרקיסה.

והן התחבקו.

גם דראקו הצטרף, מאושר שמשפחתו שלמה שוב.

ורק לוציוס עמד בצד.

מגרד את ראשו במבוכה.

מאלפוי נבוך? זה היה ללא ספק צירוף מוזר.

"אממ..." הוא אמר.

ואז ניגש אל לורנס, והסביר לו.

שכבר לא אכפת לו מעניינים כאלה, ושהוא מקבל אותו כמו שהוא.

במשך כמה שניות כולם היו בעולם שמח, עד שסלע ענקי נחת בינהם והחזיר אותם למציאות.

שבה יש שמונים ענקים שמקיפים אותם.

במהירות הם התפזרו, אבל לא השתמשו נגדיהם בקסם כדי לא להרגיז את הענקים עוד יותר.

הקוסמים טיפסו על הסלעים, ורק בקושי הצליחו להימלט ממטר אבנים ששוגרו עליהם מרוגטקות ענקיות.

אחרי שכולם יצאו מהעמק, הובילו אותם מגי ולורנס אל הבקתה.

אבל הענקים רדפו אחריהם, ובמכה קלה ריסקו את הבקתה לחתיכות.

לוציוס ונרקיסה תפסו במגי, לורנס ודראקו, והתעתקו משם אל אחוזת מאלפוי.

מגי נראתה המומה למראה ביתה הישן.

הם נכנסו בשערי האחוזה, ומגי רצה פנימה.

היא התקדמה לכיוון המרתפים, שם סובבה גלגלת מוזרה שהייתה קבועה בקיר, 

ודלת קטנה הופיעה.

היא זחלה לתוכה, וראתהאת חדר השינה שלה.

כל קירותיו של החדר היו בצבע סגול, והדבקו עליהם כרזות צבעוניות של להקת "הברווז הצבעוני", להקת בנות שעל הפוסטרים שלה התנוסס ברווז על רקע של קשת.

מיטה מאובקת עמדה בפינה, וארון הבגדים היה פתוח ומרוקן לגמרי.

לוציוס, נרקיסה ודראקו נכנסו גם הם.

ישבו על המיטה, התחבקו, וסוף כל סוף, הרגישו כמו משפחה.

משפחה מאוחדת.

מקווה שאהבתם:) 

תגיבו בבקשה

הפרק הקודם