איזבל ווילסון: הילד החיוור הסתכל עלי. זזתי בחוסר מנוחה. ואז הילד הבלונדיני שם לב אלי. "ניקו! תיתנהג יפה!" הוא אמר, ופנה אלי. "היי! אני ויל סולאס, וזה ניקו די אנגלו." צמרמורת עברה לי למישמע השם. הוא נשמע לי מוכר. אני לא יודעת למה... "את לא צריכה לפחד ממנו, הוא סתם לא חברותי. הוא לא יעשה לך כלום." אמר ויל עכשו כולם בכירכרה הסתכלו עלי. גם השלישיה שלא התייחסו אלי קודם. "אני לא מפחדת ממנו!" אמרתי בזעם. או יותר נכון צעקתי. "טוב, טוב, לא צריך להיתעצבן..." הבלונדיני נירתע. ואז הילדה פנתה אלי. "שלום, אני הרמיוני גריינגר. מי את?" "אני איזבל ווילסון" מילמלתי. "אל תיתיחסי לשני אלה, הם פשוט גסי רוח." הרמיוני הצביעה על הנער הג'ינג'י שלצידה " זה רון וויזלי" ואז היא הצביעה על הנער השחום עם העיניים הירוקות "את בטח יודעת מי זה" "אממ... לא" אמרתי הרמיוני בהתה בי בתדהמה "אוקיי... טוב, בכל מקרה, זה הארי פוטר." ואז הנער הג'ינג'י - איך קראו לו... רון. פנה אלי, הוא הצביע על ניקו: "אל תיתחברי איתו... זה הנכד של וולדמורט..." הוא אמר בכל אפל. "רון!" נזפה בו הרמיוני. "אין לי מושג מי זה המולשימורט הזה שלכם, ולא אכפת לי." אמרתי להם. כולם שוב שתקו. ואז הגענו להוגוורטס. סוף סוף. נישארה לי רק קצת פחות משנה לפני החזרה הביתה.
הגענו להגוורטס. התיישבתי בשולחן גריפינדור וחיכיתי שהמיון יסתיים. כמה תלמידים שישבו קרוב אלי התלחששו. בטח עלי. ואז אחד מהם אמר "תגידי, אולי תורידי כבר את הכובע? לא כזה חם..." הבטתי עליו והרגשתי את התחושה המוזרה שיש לי בכל פעם שאני כועסת. הילד נירתע אחורה. "ה... העי... העיניים..." ואז הוא וחבורת הנערים שלו קמו ועברו לשבת במקום אחר. אני החלטתי השנה ללמוד לטוס. קניתי את 'אש המחץ' אבל אני לא מתכוונת ללכת לקבוצה. מחר אני אתאמן. עכשו אני רק רוצה ללכת לישון.
|