הנכד- *גמור*

נ"מ: הארי

אני שונא את הרמיוני גריינג'ר... אהה, סליחה הרמיוני רידל. היא בגדה בי ופגעה ברון.

"הרמיוני, בבקשה." אמרתי להרמיוני בזמן שהיא גררה אותי למדשאות. תשעת החצויים היו מאחורינו.

"פוטר, תהיה בשקט." היא אמרה לי.

"הרמיוני."

"הארי, אל תדבר."

"גברת רידל, פוטר עושה לך בעיות?" אוכל המוות שהחזיק את ג'ייסון שאל.

"לא. הכל בסדר." הרמיוני ענתה. "שלום דראקו."

"שלום הרמיוני." מאלפוי אמר. הוא יצא מהמרפאה. הרמיוני התקרבה אליו ונישקה אותו.

"למה היית במרפאה?"

"עזרתי למדאם פומפרי במשהו. לאן את הולכת?"

"למדשאות. רוצה לבוא איתי?" היא שאלה אותו.

"את יודעת שכן." מאלפוי אמר, והמשכנו ללכת.

"הרמיוני." וולדמורט אמר כשהגענו למדשאות. "שלום ילדתי. שלום גם לך, דראקו מאלפוי."

"שלום אבא." הרמיוני אמרה.

"שלום אדון." מאלפוי אמר לוולדמורט.

"אני אספר לכם מה יקרה עכשיו. אנחנו נחכה לאלים האולימפיים, נהרוג אותם ואס נהרוג את הארי ונשתלט על העולם." וולדמורט אמר.

"אלים אולימפיים?"

"שנים עשר אלים יוונים, שהם ההורים של ג'קסון והחברים שלו." הרמיוני ענתה.

פתאום בועת מים גדולה יצאה מהאגם וריחפה מעליו.

"פרסי, זה אתה?" אנבת' אמרה. ברק פגע בנקודה במרחק עשרה מטרים ממני. איש הופיע במקום שבו פגע הברק. לאיש היה שיער שחור,

זקן שחור-אפור ועיניים כחולות מחשמלות, בדיוק כמו לג'ייסון. בועת המים התנפצה ופוסידון יצא ממנה והתקרב לזאוס.

"אתם האלים זאוס ופוסידון?" וולדמורט שאל את השניים.

"כן." זאוס ענה. "אתם בסדר, חצויים?"

"כן. אנחנו מסתדרים." פרסי ענה בשמם של חבריו.

"מי אתה?" פוסידון שאל אותי.

"הארי פוטר. הילד שנשאר בחיים." אישה הופיעה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים אפורות כמו לאנבת'.

"ומי את?" הרמיוני שאלה אותה.

"אלת החוכמה, אתנה." אנבת' ענתה במקומה.

"הרמיוני רידל, את רוצה נער, אבל הוא לא רוצה אותך כי בגדת בו ובחברו הטוב." עוד עשרה אנשים הופיעו. כרגע דיברה אלה עם שיער

בלונדיני ועיניים כחולות.

"איך את יודעת את זה?" הרמיוני שאלה. "מי את?"

"את כבר יודעת את זה." פייפר ענתה. "זאת אפרודיטה. אלת היופי והאהבה."

"יש פה ריח חזק של מוות." איש עם עיניים שחורות ושיער שחור אמר.

"כן, אבא. יש פה ריח חזק מאוד." ניקו הסכים עם האדס.

"אני מרגיש שמתקרבת לכאן מלחמה." איש עם שיער שחור ועיניים בצבע אדום לוהט אמר.

"אתה תמיד מרגיש את זה." פרנק אמר.

"אתה צודק, בני."

"אני שונא את בריטניה." איש עם שיער זהוב, ועיניים שזוהרות כמו השמש אמר.

"אפולו, אחי התאום, לפעמים אתה צריך לשתוק." נערה עם שיער שחור ארוך שאסוף בצמה ועיניים כסופות אמרה לאיש. הם לא נראו תאומים.

"יש פה קשר דם חשוב מאוד." אלה עם שיער כסוף וארוך ועיניים חומות אמרה.

"קבלו את הרה, האלה של הפרות." אנבת' לחשה בסלידה עמוקה. חבריה הוארי היו היחידים ששמעו אותה.

"אנבת', איני יודעת למה הנך לא אוהבת אותי-"

"אה, באמת? את לא יודעת? אולי זה בגלל שהעלמת את פרסי למשך יותר מחצי שנה."

"עשיתי מה שהייתי צריכה כדי שנשרוד." הרה אמרה, ואז פנתה את האלים, "אתם מסכימים איתי?"

"תראי," אלה עם שיער בלונדיני ארוך ועיניים חומות אמרה.

"דמטר, תעשי לי טובה. אל תתערבי."

"אימא, בזכות התוכנית שלך שרדנו, זה נכון." אל מכוער אמר. ישר הבנתי שזה הפייסטוס, אביו של ליאו. "אבל תמיד יש יותר

מדרך אחת לצאת מצרה. אם היית משתפת אותנו, אולי אתנה הייתה מוצאת תוכנית אחרת."

"זה נכון." אתנה אמרה.

"אם אפשר עכשיו לחזור להציל את תשעת החצויים, זה יהיה מעולה." איש עם שיער שחור ועיניים כחולות אמר.

"מי אתה ומה עשית עם מר די?" פרסי שאל.

"פיטר ג'ונסון, אנחנו באמצע שיחה, נא לא להתערב, נער."

"זה פרסי ג'קסון, דיוניסוס."

"ג'קסון, ג'ורג' ומרתה מוסרים דרישת שלום." האל אחרון אמר. הרמס.

"תמסור בחזרה." פרסי אמר בחיוך.

"אחרי שיחת החולין הזאת. אפשר להגיע לרגע שאנחנו הורגים אתכם?" וולדמורט שאל את האלים.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

סורי על הפרק הקצר. תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא