בדרך אל הקסם

שאר הכינוס היה משעמם הרבה יותר. כמה מאכזב.

אך לא כמו הכינוסים שהיו בבית הספר, הכינוס הזה עסק במשהו שהמורים רצו להסתיר, מה שאומר שלוסי הייתה צעד אחד לפניהם בנושא הזה, וזה הספיק לה לחלוטין.

"ריכוז בבקשה!" קראה המכשפה הממורמרת מהנאום של המנהלת גלאס. 

"שקט!" ציוותה המנהלת גלאס "אזמרלדה רוצה לומר משהו!"

"גברת טרלוני בשבילך." סיננה אזמרלדה טרלוני בשקט, מחוץ לטווח שמיעתה של המנהלת. 

"נשאר עוד נושא אחד שברצוננו לדבר עליו." הכריזה טרלוני. "המכשף אובווארד, זה נוגע אליך. אבל קודם כל, אתה בטוח שאין לך שם פרטי?"

"איו לי שום שם פרטי שאת צריכה לדעת ממנו, גברת טרלוני." באה התשובה האפלה, מלווה בקול שהעביר צמרמורת בגבה של לוסי.

טרלוני הרימה גבה, אך לא יותר מכך. "ובכן, הבעיה היא כזו. אתה, המכשף אובווארד, מכשף. אך לפי האמנה, מה שהזכרנו לפני שניות ספורות בנאומה המלבב של קורנליה האלו (מכשפה ג'ינג'ית קרנה מאושר לצידה של טרלוני), אין למכשפים זכות להשתמש בכוחותיהם לדברים שאינם בתוך תחום עניינם, או איגודם. במילים פשוטות, המכשף אובווארד, אסור לך להתמש בכוחותיך בתוך קהילת הקוסמים או בעניינים הקשורים לקהילת הקוסמים. ואומנם לא עשית זאת בצורה ברורה, אבל כבר חודשים רבים אתה מופיע בהוגסמיד או בעיירות קוסמים אחרות כשענן שחור קטן אופף אותך, ומפחיד פחד מוות את העוברים והשבים. שלושים ושבעה תלונות כבר הוגשו עליך בחמש עיירות שונות. לידיעתך, רוב קהילת הקוסמים והמכשפות אינה יודעת על קיום מכשפים ומכשפות אופל."

תחת מבטה הנוקב של טרלוני, המכשף אובוואלד ענה. "לידיעתך, גברת טרלוני, אני אינו מכשף רגיל. כפי שכבר אמרתי, איני חלק מקהילת המכשפים. אני מכשף בודד, ולכן החוקים אינם תקפים עליי."

"אוי, תתבייש לך!" התרעמה טרלוני. "אתה חלק מקהילת המכשפים כמו כולם! לא משנה אם יש לך או אין לך שם פרטי!"

"אין צורך להרים את הקול..." המכשף לחשש.

"אני מאוד מצטער, המכשף אובוואלד, אבל זו התנהגות מאוד לא מקצועית." מרלין התערב.

"אין שום צורך להתערב!" כעת גם אובוואלד הרים את קולו, וזה היה אחד מהדברים המפחידים ביותר שקרו ללוסי בחייה.

ולפני שאחד מהקוסמים או המכשפים או בני-האגדות יספיק להגיב, צעד המכשף אובוואלד לאחור ונעלם בענן שחור סמיך.

"לא יאומן, פשוט לא יאומן!!" התרעמה טרלוני.

"למכשפים בימינו אין שום טיפת כבוד..." מלמלה המכשפה הג'ינג'ית, ששמה היה קורנליה האלו.

בבת אחת צעדה קדימה מליפיסנט. "גם אם חלקנו מתנהגים בצורה לא מכובדת, אין זו סיבה להאשים את כולנו!" היא צעקה, ואז הנמיכה את קולה ושאלה בחלקלקות, "הקוסם האפל גרינדלוולד רק עכשיו נתפס, לא?"

הקוסם בשם אלבוס התפרץ מבין שורותיהם של הקוסמים. "את לא תגידי מילה על גרינדלוולד!"

"אלבוס! למען השם, שמור על הפה שלך!" מרלין כמעט יצא מכליו.

וככה, פחות או יותר, נגמר הכינוס.

***

לאחר שהמכשפים והקוסמים נעלמו מהאי, זועמים אחד על השני, יצא טור מסודר של מורים ושלושה תלמידים לעבר הסירה, מובל על ידי לורנס, שחיכה להם ליד האבן הכהה הגדולה.

"אז מה אתם אומרים?" שאל רובאוס את לוסי וארי לאחר שיצאו מהאודיטוריום.

"הרבה תשובות. הרבה שאלות חדשות." השיב ארי, שנראה מהורהר.

"סוף כל סוף אני צעד אחד לפני המורים! זה ללא ספק הקלף הכי טוב שהיה לי בשרוול עד כה." אמרה לוסי. "מה אתה חושב?"

"אני בעיקר התלהבתי מהקוסמים." אמר רובאוס, ולפתע נראה מודאג. "מה אם..מה אם לא נצליח לצאת מהאי של בית הספר ואני אפסיד את כל זה? אני לא אדע לעשות קסמים ו... אסור לי לפספס את זה! מצדי שיסלקו אותי כבר בשנה השלישית שלי, אבל אני רק צריך לטעום את זה!"

רובאוס נלחץ. קצת יותר מדי, למען האמת, כי זרועותיו העצומות פגעו בזקיף אבן נמוך שהתרסק על הרצפה.

מיד, כל ראשי המורים הסתובבו וננעצו היישר בארי, לוסי ורובאוס החרדים ומכוסי האבק.

"אוי ואבוי. אוי ואבוי לנו." לחש ארי, דווקא כשלא היה צורך ללחוש, כי במילא כל המורים ידעו שהוא שם.

גברת סנואו הייתה הראשונה להתאושש. "מה. אתם. חושבים. לעצמכם???." היא צרחה. לא פחות ולא יותר מצרחה. "זה מידע מסווג!! א-אתם יצאתם משטח בית הספר!!!!! אתם הילדים הכי חוצפנים ו*** שיצא לי להכיר!"

עורה של גברת סנואו האדים, גם מכעס וגם מפליטת הפה הלא הולמת בהחלט שיצאה לה. 

השנייה בתור הייתה גברת האיר.

שלא כמו כרגיל, הפעם קולה היה שקט ומלא גועל, ולא נוטף מחמאות.

"אני לא יודעת מי אתם חושבים שאתם, אבל חד משמעית אתם ראויים לסילוק."

המנהלת גלאס יישרה את שמלתה וצעדה קדימה. "שלגייה, רפונזל, שקט." אמרה, ופנתה לשלושלת הילדים, שהיו מוכנים לשטיפה. 

"אני מקווה מאוד שאתם יודעים כמה חמור מה שעשיתם. תהיו בטוחים שהעונש יהיה החמור ביותר שניתן לתת. בעוד יומיים יינתן העונש הסופי."

ארי הנהן חלושות. רובאוס ולוסי לא עשו כלום.

לוסי סרקה את קהל המורים, בתקווה למצוא פרצוף ידידותי או לא כועס לפחות, ומצאה רק את פרצופה של מרי, שהיה מהורהר קלות. מרי הביטה בה כשגבותיה זקורות למעלה, כאילו מנסות לעבור דירה לאיזור העורף.

הטור שב לצעוד, והיה הטור הדומם ביותר אי פעם. 

הפרק הקודם		הפרק הבא