אלפים וקוסמים

תודה ל-Biana248 ול-kamalovegood (אין לי אימוג'ים סורי) שהגיבו בפרק הקודם! ובפרק הזה אני יהיה פחות מרושעת כמו בקודם >) יש בקשות לנקודות מבט?



נ"מ קיף

פוסטר שלי! דראחו הזה ישלם! אני אקח אותה ל_________ (ה.מ זה חסוי >) אולי אני כן אהיה מרושעת) ואז היא תהיה שלי לנצח! "אוי, אהובתי! ברגע שנגיע נהיה ביחד לנצח!" אמרתי ונזכרתי שהיא מעולפת. שתיתי את הנוזל השקוף אדמדם ונכנסתי לראש שלה והפכתי אותה לשלי. עכשיו רק צריך להחדיר לה את זה לגוף ונהיה שוב יחד! הגענו!
"הנה אתה! הנערה אצלך?" שאל גבר במסיכה שקראו לו ראפטור. "כן" אמרתי והראיתי לו את פוסטר. "יופי. תיכנס" אמר ולקח את פוסטר.

נכנסתי לחדר ירוק עם המון מכונות.
באמצע החדר היה שולחן שמצד אחד היה כיסא ומהצד השני היו שני כיסאות. "תתיישב" אמר איש מבוגר שישב על הכיסא היחיד בשולחן, התיישבתי מולו. הוא היה עם ברדס אז לא יכולתי לראות את פניו.
"הבאת אותה?" שאל "כן" עניתי, "בוא איתי" אמר וקם. הוא הלך אל חדר צדדי וקטן שלא ראיתי קודם. "אתה יודע מי אני?" שאל, הנדתי בראשי ואמרתי "לא אדוני". "תסתכל" אמר והוריד את הברדס. "א-אתה? אבל איך?" שאלתי בתדהמה.

"אתה לא מכיר אותי, אחי נוטר לי טינה, חברי הטוב ביותר בגד בי ועכשיו אני מנהל הוגוורטס! אני מתעתק, זו הדרך היחידה שלי להיות עצמי!" אמר דמבלדור. "עכשיו עם הנערה ואיתך אני אוכל להיות עצמי תמיד!" אמר ואז הוסיף: "תקחו אותו" בקול קר. "מ-מה?! לא!" צעקתי, ניסיתי לברוח אבל הם היו חזקים מדי.
"פוסטר! מה אתה מתכנן לה?" שאלתי ואז הם לקחו אותי. הם הובילו אותי לחדר הראשון והשכיבו אותי על אלונקה כמו אצל בני האדם, ריססו עליי משהו ואז התעלפתי.

רק רציתי להיות עם פוסטר, הם אמרו שזה אפשרי! הם שמו לי משהו על הראש והשקו אותי במשהו.




התעוררתי.

ראיתי את פוסטר ערה ומחייכת ואז היא נתנה לי סטירה, חייכתי, זה היה כיף.
"תמחקו להם את הזכרונות!" אמר גבר במסיכה. שמו לי מכשיר כסוף על המצח ואז התעלפתי (נמאס לי!). כשהתעוררתי ראיתי את דמבלדור וכולם רוכנים מעליי. "תשתה את זה" אמר דמבלדור והושיט לי מבחנה עם נוזל שקוף.
שתיתי והרגשתי טוב יותר.
"מ-מה קרה?" שאלתי "סופי עינתה אותך בגרימה ואז התעלפת מרוב העוצמה" הסביר גריידי בעצב. "אי-איפה היא?" שאלתי. "טלפתים מהברבור השחור מחדירים לה חומר שייקח לה את היכולות. אתם תקבלו את היכולות שלה, אי אפשר לסמוך עליה איתן." אמר בעצב.
"סופי תהיה במעקב 24/7. עד שהיא תוכיח שהיא יכולה לשלוט ביכולת שלה, ואז ייתנו לה יכולת אחת, אולי היא תיהיה אמפתית או מתפוגגת." הוסיף גריידי. "עוד משהו יקרה לה?" שאלתי בעצב "הם ייקחו ממנה את המוח הבלתי חדיר והם יקבעו על פקודה שכשאומרים אותה היא מהופנטת" אמרה אדליין וכמעט נשברה מזה.
הגיע לפוסטר את זה! היא עילפה אותי בלי סיבה!


"קיף, אתה תוכל לפקח עליה כשהיא תחזור? מילת הפקודה היא 'לצייט' וכדי להחזיר אותה מהפקודה תגיד 'זמן העבודה נגמר' הבנת?" שאל דמבלדור "כן" אמרתי בעצב. "דראקו, אם יש בעיה תגיד לאחד מאיתנו, אנחנו נטפל בזה, בינתיים אתה שולט כאן. ליתר ביטחון הכנסנו גם לכם מילות פקודה ונגיד אותן לדראקו. הוא המפקד שלכם, של כולכם! תקשיבו לו כמו שאתם מקשיבים לנו" אמר דמבלדור והצביע עליו ועל שאר המבוגרים, "מובן?" הוסיף. "כן, אדוני!" אמרנו כולנו.

נ"מ סופי

"לאאאאא!" צעקתי. אבל זה כבר קרה, אני לא יכולה לשנות את זה. קיףףף, אהובי. "היא מוכנה?" שאל גבר במסיכה, פרצתי לראשו והבנתי שקוראים לו מאלום. "כן!" ענה גבר אחר במסיכה שקוראים לו לארבה. "תוציא אותה!" אמר מאלום, "מוציא!" השיב לו לארבה והוציא על מלגזה כמו בערים האבודות, ילדה שנראית כמוני, אותו שיער בלונדיני, אותה תסרוקת, אותו גוון עור הכל! "מ-מה זה?" שאלתי בפחד, "תכירי, זאת את!" אמר מאלום. "תגידי את זה או ש...!" אמר והוציא סכין.
לארבה הושיט לי דף ואמרתי.
"הכל מוכן" אמר לארבה "העיניים?" שאל מאלום -צפצוף נשמע- "יש לנו בעיה, תראה" אמר לארבה ופתח את העיניים של אני המזויפת.
העיניים היו כחולות סגלגלות, העיניים של דקס.
"מה?!" צעקתי בקול. "העיניים חזרו להיות לאיך שהן היו, תוכנית גיבוי!" אמר לארבה. מאלום לקח מכיסו מכשיר מוזר וקירב אותו לעין שלי "מוכן? תתכנת!" אמר מאלום ללארבה "מוכן!" אמר ואני המזויפת אמרה: "שלום, אני סופי פוסטר, ואת?"


2 תגובות וממשיכה! כן... בסוף אני מרושעת! ומי שלא הבין/ה סופי נחטפה! ומחקו לקיף את הזכרונות... מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאה!

הפרק הקודם		הפרק הבא