יומן הזיכרונות של אירמה

עוד פרק!!!! תהנו!
ו- עוד דבר: אם יש משהו לא מובן אתם מוזמנים לשאול בתגובות למטה:)
ואשמח לשמוע רעיונות לשיפים שבא לכם ומה יקרה בהמשך (למרות שכבר די יש לי עלילה, אבל עדיין אשמח מאוד)

זיכרון מספר 8
"חוזרים הביתה היום!!" העירה את אירמה קריאה. מעליה עמדה ג'סיקה, שנופפה בידיה בהתרגשות. "מההההה?" שאלה אירמה בפיהוק ארוך. "חוזרים הביתה היום!" חזרה ג'סיקה בהתלהבות והחלה לפזז ברחבי החדר. "מישהי פה עם אנרגיות היום" ציינה אירנה מהשולחן שעליו הייתה רכונה. "אנרגיות חיוביות זה סימן למזל" אמרה סיביל, תוך בהיה בנקודה אקראית על הקיר, "יכול להיות שיקרה משהו שממש רצית בקרוב". "את קוראת יותר מדי פנטזיה" קבעה אליס, "תעברי לספרים נורמליים כמו הוגוורטס;תולדות". סיביל משכה בכתפיה וחזרה לבהות בקיר. לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "יבוא!" קראה אירנה. אל החדר נכנס ילד שראשו היה מכוסה תלתלי גזר. אירמה הביטה בו כמנסה להיזכר מאיפה הוא מוכר לה. "אתה בהפלפאף" אמרה אירמה בהיסוס, "אבל אני לא זוכרת איך קוראים לך". הילד שרק בהתפעלות. "זה ג'ון אבוט" הציגה אותו ג'סיקה, שהפס בשערה הפך אדום לוהט, "הוא ידיד שלי מהשכונה". "ידיד, או ידיד ידיד?" הקניטה אותה אירמה בשובבות. ג'סיקה הסמיקה. "אה, ג'ס, את מוכנה לבוא רגע?" שאל אותה ג'ון והסמיק כמעט כמוה. שניהם יצאו מהחדר לקול צחקוקיהן החרישיים של הבנות. "אז נראה שלג'סיקה יש חבר" אמרה אירנה וחייכה חיוך משועשע. סיביל חייכה אליהן חיוך מסתורי וצחקה חרישית.

"אז מה את עושה בסוף?" שאלה אליס את אירמה כשהחליפו ספרים בספריה. אירמה פלטה אנחה. "אני אחזור הביתה. שלחתי ינשוף ולא ענו לי. כמה גרוע כבר יכול להיות?" "בהתחשב בזה ששלחו לך מכתב איום לפני… הייתי אומרת תשע מתוך עשר" אמרה אליס, צוחקת למבטה של אירמה, "טוב, מה כדאי לקחת לחופשה: היסטוריה או שינויי צורה?" שאלה אליס, שעמדה מול שתי ערימות ענקיות של ספרים. "שינויי צורה יותר יעזור לך, אבל היסטוריה יותר מעניין" ייעצה לה אירמה "אז אני אקח את שניהם" פסקה אליס וסגרה את הויכוח. שתיהן פנו אל הדלפק אך מדאם קיי לא נראתה באזור.
"מדאם קיי!" קראה אירמה בקול הרם ביותר שהעזה (ספריה אחרי הכל). להפתעתן הגדולה של הבנות נעמדה מולן דוכיפת, וכהרף עין נהפכה למדאם קיי מול עיניהן המשתאות.
אליס הייתה הראשונה לשבור את השתיקה המביכה שהשתררה. "מדאם קיי, אנחנו לא ידענו… שאת.. אה…"
"אנימאגוס"
"כן! זו המילה! איזה מגניב זה! את יכולה בבקשה להראות לנו שוב?" מדאם קיי חייכה והפכה שוב לדוכיפת. היא חגה מעליהן ולאחר מכן חזרה לצורתה האנושית. "תוכלי ללמד אותנו גם?" ביקשה אליס ועיניה נצצו. "מצטערת בנות" אמרה להן הספרנית, "אני צריכה אישור מיוחד מהאגף לאנימאגים רשומים במשרד הקסמים כדי לעשות את זה. אבל אולי פרופסור דמבלדור יקבל אישור ללמד אתכן. אחרי הכל הוא הפרופסור לשינויי צורה". הבנות פיטפטו קצת עם הספרנית וחזרו לחדר המועדון עם הספרים שלקחו.

הרכבת השמיעה את צפירתה החזקה. ילדים התרוצצו מכל עבר, נושאים מזוודות, כלובים, קרפדות, ספרים ומה לא. אירמה, אליס, אירנה, ג'סיקה וסיביל תפסו להן תא. בטי, החתולה הלבנה של אירמה יללה והתמתחה בקול כשאירמה שחררה אותה מסלסלת הקש.
דפיקה מהוססת בדלת נשמעה. "זה בטח קסנופיליוס" אמרה אירמה בהיסוס, "אירנה, תתחבאי מאחורי ג'סיקה". אירנה הנהנה בבהלה ומיהרה להתחבא. אירמה ניגשה לפתוח את הדלת.
"פרנק!" היא קראה שמחה לראות את ידידן הוותיק, "ומי זו?" שאלה למראה ההפלפאפית הנמוכה שעמדה לידו. "זו אמה קרטר. החברה החדשה שלי" אמר פרנק ושניהם הסמיקו. "מוזמנים להיכנס" אמרה להן אירמה, משועשעת.
חברתו של פרנק התגלתה מהר מאוד כילדה שקטה ונחמדה. היו לה שתי צמות עבות בלונדיניות ועיניים חומות גדולות. לאחר מכן הצטרפו אל התא גם מולי פירואט וארתור וויזלי מגריפינדור, שישבו עם אירמה בסירה ביום הראשון והתא רעש וגעש.

אירמה היססה לפני שדפקה שוב על הדלת. קול מלמול נרגז נשמע מתוך הבית המסודר. וזה לא שהחצר הייתה מבולגנת: הדשא היה גזוז בדיוק לאותו האורך, הפרחים השתלבו באופן מדהים עם צבע האדניות והכל היה מצוחצח. לפתע נשמע רשרוש מפתח והבית נפתח אגב השמעת כמה קללות. בפתח עמד אבא של אירמה, והוא… לא היה שמח במיוחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא