בודדה

היי, לא נטשתי! בחיים לא!

אני ממשיכה.

מוקדש לנטע על הרעיון לשם של ה"חוג" - קסמג'יק.

ו.. על זה שהיא הסכימה לעסקה שלי (תקראו הכל ותבינו)

נ.מ- רון     

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!! זה היום הכי גרוע בחיים שלייייי!!!

אני מתחת לשמיכה עכשיו, וגם מתחת לכרית. רציתי להיכנס מתחת לסדין אבל בן לא נתן לי. זה היה בשניה בין השיחה עם המפקד לשיחה עם עידו, חבר שלו.
אה, כן. שכחתי שאתם לא יודעים מי זה. זה אח שלי (את זה כבר הבנתם?),  מחר הוא חוזר לצבא מהרגילה. האמת- השם המלא שלו זה בן יקיר. אבל למי אכפת?
בחזרה לענינינו.. 

הראל בבידוד, למידה מרחוק, ועוד רגע רולינג תהרוג את הארי פוטר! 

"רונצ'ילה רונצ'ילה צא החוצה!" מי זה? אה, כן, בן.. אין לי מצברוח עכשיו. אני יוצא..
"ברלה ברלה ואני לא חילזון!" התעצבנתי עליו בלי סיבה. טוב, יש לי סיבה. אבל זה ממש לא אומר שאני צריך להוציא אותה עליו.
"מה קרה?" הוא שאל, כאילו לא קרה כלום. אז נכון שהייתי עצבני עליו, זה לא אומר שאנחנו לא אחים ואוהבים אחד את השני.
"כלום. עזוב אותי" אמרתי, לא אמרתי, כמעט צעקתי. ובאתי להיכנס הפעם באמת מתחת לסדין.
"נו, די. על תעשה את זה שוב. רואים עליך. מה קרה?" הוא שאל אותי בקול מתחנן ומרחם.
"בסדר. אז נכון. אני עצבני. ודי כבר!" פה גם כמעט צעקתי. רק כמעט. לא רציתי להסתבך עם אמא.
"די! רון! רון וולפסון! די! תקשיב רגע!" הוא כמעט בכה, מסכן. הוא בטח רוצה לומר לי עוד משהו חוץ מלדעת מה קרה לי.
אני כבר מתחת לסדין.אוף! למה אתה כזה אכזר? רון! כן. זה הייתי אני. בלב. אני יוצא.
"סליחה בן, אני פשוט לא במצברוח טוב, כמו שבטוח שמת לב." התנצלתי בקול יותר רגוע, אבל עדיין עצבני.
"אז מה קרה? ספר" הוא אמר, עדיין דואג.
"הראל בבידוד, למידה מרחוק.. מה יותר גרוע? שרולינג תהרוג את הארי וזהו! זה פשוט סיוט!" לא התאפקתי יותר - צעקתי. שאמא תשמע, לא מזיז לי.
"אוי, רק מי זאת הראל בכלל?" אופס. שכחתי.
"זאת הילדה שאני מכנה הרמיוני" עניתי לו והטחרטתי על מה שאמרתי לפני.
"אני מבין" 
"אתה לא"
"נכון"  (זה סוגשל ציטוט מאחד העמודים האחרונים בנערה במרפסת ממול). "אז. בסדר. קורונה. אתה יודע. זה יגמר בקרוב, תאמין לי" הוא אמר בנימה אופטימית. 
"ממש. בסין יש איזה 1000 חולים! אתה לא רואה חדשות?" התקפתי. הוא החזיר לי את כל העצבים, הוא והאופטימיות שלו!||

"גם בארץ יש הרבה, אבל תאמין לי!" (הערה מהכותבת- ככה זה היה לפחות אצלינו בבית בהתחלה, מישהו ידע שתעבור שנה?)
"טוב טוב, מאוד מעודד." אמרתי לו בשקט. והוספתי- "רצית לומר לי משהו?"
"אאם, כן. תבטיח לי שאתה לא מגלה לאף אחד. גם לא להורים" הוא לחש.

"בסדר. סמוך עלי." לחשתי בחזרה.
"אז ככה" הוא פתח במבט ספקני, אני החזרתי לו מבט רציני. 

"אמא!!!!!!!!" מה? יאיר? אבל הוא לומד עכשיו! שיחררו אותם מוקדם?

המשך יבוא..

יפה?

נחמד. רק שקראנו עד הסוף ולא הב-

נתם, כן- 

אז ככה: אני כתבתי לנטע את ההודעה הבאה:
"יש לי רעיון לעיסקה משתלמת
בגלל שאני רוצה שתמשיכי את עמליה ואת רוצה שאני אמשיך את בודדה
כל פעם שאחת ממנו מעלה פרק חדש גם השניה צריכה"

והיא ענתה:

"אוקיי
או פאנפיק אחר שלי
"בסדר

:אז היא לא הסכימה עד הסוף אבל גם זה משהו- ועניתי לה

"כן
אבל גם את עמליה
"ואני גם את מירי

..ומפה זה פשוט שיעמום

?איך יצא הפרק

(אני מקווה שאמשיך מחר (אחרי 2 תגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא