פרק 8
אורות... קולות... קורק פתח את עיניו, ליד מיטתו עמדה האחות, גברת בדווין. "נו, נו, נו! הנה המרלין הקטן שלנו!" אמרה גברת בדווין. "מה... איפה אני?" שאל קורק בערפול חושים. "אתה במרפאה! ועכשיו תבלע את זה!" ציוותה גברת בדווין ונתנה לקורק כפית עם תרופה בצבע נזלת גועלי. קורק בלע את התרופה, והיה לה טעם של סבון כלים. קורק עיווה את פניו. "נו באמת! אין לך על מה להיתלונן! יכולתי לתת לך את השיקוי "הכי ממריץ של גברת אקטיב"!" קורק ידע מניסיון שלשיקוי הזה יש טעם של המאכל השנוא ביותר על קורק, לחם עשוי רוק דרקונים בריא. "כמה זמן הייתי פה?" שאל קורק. "כמעט שבועיים, יקירי!" "אז זה אומר ש..." "פיספסת את ליל-כל-הקדושים" "אז זה אומר שהיום..." "משחק הקווידיץ' הראשון לשנה הזאת. כן." אמרה גברת בדווין. "אך אתה תישאר פה לכל הפחות שבוע!" "אני חייב להגיע לשם!" "הו, לא, אתה לא!" "זאת ההזדמנות היחידה שלי להתנצל בפני אלבוס!" "אני אמרתי לא!" "אז אין לי ברירה." אמר קורק ולקח את שרביטו מהשידה. "פטריפיקוס טוטאלוס!" רגליה של גברת בדווין נגמדו זו אל זו וידיה נצמדו אל גופה, וזו נפלה כשמבט נדהם על עיניה. "אני ממש ממש מצטער!" אמר קורק. "תודה על הטיפול!"
בינתיים, במגרש, אלבוס, ליז ואלפיאס תפסו את עמדותיהם. "איך נסתדר בלי מחפש?" שאל דודג' "יש לנו מחפש! צ'רלי בנט!" אמר אלבוס "גם כן מחפש!" השיב דודג'. "אני מניחה שפשוט נצטרך להבקיע יותר ממאה חמישים נקודות." אמרה ליז. פתאום נשמעה צעקה מלמטה. כולם הפנו את ראשיהם. זה היה קורק. "חשבנו שאתה מעולף!" קרא בנט. "הייתי, עכשיו, אני צריך את התפקיד שלך!" בנט התחיל להנמיך עוף תוך כדי רטינה שקטה. "התגעגעתם אליי?" שאל קורק. דודג', בעל לב הזהב התנפל על קורק בחיבוקים, אך אלבוס וליז הפנו את ראשיהם. "בחייכם! חבר'ה!" "למה נראה לך שאסלח לך אחרי שתקפת אותי?" אמר אלבוס. "אני מצטער! כעסתי!" "אז עכשיו אני כועס!" והשריקה נשמעה. הכדורים השתחררו. קורק התרומם מעל למגרש וחיפש במבטו אחר הסניץ'. המחפש האחר, מבית הפלפאף, ריחף מולו. "אני אנסה לעשות את ההפסד פחות כואב!" צעק לו הילד. "פחות כואב בישבילך, אולי!" השיב קורק בצעקה. הוא ניסה לקלוט את הרעשים מלמטה. למיטב ידיעתו, הפלפאף הובילה ארבעים עשרים. "קדימה ליז" לחש קורק. פתאום קורק קלט הבזק זהוב, הוא הורה למטאטא לעקוב אחר הסניץ'. כך שיוכל להתרכז בתפיסתו של הסניץ'. המטאטא נורה למטה אחר הסניץ' והילד מהפלפאף התחיל לעקוב אחריו. הסניץ ריחף ממש קרוב לקרקע... הנה! הוא ממש קרוב... עוד כמה סנטימטרים.... ו.. זהו! הסניץ היה בידיו של קורק! גריפינדור ניצחה מאתיים- שמונים!
|