ילדי האריות *גמור*

"בפעם החמישית, נועם, אתה לא יכול לבוא איתנו,” אמר מיכאל בפעם החמישית ונראה מיואש מעט.

"ברור שאני מגיע אתכם,” קרא נועם בכעס בפעם השישית. “החברה הכי טובה שלי נמצאת כרגע אצל פסיכופטים שיכולים להפוך צורה לצבועים אז תסלחו לי אבל אני מגיע.”

"זה לא יעזור לאף אחד אם תגיע,” אמר זאם. “אתה רק תסרבל את כולנו. וחוץ מי זה ברגע שהצבועים יבינו שאתה בן אנוש אז הם פשוט יחטפו גם אותך ויבקשו ממך משהו אחר, והשד יודע מה...”

"אז אתם לא יכולים להגן עלי?” התרעם נועם.

"ברור שאנחנו יכולים,” אמרה זואי. “וזה כל הבעיה. אנחנו לא צריכים עוד דברים על הראש שלנו עכשיו. אנחנו צריכים להתמקד בתמר. להגן על שני בני אנוש במאורה של צבועים בו זמנית זו משימה קשה ומיותרת.”

"טוב, אז איפה אני אהיה בזמן הזה? פה? לבד?”

"לא לבד,” אמר ג'ייסון. “אני אשאר איתך.”

אבל - “ החלה זואי לומר.

"אל תדאגי, זואי,” אמר ג'ייסון ואז נתן לה מבט מלא משמעות. “זה נראה כאילו שלושתכם תסדרו ממש טוב.”

זואי הנהנה בהבנה למראה המבט והבליעה חיוך. “בסדר, אז ג'ייסון ישאר עם נועם. בזמן שאני, זאם ומיכאל נלך להציל את תמר. רק אל תהרסו את המקום פה יותר מידיי.”

"אתם לא לוקחים לשם איזה כלי נשק מיוחדים?” שאל נועם.

"בעיקרון לא,” אמרה זואי. “אבל מן הסתם הם פיזרו סביב המרתף הזה מלח, כך שאנחנו לא נוכל לשנות צורה אז לכן הפעם אנחנו כן נביא את הכלי נשק שלנו.”

זאם ניגש לקיר ולחץ שם על כפתור מיוחד. מהקיר קפץ ארון גדול עם דלתות זוכית מלא בכלי נשק קרים.

זאם הרים חרב גדולה, תפוח הניצב דלה היה בצורת להבה ונועם היה יכול להישבע שברגע שהיד של זאם נגעה בחרב אז היא הבהבה קלות.

מיכאל לקח משם שני חרבות קצרות וחדות וזואי לקחה חרב אחת קצרה ורחבה.

"וואה,” שרק נועם בהתפעלות. “אני מתחיל לתהות אילו כלי נשק יותר קטלניים, התפרים והניבים או אלו...”

"אנחנו עכשיו יוצאים אל נקודת המפגש,” אמר מיכאל. “ג'ייסון, אם אנחנו לא חוזרים לפה עד עד שתיים עשרה וחצי אז תלך אל נקודת המפגש שהצבוע אמר לנו. כן, יחד איתך נועם,” הוסיף מיכאל כשראה את מבט השאלה שהיה מרוח על פניו של נועם. “נקודת המפגש שהוא אמר זה בחניון ברחוב סעדיה גאון מאחורי הסופר.”

ג'ייסון הנהן בראשו.

"טוב, אז אנחנו יצאנו.” אמר מיכאל.

זאם מיכאל וזואי יצאו מהבית של מיכאל והחלו ללכת לכיוון רחוב סעדיה גאון. כבר היה חושך. השעה הייתה רבע לתשע בערב.

הם חצו את הגינה והגיעו לחניון. זאם הביט סביבו. “הם מן הסתם נמצאים במחסן של הסופר.” הוא אמר כעבור כמה רגעים.

זואי הנהנה ובחנה את המבנה שלפניהם. היא ניגשה לדלת הרחבה של המחסן ונתנה מספר בעיטות למנעול. עברו כמה שניות והמנעול נפל על הרצפה.

"אני ממש מקווה שהם נטרלו את המצלמות אבטחה, הצבועים האלה,” אמרה זואי ונכנסה אל המחסן.

זאם נכנס אחריה.

המחסן היה טיפונת חשוך. ערמות של מוצרים היו מסודרים בשורות.

"זואי, לכי תנעלי את הפתח של המחסן אל תוך הסופר,” הורה מיכאל.

"עם הצבועים פה אז הם כראה כבר ווידאו את זה,” רטנה זואי.

"תמיד כדאי להיות בטוחים,” אמר זאם וזואי עזבה בגרירת רגליים.

כעבור כמה רגעים היא חזרה. “הוא נעול.”

"יופי,” אמר זאם. “אנחנו פה!” הוא קרא בקול רם.

צעדים נשמעו ודמות של גבר גדול ושרירי הופיע מאחורי שורת המוצרים. הוא החזיק בשרשרת ברזל שהייתה קשורה לידיה של תמר. מאחוריו הלכו שלושה אנשים, נוהמים וחושפים את שיניהם.

"את החרב!” אמר המנהיג.

"קודם כל תביאו לי אותה,” אמר זאם והצביע על תמר. היא נראתה דיי המומה.

המנהיג שיחרר את ידה של תמר. “את חופשיה ללכת.”

תמר הביטה סביבה ואז רצה במהירות אל זאם ונעמדה מאחוריו.

"את החרב,” אמר המנהיג.

זאם הנהן והושיט לו את החרב בשיניים חשוקות.

המנהיג לקח את החרב ובחן אותה ארוכות. “החרב הבוערת, מי היה מאמין...”

"זאם, עכשיו!” צעקה זואי ושלפה את החרב שלה.

מיכאל שלף חץ מאשפת החיצים וירה באחד הצבועים שעמדו מאחורי המנהיג.

זאם שלף את החרב הבוערת האמיתית מהנדן שהיה קשור לו סביב המותן והחל להילחם במנהיג.

תנועותיו של המנהיג היו חדות ומדויקות וזאם התאמץ מאד לחסום את מהלומותיו. עברו כמה רגעים והחרב עפה מידו של זאם ונחתה ליד תמר שנצמדה לדלת המחסן ובהתה במחזה בעיניים פעורות לרווחה.

"תמר, החרב,” צעקה זואי.

המנהיג הניף את החרב שלו וחייך ברשעות הוא החל להוריד אותו שלפתע אור חזק התפשט במרתף. זאם עצם את את עיניו.

כעבור כמה רגעים הואר נעלם והחשכה שבה לשרור במחסן. זאם הביט סביבו. שלושת הצבועים נעלמו.

"מה זה היה?” שאל מיכאל.

"איפה החרב?” שאלה זואי.

"היא הייתה ממש פה,” אמרה תמר. “ואז ניסיתי להרים אותה והיא התחילה ממש לשרוף אז זרקתי אותה על הרצפה... אני מצטערת...”

"העיקר שאת בסדר,” אמר זאם. הוא התלבט אם לחבק אותה או לא אבל היא כבר החלה לפתוח את הדלת של המחסן אז הוא וויתר.

רק כשהם יצאו תמר הוציאה שקית קליק מעוכה מהכיס של הג'ינס שלה. “רוצה? היא הציעה לזאם בעודה לועסת.

"לא יפה לגנוב,” מלמל זאם ופלט חיוך.

"היי, אחד הצבועים לקח את זה מהמדף וזרק את זה לרצפה,” התרעמה תמר. “הגונב מגנב פטור....”

הפרק הקודם		הפרק הבא