חצי ירח

הוא התעורר בביתו שבסקוטלנד, על מיטה לבנה, שם שכב חובק את נימפדורה.
'דורה.
עירומה מתחת לשמיכת קיץ דקה, לבנה ושקופה. הוא חייך ונשק לכתפה, מנסה להשתחרר ממנה בלי להעיר אותה.
הוא התגלגל לצידו השני של המיטה, מרים תחתוני בוקסר שחורים מהרצפה, וצעד לעבר האמבטיה בצעד כושל וכמעט מועד. נראה ש'דורה הדביקה אותו ולא להפך, צחק בליבו.
הוא צחצח שיניים וירד למטבח, לחמם מים ולהכין קפה פילטר שחור.
הוא תכנן להעיר את 'דורה שעדיין ישנה מותשת אחרי לילה ארוך. הוא תמיד ככה, ימים לפני ליל הירח המלא. לעיתים הוא הניח לכל גופו להתמודד בשקט עם המצב אך מאז שהוא עם 'דורה הוא מחפש בכל רגע את פורקנו.
גם אם זה ארבע פעמים בלילה.

יש כמה דברים שצריך לדעת על סקס עם רמוס:
הוא לא יכול להרחיק את הידיים ממך במהלך היום, וכשאתם בחברת אדם אחר, הוא יכול להיות חסר סבלנות ונסער עד שתגיעו הביתה.
הוא לא יתן לך זמן לנשום מהרגע שהדלת נטרקת ועד שתופס אותך, תמיד מנסה בנואשות להרחיק את השפתיים שלו משלך.
לא תצליחי להבחין בידיים שלו שמטיילות על גופך מפשיט אותך, מתאמץ לא לקרוע אותם מעליך.
מבטיח שיהיה עדין, מנסה להוציא ממך הבטחה להודיע לו אם הוא קצת אלים.
הוא כל הזמן יפנק אותך, ללא רצון שתחזירי לו. הוא יודע לאכול.
הוא יבהה בך במשך דקות בסיום.
הוא תמיד ידרוש התכרבלות.
והוא עלול להשאיר לך סימני כחולים.

הוא לא התכוון להתיש אותה כל כך, אבל שמח שביתו נמצא במקום כל כך מרוחק מנפש חיה.
הוא היה צרוד ועייף יותר ממה שהיה כשהלך לישון.
ינשוף קטן וזערורי הגיע לאדן החלון מחזיק במקורו גיליון של הנביא היומי. רמוס שם בנרתיק שקשור לרגלו מעט גוזים ושחרר את הינשוף לדרכו.
הוא נשען על הכיור, מעין בעיתון, וכשרכן לשתות מן ספל הקפה ידו נעצרה באוויר כשכתבה גדולה הסבה את תשומת ליבו.
"תוכניות חדשות להגבלת יצורי אופל בחברת הקוסמים." נכתב בכותרת הראשית.
'צעדי מניעה חדשים עוברו בקריאה ראשונה ע"י סגנית השר, דולורס אמברידג', כנגד יצורי אופל ובני כלאיים.' נכתב בכותרת המשנית, תחתיו.
רמוס קרא במהירות את תוכן הכתבה פעמיים, פעם אחת על מנת להבין את תוכנו ובפעם השנייה כדי לעכל אותה.
לפי הצעדים החדשים, ליצורי כלאיים ויצורי אופל, ביניהם אנשי הזאב, ערפדים ואף קנטאורים, אינם מורשים להיכנס למשרד הקסמים כעובד ומבקר. אינם מאושרים להתחתן עם קוסמים. אינם מורשים להחזיק בכספות בגרינגוטס. כמו כן, חל עליהם איסור להיכנס לשטח בית הספר לכישוף ולקוסמות הוגוורטס ואף להחזיק בשרביט. כל יצור מחויב להירשם עד השבוע הבא כשהגבלות אלו יעברו בקריאה שניה, ויאושרו סופית.
דולורס אמברידג', מספרת בחיוך לכתב כי היא מקווה שבכך יבוא לשינוי עולם הקוסמים ומקווה שכך יראו כל משרדי הקוסמים בכל העולם וילמדו מהצעדים החדשים שנקטה.
היא סיפרה איך הותקפה ע"י עדר של קנטאורים בעצמה על לא עול בכפה, ודחפה בבוטות כי אין ספק שכל יצור כלאיים ויצורי אופל הם בלתי ניתנים לריסון, אילוף, אימון ונאמנות. והתייחסה כאילו זהו ברור שכולם משתפי פעולה עם זה-שאין-לומר-את-שמו.
רמוס לא הצליח לנשום. הוא הניח את העיתון מתקשה ליישר מבט, הוא הרגיש את החזה שלו שורף, עולה ויורד. עיניו התחילו להתכסות ערפל שחור.
הוא רץ אל כוננית קטנה שעמדה בקצה הסלון, מחטט ומחפש ברעש קולני דבר מה. טונקס התעוררה מהרעש שהקים וירדה למטה בחיפזון לבושה בפיג'מת קיץ קצרצרה ודקה שלבשה בחטף, מכינה את שרביטה.
"רמוס, מה אתה עושה, מה קרה?"
"זו שוב אמברידג'. היא חתיכת נבלה!" צעק לעברה מצביע לה על הגיליון העיתון. טונקס קרא אותו בעיון בזמן שרמוס חיפש את החפץ האבוד במעמקי המגירה.
"רמוס, אלו שטויות. לא ייתכן שמשרד הקסמים יאפשר לזה לקרות. הם לא עד כדי כך סתומים. ההשלכות של המעשה הזה יביאו להתפוצצות ובלאגן שלם של כל יצור שצוין כאן."
"זה בדיוק מה שהם מתכננים. להציג אותנו כמטורפים, כמי שמשתמש באלימות ומתקומם נגד הצעדים האלו." הוא מצא סוף סוף קופסה קטנה ושחורה.
הוא נעמד והלך לכיוון טונקס, מושיב אותה על הכורסא.
"אני לא מתכוון לוותר עלייך בכזו קלות אבל אני אבין אם תרצי לעזוב. אני יודע שזה מהיר ורק דיברנו על מעבר מגורים משותף." אמר מתיישב ליד רגליה.
רמוס פתח את הקופסה השחורה והקטנה ומשם נחה טבעת יהלום קטנה ועדינה.
"היא הייתה של אמא שלי." מסביר. "אני אוהב אותך. אני רוצה להתחתן איתך! היום, מחר, רק תגידי לי שאת מוכנה."
טונקס הביטה בטבעת בפניו של רמוס, עוברת בין אובייקט לאובייקט מקבלת סחרחורת.
רמוס יושב מולה, מחכה לתשובה עצור נשימה, ממתין בלחץ.
"רמוס!" צרחה. חוטפת מידו את הקופסא, נתלת על צווארו מפילה אותו לאחור. "ברור!" צרחה שנית.
שוכב על גבו בסלון ביתו, הוא נושק לה ארוכות. הוא לא זכר מתי היה מאושר כך בפעם האחרונה.
"אני ברצינות מתכוון, אני יודע שלא נוכל לתכנן אחת גדולה, מחר אני עובר את השינוי וכבר שבוע הבא זה יהיה מאוחר מדי. היום."
"היום." נשקה לו.

