העץ הבודד

~הומופובים, זהו לא המקום בשבילכם.~

הייתה זו שעת דמדומים, השלושה התקדמו אלי בפרצופים אטומים, כראוי לסלית'רינים. 

הם התיישבו לצידי, והילד החיוור פתח בשיחה. 

"פוטר הזה שוב נכשל בשיקוים. אני נותן לו שבועיים עד שיעוף מהכיתה בשל הציונים הנוראים שלו." בתגובה שני הנערים מגודלי הגוף צחקו ברשעות. בחנתי אותם בעניין רב, 

לשני הנערים האלו, היה דבר, שאותו הסתירו מפני כולם. לשני הנערים היה סוד, שאם הוא יתגלה, עולמם יקרוס. 

צהריים מקסים אחד, בו אני נהנתי לי מאור השמש הנהדר, הגיעו אלי אותם שני נערים מגודלים. רק הפעם, הם היו בלי אותו נער חיוור, אלא לבד, כשעל פניהם פרצופים עצובים ומפוחדים. 

"אני, אני לא חושב שאני מבין מה קורה פה." אמר אותו נער, אני חושב ששמו היה גרגורי. 

נדמה שפרצופו של השני נשבר למאות חתיכות, הוא לא ידע מה להגיד. 

"אני, אני אוהב אותך." הוא אמר, על פניו מלאות בכאב. "מה זאת אומרת?" אותו בחור, היה כה טיפש. "הרי אני גבר, וגם אתה. את לא יכול לאהוב אותי, לא בצורה רומנטית." הוא אמר בבלבול שגבותיו מתעקמות.

"אז, מסתבר שכן.." השני אמר בשקט. דמעות התחילו לזלוג במורד פניו. 

גרגורי, הוא נבהל. הוא לא הבין מה הוא רואה לפניו, מי זה האדם הכל כך מוכר הזה, שפתאום הפך כל כך זר? 

"זה עדיין אני. אני לא השתנתי, אני תמיד הייתי כזה. בבקשה, תבין." אבל הוא, השני, 

רק עמד שם והביט בו, באותו החבר שהיה, שהפך כרגע לאדם שהכי שנא. 

כי הוא היה שונה ממנו. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

היי. 

אני יודעת שזה קצר, בבקשה תסלחו לי. 

תודה רבה ל Meg. f.w  על הרעיון של קראב וגויל. 

מקווה שכתבתי נכון😊

הפרק הזה דיבר על שנאת חינם, ועל הומפוביות, תראו. אני חושבת שזה בסדר לא להסכים עם אנשים, 

אבל אל תשנאו אותם, חבל. 

אני חולה עליכםםם, תודההה

והאם אתם תרצו שאני אעשה גם על נגיד דארמיוני? או משהו בסגנון?

יום אדיררר

הפרק הקודם		הפרק הבא