הארי והקונדסאים

פרק מספר 2: הבסיליסק

ידה של הרמיוני עברה לאורך שורת הספרים. לאחר התלבטות קצרה היא הוציאה משם שלושה ספרים במה שנראה כאקראיות מוגמרת, והנחיתה אותם על השולחן מול שלושת הנערים המשתאים. עד שהצליחה בכלל לשכנע אותם שהספרייה לא אוכלת ילדים לקח זמן.

"הנה. אם נקרא ונסכם את אלה יהיה הרבה יותר קל." היא פתחה את הראשון, מתיישבת על יד השולחן מולם.

"את שלושתם אנחנו צריכים לקרוא ולסכם?" שאל פיטר, מזועזע, מביט בעובי הכריכות שלהם.

"בהנחה שאתם רוצים לעשות את העבודה ההיא כמו שצריך." השיבה הרמיוני. "הספרים האלה הם רק תאוריה ובסיס, שבעצם מסביר את היסודות והתאוריה של ההמשך, אבל הדרכה מעשית ממש תוכלו למצוא רק במדור המוגבלים. בינתיים, נסתפק בזה; זו רק עבודה ואנחנו לא צריכים יותר מזה."

"איך מגיעים למדור המוגבלים?" שאל סיריוס מיד.

הרמיוני הביטה בו בתערובת של בוז ורחמים. "בשביל זה תצטרך אישור חתום ממורה, כמו שכל תלמיד שנה ראשונה נורמלי יודע. אבל אתם באמת לא צריכים לדעת ממש בדיוק איך להפוך לאנימאגים, בטח שלא בשלב הזה של העבודה."

ג'יימס הביט בספר כאילו הוא יכול בכל רגע לקום ולנשוך אותו. "קדימה."

עיניה של הרמיוני נעו כל כך מהר על הדף עד שנראו כמו טשטוש מהיר. היא הפכה דפים בקצב מהיר למדי.

"טוב. הנה, יש פה הקדמה שמסבירה במה כל פרק יעסוק. הפרק הראשון מסביר על מה שצריך לעשות כהכנה של הגוף להיות מסוגל לעבור שינוי שכזה. תקשיבו.

"בתור התחלה צריך ללמוד ולהכין כמה שיקויים וקסמים מאוד מסובכים, שבחלקם המרכיבים גם מאוד נדירים. למה אתם מחכים? תסכמו את מה שאני אומרת!"

היא נשמעה כמו מורה, אם כי המורה היחידה שג'יימס או סיריוס באמת צייתו לה. עד מהרה הם התחילו לכתוב את מה שאמרה.

"וואו," אמר ג'יימס. "סיריוס, אין לי מה להגיד, אתה גאון."

"אני יודע," אמר סיריוס, "אפילו אני בעצמי לא חשבתי שזה ילך כל כך טוב."

"מה, אתה צוחק? זה היה מטורף! בחיי, אלמלא הרמיוני, את מה שעשינו עד עכשיו לא היינו גומרים אפילו עד סוף השנה! מה שיכל לקחת יותר משנה, עשינו בשלושה ימים! הבחורה יודעת איפה היא נמצאת!"

"הספרייה היא מקומה," הסכים סיריוס. "וואו, אני לא מאמין, אשכרה קראנו והבנו שלושה ספרים. נשאר רק לקחת את הספר ההוא, ממדור המוגבלים, זה שהרמיוני המליצה עליו. אבל איזה מורה יסכים לחתום לנו?"

טוב, זו הייתה שאלה קלה.

"גורו לכם, אויבי היורש! אתם הבאים בתור, בוצדמים!" צעק קול.

זה היה קולו של דראקו מאלפוי, שצעד קדימה מתוך הקהל שהתאסף שם.

"מה כתוב שם?" התחלחל רמוס. הוא ושלושת חבריו נדחפו קדימה בניסיון להבין מה ההתקהלות. הכיתוב היה זוהר על הקיר במה שנראה כמו דם.

חדר הסודות נפתח.

גורו לכם, אויבי היורש.

"מה זה? מה זה שם?" נבהל סיריוס.

"הממ, זה נראה כמו משהו כתוב על הקיר… אוי, אתם חושבים שזה דם?" שאל פיטר בבהלה.

סיריוס הביט בו ברחמים ושעשוע. "את זה הבנו לבד. אבל תסתכלו, זו החתולה של פילץ'... היא נראית קפואה…"

הוא רק דיבר, ופילץ' הופיע שם.

"מה קורה פה? מה קורה?" הוא הבחין בגברת נוריס ונעצר, לופת את ראשו באימה.

"החתולה שלי! החתולה שלי! מה קרה לגברת נוריס?" הוא צרח. עיניו הבולטות נפלו על -

הארי עמד שם, מתחת לחתולה הקפואה, וללא ספק הגיע לשם ראשון. והמסקנה הראשונית המתבקשת…

"אתה!" פילץ צווח. "אתה! אתה רצחת את החתולה שלי! הרגת אותה! אני אהרוג אותך! אני -"

"ארגוס!"

דמבלדור הגיע למקום בלווית מורים נוספים. הוא חלף על פני הארי רון והרמיוני, והוריד את הגברת נוריס מכן הלפיד שעליו היתה תלויה.

"בוא איתי, ארגוס," הוא אמר לפילץ', "וגם אתם, אדון פוטר, אדון וויזלי, גברת גריינג'ר,"

הארבעה המשיכו משם הלאה, שקטים למדי.

בחודש הבא הרמיוני בקושי התפנתה אל ג'יימס סיריוס פיטר ורמוס - היא הייתה עסוקה בלקרוא, לקרוא ולקרוא, ולהיות במקום כלשהו עם הארי ורון, שהם לא ידעו איפה הוא. בכל מקרה, הם הצליחו להשיג בקלות חתימה מלוקהרט - פיטר ניגש אליו אחרי אחד השיעורים וביקש, ונענה בהתלהבות, ואחר כך הם הוסיפו את שם הספר מעל החתימה  - הם רצו להתחיל את השלב הבא, המעשי, וסיכמו כבר שאותו עדיף לעשות בלי הרמיוני, כמובן.

זה עמד לקחת להם בערך שנה שלמה - אבל הם לא יכלו להתלונן, כי בלי הרמיוני הם היו גומרים את זה אולי בשנה החמישית.

משחק הקווידיץ' הראשון התקרב. ג'יימס היה רודף מעולה, לאחר שהבין שאין לו שום סיכוי לקבל שוב את הניסיון שלו, ושאם לא ישחק טוב פשוט יוציאו אותו מהקבוצה ויחזירו את אליסיה. אליסיה, מצידה, קיבלה בקור רוח את הבשורה - היא אמרה שיש לה מספיק מה לעשות והקווידיץ' הוא רק בונוס. היא המשיכה להתאמן, מיוזמתה, למקרה שבאמת יצטרכו שחקנית מחליפה.

ווד אסף את הקבוצה לשיחת עידוד, והם יצאו למגרש.

אחד המרביצנים עשה אמבוש על הארי. כמה מוזר, כי המרביצנים אף פעם לא נתקעים על מישהו אחד, אלא רודפים אחרי כל השחקנים. בסופו של דבר, המרביצן הצליח לפגוע בו, ואז הוא תפס את הסניץ'. סוף טוב. 

אה, בעצם לא, כי לוקהרט העלים בדרך את כל העצמות ביד של הארי. טמבל. 

ואז קולין הותקף. השמועה התפשטה מיד ברחבי בית הספר ועוררה לא מעט בהלה. התחיל גל של סחר בקמיעות, מה שאולי היה מפתיע למתבונן מהצד, כי דווקא בני המוגלגים שהיו בסכנה יותר מכולם היו בדרך כלל אלה שלא האמינו בדברים מטופשים שכאלה - קחו לדוגמא את הרמיוני, או לילי.

