פרסי ג'קסון וגנב הקלשון

כאן עידו! לא העליתי המון זמן,אני יודע. אין לי מה להגיד על זה- חוץ מה שאני עמוס בזמן האחרון ואין לי קצב מסוים. יש מצב שזה יהיה הפרק האחרון, או שהפרק הבא הולך להיות שנה מעכשיו, ואולי פרק הבא הולך לעלות עוד שבוע, ואולי ממש בקרוב.

נ"מ פרסי

מה שראיתי בעליית הגג היה נוראי. אבל מרגש. ומסעיר. אז אני עליתי לשם. והיה שם מין... שלד בשמלה? בכל מקרה, זה היה די מוזר. כמו שאמרתי, עליתי והשלד פתח את הפה המסריח שלו והתחיל להעריף עליי עשן ירוק. 

ערבה תפנה להתייצב מול האל הבוגד,

את אשר נגנב תמצא ותחזירו במועד.

החברות תכזיב זוממת היא למעול,

סופך שלא תצליח להציל את החשוב מכל.

הייתי מבולבל. יצאתי בשקט ודפקתי את הראש בגג. כיררון חיכה לי בחוץ "כן, נערי? מה האורקל סיפרה לך?" 

סיפרתי לו את הנבואה. הוא היה נראה מוטרד. שאלתי אותו" כירון? למה התכוונה האורקל?" והוא ענה לי: "דרכיה של האורקל נסתרות, אך אני חושב שהבנתי. האל הבוגד הוא כנראה האדס. מי ירצה לגרום למלחמה, שתוסיף עוד אנשים לצבאו הגדול?. את אשר נגנב...הקלשון של פוסידון נגנב. פוסידון מאשים את זאוס, אך זאוס גאה מדי להגיד לו שטעה. האמת, שניהם די דומים. החברות תכזיב, זוממת היא למעול. אין לי מושג ידידי. אנבת' וגרובר לעולם לא יבגדו בך. מה שכן, בחר את חבריך בזהירות, פרסאוס ג'קסון. את השורה האחרונה...אני סבור שתפענח לבד. הכל יתגלה, בבוא הזמן."

הנהנתי. החברות תכזיב? לא להציל את החשוב מכל? איזה מין מחנה קיץ אומר לי לצאת למסע חיפושים שסופי להיכשל בו?

עם מחשבות אלו, הלכתי לביתן המרכזי. אנבת' וגרובר עמדו שם, ביחד עם כירון. כירון אמר: "אלו הם השותפים שלך למסע החיפושים. אתה יכול לבחור אנשים אחריםף אם תחשוק בכך." פרסי חשב. את גרובר הוא לוקח על בטוח...אבל אנבת'? הוא לא חשב שזה רעיון טוב. "גרובר, אני לוקח אותך.אנבת'....אני לא ממש מכיר אותך. וזה גם מסוכן. את בטוח ש-" היא קטעה אותי לפתע. "בטוחה שמה, מוח-עננים? אני מחכה לנבחר המטומטם כבר שנים הזה שיבוא ןויקח אותי למסע חיפושים, ואני כבר לא יודעת מי זה אם לא אתה! שמעת אותי, פרסאוס ג'קסון?!" הופתעתי. "אוקיי...אז אנבת' בפנים, אני מניח." אמרתי לכירון.

"יופי, תארזו את הדברים שלכם. ארגוס יבוא לקחת אותכם עוד כמה דקות.

 הלכנו להתכונן. אני ארזתי בגדים, כריכים, דרכמות ומטבעות. אנבת' ארזה ספרים, תוכניות, דרכמות, שרשרת אחת ואת הצמיד שלה. גרובר ארז פחיות. המון פחיות.

עלינו על הגבעה. כולנו נפרדנו מכירון, מלוק, ומכולם. פניתי ללכת עם אנבת' וגרובר, אבל כירון עצר אותי. "נערי! שכחתי להביא לך את זה. זאוס נתן לי את זה. הוא אמר שיגיע היום, אביא לך את הנשק הזה. אני מאמין שלזה הוא התכוון." והוא הושיט לי...עט. "וואו...מלך האלים משאיר נשקים כמו עטים. תודה, כירון."

"לא נראה לי שהבנת, פרסי." הוא הוריד את המכסה. העט הפכה לחרב. "אנקלוסמוס. נשק אלגנטי, עם היסטוריה טרגית שלא נדבר עליה עכשיו." חשבתי לעצמי שאני הולך, עם הכישרון שלי, לאבד אותו, אבל כירון, כמו קורא את המחשבות שלי. אמר: "היא לא יכולה ללכת לאיבוד.כל פעם שתתפיל אותה, היא תחור אל הכיס שלך." הנהנתי. ונפרדתי ממנו. נכנסו למכונית וארגוס גרם לי לפלוט צווחה. גרובר ואנבת' הסתכלו עליי. 

נ"מ אנבת'

פרסי חסר טקט! מה הוא צווח ככה? בגלל שלארגוס יש קצת יותר מעשר עיניים?!

נ"מ גרובר

פרסי דביל. זה כל מה שיש לי להגיד.

נ"מ פרסי

וואו וואו! מה זה נ"מ??! זה הפאנפיק שלי! לא של גרובר או אנבת! קוראים לו פרסי ג'קסון וגנב הקלשון! לא גרובר אנדרווד וגנב הפחיות! או אנבת' צ'ייס וכמה ' יש לי בשם! 

בקיצור, ארגוס הוריד אותנו בתחנת האוטובוס, ועלינו על קו. מה שראיתי בתוך האוטובוס גרם לי לרצות לרדת ממנו, אבל הדלתות כבר נסגרו. 

שלושת האריניות היו בתוך האוטובוס, נועצות בשלושתינו מבטים.

שלוש נגד שלוש.

הפרק הקודם