הנשף

הארי וג'יני היו מבסוטים מזה שהם בתא פרטי רק שניהם. הם אף פעם לא עשו את זה, תכלס בגלל שהם לא היו חברים הרבה זמן. הם היו חברים לחודש בשנה השישית של הארי והחמישית של ג'יני, ואז הארי יצא לחיפוש ההורקרוקסים אז הם נפרדו, וכשהארי שהה אצל הוויזלים בחופש, הארי הציע לג'יני לחזור להיות חברה שלו. הוא זכר את זה כאילו זה היה אתמול:

~זיכרון~

"הארי! כמה טוב שבאת!" קראה גברת וויזלי וחיבקה אותו. היא נראתה יותר מבוגרת מבעבר, כנראה הצער על מות פרד גרם לה להזדקן מהר יותר.

"אני מצטער, גברת וויזלי, אם אני מפריע, פשוט רון שלח לי ינשוף-"

"זה בסדר גמור, בסדר גמור! תמיד טוב לראות אותך כאן."

"תודה, גברת וויזלי."

"הארי!" קראה הרמיוני. היא התנפלה עליו בחיבוק. "איך אתה מרגיש?"

"בסדר, תודה," ענה הארי. הוא היה עצוב מאז הקרב, אבל מפגש עם חבריו שיפר לו מעט את מצב הרוח. אבל הוא חיפש את מי שרצה לפגוש יותר מכל.

"היי, חבר. טוב לראות אותך," אמר רון וטפח לו על השכם.

"גם אותך," אמר הארי. הוא חייב לשאול, אחרת הוא יתפוצץ. "איפה ג'יני?" הוא שאל כאילו בקול סתמי.

"מה?!" אמר רון בזעזוע.

"ג'יני בחדר," אמרה הרמיוני מהר ודפקה לרון מרפק.

"אני תכף בא." אמר הארי ועלה במעלה המדרגות. הוא זכר איפה החדר של ג'יני מהקיץ שעבר. הוא הגיע לחדר ודפק בדלת.

"כן," ענה קול מבפנים.

הארי נכנס.

"ה- הארי? הארי!" היא רצה אליו וחיבקה אותו. "התגעגעתי אליך!"

"גם אני, ג'יני."

"באמת?"

"ברור. אבל רון קצת חשד כששאלתי איפה את, אז בואי נתקתק ונרד לפני שרון יתפרץ לפה שוב. רציתי לשאול אותך..." הוא נשם עמוק והביט ישר בעיניה. "תרצי לחזור להיות חברה שלי?"

"וואו, הארי! כן, ברור שכן!!" היא התקרבה אליו ונישקה אותו נשיקה ארוכה על שפתיו. הוא כל כך התגעגע לזה, לשפתיים האלו- הוא כבר שנה לא נגע בהם.

~סוף זיכרון~

הפרק הקודם		הפרק הבא