כל הכנות השיקויים הבלתי חוקיות שנערכו עתה בהוגוורטס התקדמו יפה למדי - הרמיוני עם הארי ורון מצד אחד וג'יימס וסיריוס (שנעזרו גם הם בהרמיוני, בלי ממש ידיעתה) עם פיטר מצד שני. פולימיצי - ושיקויי אנימאגוס.

אבל אז היה מועדון הדו קרב - הסתבר שהארי לחשנן, ואז ג'סטין הותקף. יחד עם ניק כמעט בלי ראש.

בית הספר המה. המוני תלמידים תכננו לחזור הביתה לחג, ונראה שהיחידים שישארו יהיו הארי, רון, הרמיוני, מאלפוי, קראב וגויל.

מבחינת הארי זה היה נפלא - נמאס לו כבר מכל ההתלחשויות, ההתרחקויות האצבעות והגידופים שהיו בזמן שהסתובב במסדרונות.

היחידים שעשו צחוק מכל העניין היו פרד וג'ורג', שפתחו לעצמם מנהג לצעוד לפני הארי במסדרונות ולצעוק: "פנו דרך ליורש של סלית'רין! הקוסם האפל בעולם מתקרב!"

הארי חיבב את זה - מצב רוחו השתפר למראה זה שלפחות פרד וג'ורג' חושבים שכל זה מגוחך.

מאלפוי נראה מעוצבן למראם. הארי רון והרמיוני חשבו שזה בגלל שהוא מתפוצץ כבר לספר שהוא היורש של סלית'רין.

"שוב הוא מקבל את כל התשומת לב!" נאנח ג'יימס, באחת הפעמים בהן התאומים פתחו את הכניסה לחדר המועדון בשביל הארי וצעקו: 'פנו דרך! פנו דרך! היורש של סלית'רין מתקרב ובא!'

"ואתם יודעים מה הכי נורא?"

"מה?" שאל רמוס בלי באמת להתעניין, וכמעט הפיל את קסת הדיו שלו כשג'יימס קרא, "שהוא אפילו לא רוצה את זה! הוא שונא את כל ההתייחסות המיותרת הזאת, מצידו שהצלקת שלו תעוף לעזאזל והוא ילך לחיים טובים ולשלום! הוא בשמחה היה נותן כל יחס שהוא תמורת שקט נפשי או תמורת הורים, או שהוא לא יצטרך להילחם כל הזמן. הלוואי שיכולתי להתחלף איתו…"

"זה תמיד אפשרי, אתם מספיק דומים," גיחך סיריוס.

"אני לא מסכים איתך," אמר רמוס מיד.

"למה? צבע עיניים אפשר לשנות בקסם פשוט…" אמר ג'יימס בחולמנות.

"זה לא רק זה. מראה אפשר לשנות, אבל תקשיב למה שאתה עצמך אומר! אתה היית מת לקבל את כל תשומת הלב הזאת, הארי שונא אותה. אנשים ישימו לב אם הוא פתאום יתחיל להנות מכל זה!" טען רמוס.

"אתה סתם לא רוצה שאני אפסיד שיעורים," קינטר ג'יימס.

רמוס הסמיק וגלגל עיניים. "טוב, אפילו אם זה נכון, אנשים ישימו לב אם תתחלפו. זה פשוט לא יעבוד. שלא לדבר על זה שהארי בכלל לא יהיה מוכן לזה…"

סיריוס נאנח. "אתה חכם מידי, רמוס."

"אני פשוט מסתכל על העובדות כמו שהן."

"זה בדיוק מה שנורא, זה הורס את כל הכיף." אמר ג'יימס.

"אם הכיף זה להיות כל הזמן בעונשים וריתוקים…"

עכשיו, מוחו של ג'יימס עבד שעות נוספות. מתיחה חדשה עמדה בפתח…

הפרק הקודם		הפרק הבא