רמוס התעתק לבית אביו, לייאל לופין, אותו לא ראה מזה כעשור. לייאל תמיד הרגיש אשם על נשיכת בנו ורמוס שאינו רצה להקשות על אביו מעבר שכבר עשה בכל פעם שהביט בו החליט לשמור על קשר בטווח רחוק. הוא שלח לו בחגים מכתבים וכרטיסי ברכה ליום הולדת, אבל לא נפגש עימו של ממש. לייאל נראה כאילו הזדקן במרוצת השנים מהר יותר מפי גילו, דבר שנדמה כאילו העביר בתורשה לבנו, יחידו. הוא גר לבדו בדרום סקוטלנד, עפוף ספרים ובדידות גדולה.
הוא בירך את בנו למשמע החדשות, חיבק אותו אך בפנים ננעץ בו הפחד שמא בנו הולך להוליך שולל את כלתו. הוא העניק לו בחיבוק את הטבעות שהיו שייכות לו ולאשתו, החליף את בגדיו לחליפה מוגלגית ויצא חזרה לפונדק 'מרלין המסובב'.
היה זה פונדק קסום שצפון סקטולנד, אותו רמוס הכיר. הוא נמצא למרגלות כנסייה קתולית עתיקה שבתוך עיירה מוגלגית מנומנמת.
הוא נפגש עם טונקס שהמתינה לו לבושה בשמלה לבנה וקצרצרה, עם כתפיות ספגטי שחצאיתה מעט מנופחת. עינייה לבשו צבע כחול עמוק ושיערה נצבע בורוד עדין ודק בניגוד לורוד הבזוקה הרגיל שלה. הוא חייך מוקסם.
הם עלו למרגלות הכנסייה, שם עמד כומר רזה לבוש שחורים, לאחר תפילה. העדים היחידים שנמצאו היו עוברי אורח מוגלגים, לא מיוחדים.

"האם אתה, רמוס ג'ון לופין, לוקח את נימפדורה טונקס לאישה?"
"בהחלט."
"והאם את, נימפדורה טונקס, לוקחת איש זה להיות לך לבעלך?"
"ברור!" צייצה.
"אני מכריז עליכם כבעל ואישה."
הם נשקו זה לזה וירדו מחובקים בחזרה לפונדק המעופש.

"אני מצטער שלא נוכל לבלות בירח דבש של ממש."
"זה לא כאילו יכולנו להרשות לעצמנו להיעלם למסדר... במיוחד לשבועיים."
הם חגגו את נישואיהם בפונדק דל, שבצפון סקוטלנד, עם הרים של וויסקי אש והרבה אהבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא